שיירי קרבן/קידושין/א/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כבר כתיב וכתוב בספר וחתום. וקשה דלמא שיחתום גם המוכר והעדים וי"ל כיון דשטר אינו אלא לראיה א"כ בעדים לחוד סגי ודוחק:

הילוך קנה עמש"ל בפרקין:

אם אומר את עבדים כקרקעות וכו'. בבבלי בפרקין קאמר סדנא דארעא חד הוא בב"ק דף יב משני דשאני מקרקע דניידי ממקרקע דלא ניידי ע"ש וברמב"ם פ"ג מה' מכירה:

ר"י אמר מאחר לרבו. עי' פי' בקונטרס. וליכא לפרושי דאם זיכה אחר ע"י לרבו זכה רבו הא מרבו לאחר לא היינו אם זיכה רבו ע"י לאחר לא זכה האחר ומלתא באנפי נפשא היא ולא קאי אמתני' וכן פירשתי לקמן בשמעתין. דא"כ קשיא הא דאר"ז אפי' מרבו לאחר ולקמן בשמעתין פשט ר"ז ממתני' דעירובין דמרבו לאחר לא וכן משמע מהא דקאמר בסמוך אתיא דר"ז כרשב"א:

דתני רשב"א אומר משום ר"מ אף בשטר וכו'. כתבו תוס' דף פג בד"ה ורשב"א וכו' וא"ת מנ"ל הך שלש מחלוקת דלמא כולא מילתא דרבנן דמתני' רשב"א וכו' ע"ש ולפי הגירסא שלפנינו דגרסי' רשב"א אומר משום ר"מ לק"מ. ונראה לספרים דלא גרסי' בדברי רשב"א אף גרסי' רשב"א אומר משום ר"מ ונכון הוא וא"צ למה שדחקו תוס' שם ע"ש:

לא רבו. ומאי דוחקיה למימר דאתיא כרשב"א הא חכמים דמתני' נמי אמרו בשטר ע"י אחרים וי"ל סיפא דמתני' רשב"א היא דאל"כ לערבינהו וליתנינהו וכמפורש בבבלי ע"ש:

אית ליה במזכה ע"י אחר. בבבלי בגיטין דף כג גרסינן כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר"י נראין הדברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ואם לחשך אדם לומר זו הלכה שנויה הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו אמור לו וכו' הא מני ר' היא דאמר המשחרר חצי עבדו קונה ומ"ט דר' בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כמי שהקנה לה א' מאבריה. וכ' תוס' ונעשה וכו' תימא לר"י היתה עוברה האיך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה כיד רבה וכו' ואפי' שיחרר כולה חוץ מידה לא ה"ל לזכות לו ע"כ הא דל"ק להו אדרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קונה. וי"ל דר' איירי במזכה לו ע"י אחר וכמפורש בסוגיין. אך קשה דבתמורה דף כה גרסינן דתניא המשחרר חצי עבדו יצא לחירות גיטו וידו באין כאחת ופירש"י אע"פ שלא שיחרר כולו יש לו יד לקבל גיטו וכו'. ש"מ דקסבר הש"ס דפלוגתייהו דר' ורבנן אפי' במזכה לו ע"י עצמו וא"ל דהיא גופא קשיא להו לתוס' מ"ט אית ביה זכיה הא ה"ל כמזכה מימינו לשמאלו וכקושית הש"ס בסוגיין. דהא בגיטין דף מא ע"ב אמר רבה דטעמא דר' משום דכתיב והפדה לא נפדתה או חופשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר כן וכיון דמהיקישא יליף ליכא למפרך מידי דאין משיבין על ההיקש. וא"ת דלמא היקישא אתי להיכא דמזכה לו ע"י אחר י"ל קיי"ל אין היקש למחצה וכיון דכסף אפי' ע"י עצמו אף בשטר כן ועי"ל דקסבר רבי למזכה לו ע"י עצמו לא צריך היקשא ולא אחתי אלא ללמד דאפי' ע"י עצמה מזכה לו. וצע"ג. וראיתי להרמב"ם שכתב פ"ז מה"ע הל"ה הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בת חורין לא אמר כלום שזה כמי שמשחר חציה. וכ' הראב"ד קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר עובר ירך אמו א"כ רישא אמאי דבריו קיימין וכו' ע"ש. ובלח"מ דחק מאוד מאוד לתרץ דברי הרמב"ם. וחילק בין שחרור האם לשחרור היולד ומייתי סעד לזה לפי מאי דס"ד בתמורה דאית ליה לר"י הרי את ב"ח וולדך עבד דהוולד נמי ב"ח דעובר ירך אמו מ"מ קשיא אמאי נימא דהוה כמשחרר חצי עבדו ואין הוולד ב"ח כי היכי דאמרי' לעיל גבי הרי את שפחה וולדך ב"ח דבריו קיימין משום דעובר ירך אמו וכו' ע"ש. ואני תמה מדבריו אלו דודאי יש לחלק דהא כולא סוגיא אליבא דר"מ אזלא דקאמר במתני' התם האומר וולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה ה"ז וולד שלמים דר"מ דקסבר תפוס לשון ראשון וע"ש בפירש"י. א"כ ה"נ כשאמר הרי את ב"ח כבר נעשה גם הולד ב"ח לפי שהוא ירך אמו כמי שאמר היא שלמים וולדה עולה ואם אמר הרי את שפחה וולדך ב"ח ודאי במי שאמר הרי את שפתה אין זה הפסד לוולד שהרי גם מתחלה היה עבד אלא מה שאמר אח"כ וולדך ב"ח דבריו קיימין וה"ז כמי שאמר וולדה שלמים שהולד קדש והיא חולין כמו שהיתה. וכן מפורש בר"פ כיצד מערימין שם בתמורה ע"ש. והדברים ברורים. ומעתה נבא לבאר דברי הרמב"ם דקסבר כר' יוסי דמתני' דהתם דפליג אר"מ וקסבר תפוס נמי לשון אחרון ואם אמר היא עולה וולדה שלמים אם נתכוין מתחלה לכך הואיל ואי אפשר לפרש שני שמות כאחת דבריו קיימין. א"כ גם בזו שאמר הרי את ב"ח וולדך עבד אע"ג דעובר ירך אמו אפ"ה דבריו קיימין. וא"ת ליהוי כמשחרר חצי עבדו י"ל דשאר עובר כיון דסופו לצאת ה"ל כאומר הרי את ב"ח כשתלד ויהיה וולדך עבד והא דאמרי' דנעשה כאומר וכו'. אין זר אתנו דכה"ג אמרי' בכתובות אין אדם מוציא דבריו לבטלה הלכך נעשה כאומר וכו'. וא"ת א"כ אם אמר הרי את שפחה וולדך ב"ח אמאי לא אמר כלום נימא נעשה כמי שאומר כשתלד יהא וולדך ב"ח י"ל דהא מיהת הויא כעבד המקבל גיטו של חבירו מיד רבו שלו דאינו כלום כדתניא בברייתא ודברים נכונים הם:

מפני המחלוקת. וכן כתבו תוס' דף כד ע"א בד"ה תנא וכו' ע"ש. ותימא על הרמב"ם שכתב רפ"ה מה' עבדים עבד כנעני נקנה בה' דברים וקונה את עצמו בג' בכסף ובשטר ובראשי איברים ובהל"ד כתב דהיוצא בראשי איברים צריך גט שחרור וקשה א"כ למה קחשיב שלשה הא הוי בכלל שטר וכדמשני הש"ס. וראיתי לריטב"א שכתב בדף כג ע"א בד"ה והא ליתא וכו' אבל הנכון דמתני' לא איירי מפלוגתא דחכמים אלא ר"מ ורשב"א ורבנן דמתני' היינו רשב"א וכו' ע"ש. וקשה כיון דרשב"א משום ר"מ אמר למלתיה וכמש"ל וכמפורש בסוגיין א"כ הדרא קושיא לדוכתה למה לא תנן במתני' שקונה את עצמו בראשי איברים וליכא לשנויי מפני המחלוקת שהרי כולא מתני' ר"מ היא ובבבלי דף כד ע"ב תניא רמ"א אינו צריך גט שחרור:

אשתו אינו פודה. פירשתי בקונטרס אם היה לאשתו מעות שנתן לה בעלה במתנה וכו' כן פירשו תוס' הא דאמרי' בבבלי דף כד ע"א אלא בזוזי דידה. וקשיא לי לשיטת תוס' למה לא מוקי הש"ס בבבלי הך ברייתא בזוזי דידה ומעשר דידיה. ואי משום דאשה כאחר דמיא ולא פליגי רבנן דאינה מוספת חומש אף אם נאמר דס"ל דידה כיד בעלה דכתיב ממעשרו וכפירש"י שם קשה הא תנן במתני' פ"ד דמעשר שני כיצד מערימין על מ"ש אומר לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו ושפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה לך מ"ש זה אבל לא יאמר כן לעבדו ושפחתו הכנענים ולבנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו. ואס"ד כשפודה ממעות שלו הרי הוא כאחר א"כ קטן למה לא יפדה את המעשר כשנותן לו אביו מעות במתנה דהא כשדעת אחרת מקנה אותו זוכה וכמ"ש תוס' בגיטין דף עד ע"ב וכן מוכח מרישא דמתני' דהא שפחה איירי בקטנה דאי בגדולה מאי בעי' גבי' וכמפורש שם בש"ס. אלא עכ"ל כיון דמציאתם לאביו ידו כיד אביו. וכמ"ש תוס' שם א"כ אשה נמי. והא ל"ק מדתנן במתני' עבדו ושפחתו הכנעני' ואינן פודים בלא חומש אף שנותן להם רבן במתנה א"כ איך אפשר לומר דאשה כאחר דמיא דהא אשה ועבד דמיין להדדי. די"ל דלאו בכל מילי דמיין אלא אשה שנתן לה בעלה מתנה קנתה ואינו אוכל פירות ועבד לא קנה וכמ"ש תוס' בקידושין דף כד בד"ה ור"א וכו' ע"ש. ונ"ל ראיה לדבריהם מהא דגרסי' בנדרים דף פ"ח אמר רבא אע"ג דאר"מ יד אשה כיד בעלה מודה ר"מ לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא ופירשו הרא"ש והר"ן כיון דאם נתן לה הבעל מתנה קנתה ה"ה אם נתן הבעל ע"י לאחרים קנו. ואס"ד דאף בעבד כן אם נתן לו הרב מתנה זכה א"כ למה תנן במתני' דאינו מזכה העירוב ע"י עבדו ושפחתו הכנענים אלא ודאי דמרבו לעצמו לא זכה. וזו ראיה שאין עליה תשובה. אבל מקטן קשיא כמש"ל דודאי קטן עדיף מאשה שאם ירש הקטן מאבי אמו אין לאביו בהן כלום ובאשה הפירות שלו וצ"ע מיהו לפי שיטת הירושלמי דרישא וסיפא ר"מ ל"ק כלל קושית הש"ס בבבלי שם את"ק רק ארשב"א לפי מאי דגרם הירושלמי לעיל נמי רשב"א אומר משום ר"מ אף בשטר על ידי אחרים:

מה שייר בה מעשה ידיה. כ' הכ"מ פ"ו מה"ע מי שצוה וכו' וכ' הרא"ש שלא יטריחוה במלאכות כבדות והר"ן כתב משום מצוה לקיים דברי המת אסור להשתעבד בה ומעשה ידיה לא פקע בהכי ע"כ. ומסוגיין נראה דלא כר"ן. וי"ל:

כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת וכו'. פירש"י בגיטין דף מ"ב ע"א בד"ה הכותב נכסיו לשני עבדיו שכתב שני שטרות כל נכסיי לזה וכל נכסיי לזה וזיכה לשליח אחד בבת אחת לשניהם דפלגי דלא קדם אחד לחבירו ע"כ. הנה מה שדקדק לפרש שזיכה להם ע"י שליח כוונתו דאי בדזיכה להם ע"י עצמן לאו כלום הוא דאף דקסבר ר' אדם משתרר חצי עבדו היינו דוקא בשזיכה לו ע"י אחר אבל ע"י עצמו ה"ל כמזכה מימינו לשמאלו וכדמסיק לעיל בשמעתין. מיהו לפמש"ל בתו' בד"ה אית ליה וכו' ס"ל לבבלי דקסבר ר' דאפי' ע"י עצמו זוכה בחציו קשיא. גם מה שפירש"י דאיירי בשזיכה להם בשני שטרות. אינו מוכרח דלפום מאי דס"ד דאתיא כר' אפי' בשטר אחד נמי וכדפירשתי בקונט'. בשלמא אי מוקמי' בשזיכה לאחד מהם ניחא דאמרי' התם בגיטין דף כ"ג שאין עבד זוכה גיטו של חבירו מיד רבו שלו אבל השתא דפירש"י דאיירי בשזיכה ע"י שליח א"צ לומר שזיכה להם בשני שטרות וצ"ע:

לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר. וקשה מנ"ל דאיירי שזיכה להם בעצמן דלמא איירי שזיכה להם ע"י אחר אבל ע"י עצמן לא שאין העבד זוכה מרבו לאחר:

וכר' דר' אמר אדם משתרר חצי עבדו. וקשה דלמא קסבר עובר לאו ירך אמו וכדאמרי' בתמורה דף כה אליבא דרבנן וכן ס"ל לר' יוחנן התם דעובר לאו ירך אמו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף