שיירי קרבן/עירובין/ד/א

שיירי קרבן עירובין ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומניין לד' אמות שבו איש תחתיו. פירש"י בפרקין דף נ"א ע"א שבו איש תחתיו אלו ד"א ליוצא חוץ לתחום ע"כ ק"ק למה דוקא אלו ד"א הא פשטיה דקרא משמע דלמעביר ד"א ברה"ר הוא דאתי וה"ה לכל היתר טלטול וכדמשמע מפלוגתא דר"מ ור"י בסמוך והובאה בבבלי בפרקין והרמב"ם פי"ב מה"ש והרז"ה בפ' הזורק פירשו כמ"ש בקונטרס:

מה מקום וכו'. וקשה כי חשבינן נמי מידת העיר של ערי המקלט איכא יותר מאלפים אמה וי"ל דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ומדת העיר לא ידעינן כמה היא הלכך לא חשבינן אלא מדת מגרשי העיר וה"ה בתחומי שבת לא חשבינן מדת העיר:

ד"א שאמרו מלא קומתו ולפישוט ידים. כתב הרמב"ם פי"ב מה"ש מותר לאדם לטלטול ברה"ר בתוך ד"א וכו' שהוא כמדת אורך אדם כשיפשוט ידיו ורגליו בו ע"כ וכתב הכ"מ ויש לתמוה למה פסק כר"מ לגבי ר"י ואפשר שהוא ז"ל מפרש שכדי לפשוט ידיו ורגליו הוי ד"א מצומצמות וכמ"ש הרי"ף ופסק לחומרא וכו' ע"כ ע"ש. ול"נ דפסק כדברי המיקל בעירובין שגם זה מהלכות עירובין הן דהא אפי' במחיצות פסק הרמב"ם לקולא בפט"ז הלכה ז' ועיין ברא"ש בפ' עושין פסין גבי פלוגתא דרבה ור' זירא לענין קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה ומ"ש בהגהת הרא"ש שם וכן המיימון פסק כר' זירא ובא"ז פסק כרבה ע"כ קיצר במקום שהיה לו להאריך דמדבריו משמע שהרמב"ם פוסק כר"ח כר' זירא לחומרא דליתא שהרמב"ם לדינא פוסק כא"ז לקולא אלא שגירסא אחרת היתה לו וכמ"ש הב"י בסי' שנח דאף להרא"ש היתה גירסא אחרת גם מ"ש הב"י שם ומיהו בהא דאר"ז ומודינא בקרפף שנפרץ וכו' שאסור מ"ט שאויר חצר מייתרו עכ"ל דגרסי' מייתרו כגירסת רש"י ויש לדקדק היכי אר"ז ומודינא וכו' שאסור למאן מודה אם לרבה משרא שרי וכו' ועוד מאי איצטרך לאשמועינן וכו' ע"ש שדחק מאוד כמ"ש הב"ח ואף תירוצו של הב"ח דחוק מאוד ע"ש ול"נ פשוט כמ"ש הה"מ בפט"ז דה"ג אר"ז ומודינן קרפף שנפרץ במלואו ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת והקרפף אסור ע"כ והשתא שפיר קאמר ומודינן שהחצר מותר ואף רבה מודה שהקרפף אסור ויש ליישב גם הסוגיא דשם וצ"ע:

מתפלל לוכסן. מהכא שמעינן דאין צריך להרחיק מצואה ד' אמות ואלכסונן אלא ד' אמות ואפי' באלכסון סגי ד' אמות אך קשה כיון דהרחקת ד"א מן הצואה ילפינן מדכתיב והיה מחניך קדוש ופי' הרשב"א בחידושיו בפ"ג דברכות כל שהוא חוץ לד' אמות ה"ז חוץ למחנהו וע"כ דהיינו טעמא דד' אמות יש לו לאדם לפישוט ידיו ורגליו הלכך הן מחנהו א"כ כי היכא דלענין שבת יהבינן ליה הן ואלכסונן לענין הרחקת צואה נמי כל שהוא באלכסון ד' אמות עדיין תוך מחנהו הוא וע"ק בשיש לו ריח רע מאי איכא למימר ובאמת לא ראיתי לאחד מן הפוסקים שמביא דין זה וצ"ע ועיין ברא"ש בר"פ:

ד"א שאמרו תחום הן וכו'. כלשון השני שפירשתי בקונט' כ"כ הה"מ פי"ב הלכה ט"ו וז"ל כתבו מקצת המפרשים שלטלטל בבת אחת קאמר שאסור לעקור מתחלת ח' ולהניח בסוף ח' אבל ודאי כיון שח' אלו מקומו הן מותר לו לטלטל בכל הח' ובלבד שלא יטלטל בבת אחת יותר מד"א ולזה הסכים הרשב"א ע"כ ומפשיטות דר' זעירא ומתניתין משמע כפי' השני שבקונט' וזו היא קושיא לשיטת הרשב"א וסיועא לשיטת הרי"ף והרמב"ם ומ"ש בהה"מ:

פירות שיצאו וכו' וחזרו וכו' במזיד לא יאכלו בבבלי מסיק דלת"ק אפי' חזרו במזיד יאכלו וכתבו תוס' ולא דמי למבשל בשבת במזיד דלא יאכל דהתם הוי איסור דאורייתא ע"כ וכתב המג"א סי' ח"ה סעיף ט' וצ"ע דהא המטביל כליו והמעשר דאיסורא דרבנן נינהו וקנסינן כדאיתא פ"ב דתרומות וצ"ל דדיקא כדאית ליה פירי אחרינא כדאיתא פ"ב דביצה והכא מיירי בדלית ליה פירי אחרינא ע"כ ותימא א"כ תפשוט ליה הא דבעי בבבלי פ"ב דביצה עבר ואפה מהו ומסיק ת"ש המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשני בדאית ליה פירי אחרינא פי' דליכא למפשט דאיכא לאוקמי מתני' בדאית ליה פירי אחרינא וכיון דשמעינן מברייתא דהכא דבדוקא בדאית ליה פירי אחרינא איירי מתני' א"כ איכא למפשט שפיר כי היכא דמתירין כאן בדלית ליה פירי אחרינא אפי' במזיד ה"ה עבר ואפה ביו"ט דשרי בדאית ליה ובדלית ליה אסור כמתני' וצ"ע. וקושית המג"א נ"ל דל"ק ממעשר דלא שייך למימר גבייהו דאנוסים הן שהרי קודם שעישרן לא היו ראויין לאכילה משא"כ בפירות אלו שהוציאן והחזירן ודאי אנוסין הן שהרי אלו לא הוציאן נמי מותרין היו אבל ממבשל קשיא להו שפיר דמבשל איירי בראוי לכוס קודם הבישול וכמפורש בחולק דף טו ע"א וזה ברור:

ואתיא דר"נ כר"מ. מה שפירשתי בקונטרס הוא על פי פי' תוס' בבבלי בפרקין וקשה לי מאי אירי' ר"מ הא אף ר"י ס"ל דלא קנסינן שוגג אטו מזיד במבשל בשבת וכמ"ש בכירה דף י"ב וי"ל דירושלמי סובר דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ור"י קניס שוגג אטו מזיד וצ"ע בבבלי פ' הניזקין:

ואפילו כר"ג וכו'. כתבו תוס' בפרקין בד"ה ועכו"ם שהקיפוה מחיצות בירושל' מוקי לה כר' יהושע ומיהו בקונט' פי' דאתיא נמי כר"ג וכו' ואע"ג דלא שבת באויר. מחיצות מבעו"י דלא הקילו חכמים וכו' ע"כ ותימא הא מפורש מסיק גם כאן בירושל' דאפי' כר"ג אתיא וכפירש"י וצע"ג:

מן אולפן. פי' בגליון מן התורה הוא מותר ואין כאן מחלוקת ע"כ וכן פי' לעיל בפרק בכל מערבין ובשניהם אין הפי' מחוור וגם בהרבה מקומות בש"ס נאמר בלשון זה ואין הפי' אלא כמ"ש בקונט' והוא עיקר:

אם היה הים גלני. בקונט' פירשתי כפי הגירסא שלפני ויותר נ"ל להגי' דה"ג אם היה הים גלני ע"ד דחבריי' מותר ע"ד דר"ז אסור וה"פ אם היו גלים בים והספינה הולכת לאט ויכול לילך ד"א בספינה קודם שתלך הספינה ד"א לחברייא מותר דהא מ"מ איכא מחיצות ולר"ז אסור וראיתי מי שפי' גלני מלשון גלוי שהים מגולה מכל צד ואיני יודע לכוון פירושו ומ"ש נ"ל עיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף