פני משה/קידושין/א/ו

פני משה קידושין א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל הנעשה דמים באחר. מפרש לה בבבלי דה"ק כל הנישום דמים באחר כל דבר שאם בא לתתו בדבר אחר צריך לשומו דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע:

כיון שזכה זה. כלומר כיון שמשך האחד נתחייב האחר בחליפיו בכל מקום שהם אם מתו או אבדו ואע"פ שלא משך לפי שבמשיכת המוכר את החפץ בתורת חליפין נקנה המקח ללוקח בכל מקום שהוא:

החליף שור בפרה. כיון שמשך בעל הפרה את השור נקנית פרה ללוקח בכל מקום שהיא ואונסה עליה:

רשות הגבוה בכסף. גזבר שנתן מעות בבהמה לצורך הקדש קנה ואפי' היא בסוף העולם ובהדיוט לא קנה אלא בחזקה כלומר עד שימשוך:

אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך בבהמה ויחזיק בבית:

גמ' תמן תנינן. ריש פ' הזהב כל המטלטלין קונין זה את זה בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו כיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בכל מקום שהן בין בתורת דמים בכמה תתן לי את שלך בכך וכך וכן זה אומר בכמה תתן את שלך בכך וכך ונתרצו ומשך א' מהם נתקיימו הדברים:

אפילו צבור בציבורין. בין רב חונה ובין ר' לעזר לא פליגי בפירושא דמתני' דהכא דתרוייהו מפרשי כל הנעשה דמים באחר דקתני כל הנישום דמים הוא כדפרישית במתני' והיינו כל המטלטלין חוץ מן המטבע שאינו נקנה בחליפין והכא פליגי בדין חליפין דמטלטלין רב חונה סבר אין צריך לשומן כמה הן שוין ולידע ערכו של כל אחד ואחד אלא אפי' צבור בציבורין ואינו ידוע כמה הן שוין נקנין בתורת חליפין:

א"ל רבי לעזר לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד. והיינו כל הנישום ומשמע דבר שהוא צריך לשום דמדקרי למטלטלין נעשה ונישום בדמים ש"מ דבעינן שומא בשעת חליפין ולידע כמה הן שוין אבל צבור בציבורין לא:

דתנינן תמן. בפ"ק דשקלים ופ' מעשר בהמה האחין השותפין שחייבין בקלבון כשחלקו בנכסי אביהן וחזרו ונשתתפו ואז חייבין בקלבון כשאר שני אנשים ששקלו שקל שלם חייבין ליתן קלבון להכרע:

פטורין ממעשר בהמה. דיהיה לך כתיב ולא של שותפות:

ושחייבין במעשר בהמה. דהיינו כל זמן שלא חלקו שאז חייבין במעשר בהמה כדאמרי' בבכורות יכול אפילו קנו מתפוסת הבית ת"ל יהיה מכל מקום:

פטורין מקלבון. שממון אביהן עדיין בחזקתו והוי כאב ששוקל ע"י בניו שפטור מקלבון:

אמר רבי לעזר והן. ודוקא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים דבהא אמרינן אם חזרו ונשתתפו אחר כך דהוו כשותפין ופטורין ממעשר בהמה דהואיל וחלקו בשומא זה כנגד זה לפי שוייהן ליכא למימר זה חלקו משעה ראשונה לכך וכשמת אביהם זכה זה בחצי הגדיים והתיישים וזה בחציין אלא דהוי כמי שקונה זה מזה בשומא שכנגדו והלכך הולדות שישנן בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח והנולדים אח"כ פטורין משום שותפות:

אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים. אמרינן ברירה הוברר הדבר שזה חלקו של כל אחד משעה ראשונה ועדיין שם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפוסת הבית כבראשונה ולא הוי שותפות והולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידין לבא אח"כ פטורין משום שותפות:

ר' יוחנן אמר ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים. דס"ל האחין שחלקו כלקוחות הן דאין ברירה ובשעת חלוקה כמי שקונין זה מזה הן ופטורין ממעשר בהמה כדתנינן תמן בבכורות הלקוח פטור כדיליף התם מקרא דכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך וגו' מה בכור בניך אינו בלקוח ומתנה אף שורך וצאנך אינן בלקוח ומתנה ואם חזרו ונשתתפו הוי שותפין ופטורין ממעשר בהמה:

האחין השותפין. פירושא דמתני' נקט כדפרישית לעיל וסיומא דמילתיה דר' יוחנן היא וכלומר דהוי כדינא דמתני' ושמעינן מיהת דלר' יוחנן אפילו לא חלקו בשומא כמקח הוי וכדאמר רב חונה דסתם חליפין בלא שומא נקנין ור' אלעזר כשיטתיה דס"ל לא הוי מקח עד שישומו זה כנגד זה:

משך בעל החמור את הפרה. ובזה נקנה החמור שהוא בבית בעליו לבעל הפרה כדתנן הכא כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו בכל מקום שהוא. ונמצא שמתה החמור. ונולד לנו הספק בעל הפרה אומר עד שלא משכת את פרתי מת חמורך ולך מת ובעל החמור אומר משמשכתי מת וכבר היה קנוי לך:

שכל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מן החליפין. כלומר אע"ג דבעלמא המוציא מחבירו עליו הראיה והרי בעל החמור מוחזק הוא ובעל הפרה הוא המוציא שאני הכא בחליפין אע"פ שמוחזק עליו להביא ראיה וטעמא הואיל ונולד הספק בעיקר הקנייה לאו מוחזק מיקרי:

ומאן דלא סבר דא מילתא. ואינו פוסק כן לא ידע במילי דנזיקין כלום:

אמר רבי זעירא ואנא לית אנא סבר לה. מכח האי קושיא דלקמיה:

אמר ר' זעירא לר' בא גרסינן. מתני' דפרק המדיר פליגא על שמואל דתנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה נולדו בה מומין האלו ונסתחפה שדהו של הבעל אלמא דהאב מביא ראיה להוציא ולא הבעל להחזיק הכתובה בידו וקשיא לשמואל דקאמר בעל החמור מביא ראיה להחזיק הפרה:

לא הבעל צריך להביא ראיה. וליטעמיך דהמוציא צריך להביא ראיה נמי תיקשי הא הבעל צריך להביא ראיה להוציא הקדושין דקס"ד דהקדושין כנגד דמי הכתובה הן ומאי שנא דקרית ליה לאב מוציא ולהבעל מחזיק:

תיפתר בקידושין קטנים. כלומר הא לא קשיא דיש לומר בקדושין פחותים מיירי שאינם שוין כפי הכתובה ולא מיקרי הבעל מוציא אבל לשמואל קשיא דלדידיה הבעל הוא דצריך להביא ראיה להחזיק דמי מותר הכתובה בידו:

דלמא. מעשה ברבי חונה ורבי פנחס ור' חזקיה שעלו לשאול בשלומו דרב יוסף וללמוד ממנו ואמרו לו מתניתא מסייע לשמואל דקתני התם בסיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה אלמא דאמרינן על המוחזק להביא ראיה וכשמואל דאלת"ה קשיא ולא האב צריך להביא ראיה להוציא הכתובה מרשות הבעל:

אמר לון. מהא לא תסייעו מידי לשמואל דמי לא מודי שמיאל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה כלומר שאם מת החמור בביתו של בעל הפרה כגון שהכניסו שם בעליו לשומרו ואח"כ הסכימו להחליף זה על זה דהואיל שמת בבית בעל הפרה ונולד הספק בביתו עליו להביא ראיה:

וזה כיון שכנס כמי שמשך צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שתכנס לרשותו. כלומר והתם נמי היינו טעמיה דכל מי שנולד הספק בביתו צריך להביא ראיה:

מכר לו פרה בדמים. ונשאר לו חייב דמים:

דחזקיה. כד חזייה לזה א"ל תן לי המעות א"נ דחקיה גרסינן דחקו בשביל מעותיו וא"ל מה אתה רוצה לעשות בהן והשיבו שרוצה לקנות חמור ונתרצה זה ליתן לו חמור בשביל הדמים שנתחייב לו:

משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה. כלומר הואיל ועכשיו אפילו אם משך בעל הפרה את החמור אין כאן קניית הפרה שהרי כבר היא קנויה לו מאז ודמים הוא שנתחייב לו והלכך מיבעיא לן חמור מהו שיקנה אם לא משך את החמור מהו שיקנה לו בשביל אותן הדמים שנתחייב לו מי אמרינן דהוי כחליפין בשעת המקח או דילמא הדמים כחוב בעלמא הן ואינן קונין:

סבר ר' בא. הש"ס קאמר לה דטעמיה דרבי בא דס"ל דאינון חליפין אבל באמת אינו כן ולית אינון חליפין דחליפין לא מיקרו אלא אם הוא בשעת המקח שאומר לו פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך ונתרצו להחליף כיון שמשך א' מהן נקנה זה לחבירו אבל זה שכבר נתחייב לו בדמים אינן אלא כמלוה ואינן קונין בחליפין:

פעמים שתחלת מקח לזה ולזה. ואפ"ה אינן קונין כדמפרש ואזיל:

מכרה לו פרה בדמים ונתן לו מקצת הדמים:

סמיכה גביה חדא פריטייא. ונשארו עוד איזה פרוטות אצלו מן המקח וכשתבע ממנו מעות הנשארים אמר לו הרי חמור לפניך:

משך זה לא קנה זה. כלומר בהא לא קנה זה במשיכת זה ולא נקנה לו החמור בשביל אותן הדמים שנשארו חוב עליו דכיון שלא היה החוב כנגד כל המקח כחוב שלא מחמת המכר הוא ובזה כ"ע מודים באומר מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך אף על פי שנתרצו בניהם לא קנה עד שיקנה באחד מן הדרכים שהמטלטלין נקנין בהן:

אלא זה קנה לעצמו. כלומר אלא כל אחד צריך קנין לעצמו כדאמרן דהא ודאי לאו חליפין מיקרי:

מתני'. פיסקא דמתני' היא רשות הגבוה כו':

שנאמר לה' הארץ ומלואה. ובכל מקום שהן ברשות הגבוה הוו. מביא מאתים. מפני שכבר אמר במאתים:

הא אם יוסיף. כלומר הא שמענו מן המקרא הזה דוקא אם יוסיף שנתן כבר המנה ויסף חמישיתו אז וקם לו ואם לאו שלא הספיק ליתן עד שנתייקר השער אינו קם לו וצריך ליתן כשער של עכשיו. א"נ הא שמענו אם יוסיף הוא כשער של עכשיו הוא דקם לו:

ובהדיוט לא קנה עד שעה שיחזיק. כל אחד לפי קנינו שור במשיכה ובית בחזקה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף