פני משה/עירובין/ד/א

פני משה עירובין ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שהוציאוהו עכו"ם. לאנסו חוץ לתחום:

או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח"כ חזר ונשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

אין לו אלא ד' אמות. הואיל והוא חוץ לתחום וד' אמות יש לו שזכתה לו התורה דכתיב שבו איש תחתיו וקומתו של אדם בינוני ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידיו ורגליו ובפישוט הידים נכנס הראש:

החזירוהו. בתוך התחום:

כאלו לא יצא. והרי לו כל העיר כד' אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כאשר בתחלה. דוקא כשהוציאוהו והחזירוהו שלא לדעת אבל יצא לדעת אעפ"י שהחזירוהו בעל כרחו או הוציאוהו בע"כ וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות:

הוליכוהו לעיר אחרת. והיא מוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר או בסהר שהן מוקפין והיקיפן גדול:

מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצה הרי היא כד"א:

ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד"א. דמכיון דלא שבת באייר מחיצות מבע"י לא מהני ליה המחיצות א"נ משום דגזרי דיר וסהר אטו בקעה שאין לה מחיצות ובבקעה כ"ע מודו שאין לו אלא ד' אמות:

שבאו מפרנדין. שם מקום:

והפליגה ספינתן בים. ברחוק משפת הים:

הלכו את כולה. היו מהלכין בכל הספינה ואעפ"י שהלכה בשבת ויצאו חוץ לתחום דהוי כמי שיצא חוץ לתחום ונתון בדיר וסהר הואיל והספינה מוקפת מחיצות:

שרצו להחמיר על עצמן. דהא לדידהו נמי דגזרי דיר וסהר אטו בקעה הרי בספינה כל זמן שהיא מהלכת מותר להלך את כולה ועוד שהרי שבתו באויר מחיצות מבעוד יום אלא שרצו להחמיר משום דשמא עמדה פתאום ולאו אדעתייהו ושלא רצו לחלק בין שבת באויר מחיצות או לא ומשום חומרא בעלמא והלכה כר"ג וכר"א בן עזריה:

גמ' ולכן מה נן אמרין. כלומר ומאי קמ"ל ולא כן מה אנן אמרין דמהיכי תיתי יהיה לו יותר וקאמר דמהו דתימא ה"א ויעשה זה כמי שיצא ברשות דתנן לקמן יש לו אלפים אמה לכל רוח ומכיון שזה יצא באונס הוי כיוצא ברשות לפום כן צריך מימר אין לו אלא ד' אמות דשאני התם דברשות מצוה הוא שיצא כדאמרינן לקמן:

או חלף. דשמא אלפים מתחתיו אנו למדין וד' אמות ממקומו הוא דנפקא לן:

אמר ר' אלעזר. לא היא דהרי ותנינן בהדיא בברייתא דאלפים אמה ממקומו הוא דאנו למדין:

ונאמר להלן. גבי הורג נפש בשגגה ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה מקום שנאמר להלן אלפי' דילפינן מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה אף מקום שנא' כאן אלפים אמה:

מלא קומתו. שהיא ג' אמות מלבד הראש ואמה אחת לפישוט ידים כדפרישית במתני':

ר' יהודה אומר הוא. ושלש אמות. כלומר הוא עצמו נחשב לשלש אמות וכן הוא בתוס' פ"ג ר' יהודה אומר גופו שלש אמות וכו' ואמה יתרה שאמרו לא משום פישוט ידים בלי שום צורך אמרו אלא לכך אמרו כדי שיהא נוטל חבית המונחת מראשותיו ונותן אל מרגלותיו:

כשהוא נפנה מן הצד וכו'. כלומר וכיצד יעשה שהרי הוא צריך להתפלל ואין לו אלא אלו ד"א והרי כשנפנה שם אינו יכול להתפלל בתוך ד' אמות הלכך קאמר דכך היא עושה כשהוא נפנה מן הצד של אותן ד' אמות הוא נפנה וארבע אמות שאמרו הן ואלכסונן וא"כ כשהוא מתפלל יכול הוא להתפלל לוכסן והאלכסון היא יותר מד' אמות ונמצא מתרחק הוא ממקום אשר נפנה חוץ לד' אמות:

ארבע אמות שאמרו תחום הן. אם כל הד' אמות צריך שיהו נחשבין בתחום שלו או אינם תחום וכדמפרש ואזיל למאי נפקא מינה הוא דקמיבעיא ליה דאין תימר תחום הן אין נותנין לו ד' אמות משני מקומות שאם היו נכנסין בתוך תחום אחר אין נותנין לו כל הד' אמות שהרי מקצתן חוץ לתחום שלו ואין תימר אינן תחום שאין צריכין להיות כולן בתוך תחום שלו אם כן נותנין לו ארבע אמות אפילו הן משני מקומות שמקצתן הוא אצל תחום שלו ומקצתן נכנסין הן לתוך תחום אחר:

אמר ר' זעירא. מאי תיבעי ליה הא מתניתין אמרה כן שארבע אמות שאמרו תחום הן ואין נותנין לו משני מקומות דהא תנינן בפרקין דלקמן גבי מי שישן בדרך וכו' וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות ר' אליעזר אומר והוא באמצען של הארבע אמות כלומר שני אמות לכל צד היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה שהיו רחוקין זה מזה ששה אמות והרי שני אמות של כל אחד נבלעין הן בתוך של חבירו מביאין ואוכלין באמצע בתוך שני אמות האמצעין ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו וזהו לתוך שתים החיצונות לפי שאין לו בהם כלום היו ג' והאמצעי מובלע ביניהם שהיו ב' אמותיו בתוך של זה וב' אמותיו בתוך של זה הוא מותר עמהם והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה אלמא שאף על פי שהחיצונים מותרין עם האמצעי לא אמרינן שיהו נחשבין כהאמצעי ולהיות מותרין להשתמש ולהוציא בתוך שני אמות של חבירו החיצון ומשים שזה הוא לכל אחד מן החיצונים כשני מקומות ואין נותנין ארבע אמות משני מקומות:

לא אמר. במתניתין אלא החזירוהו שהן החזירו אותו שלא לדעתו כמו שהוציאוהו שלא לדעתו:

הא אם חזר הוא. מעצמו אסור ואין לו אלא ארבע אמות:

דר' נחמיה היא. ואתיא כר' נחמיה דתני בברייתא פירות וכו' שוגג אם הוציאן בשוגג יאכלו כשחזרו ואם הוציאן מזיד לא יאכלו:

ר' נחמיה אומר. בין שהוציאן שוגג בין מזיד לא יאכל עד שיחזירן למקומן שיגג אבל אם החזירן מזיד אעפ"י שהוציאן שוגג לא יאכלו. והיינו כדיוקא דדייקינן ממתני':

ואתיא דר' נחמיה. שצריך שיהא החזרה שהיא הכנה להאכילה בשוגג דוקא ואם החזירן בשוגג מותרין אפי' בו ביום:

כר"מ. דפ"ב דתרומות דתני שם המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל וכו' דאלו לר' יהודה הא פליג שם בברייתא וסבירא ליה בשוגג יאכל למוצאי שבת ולא בו ביום:

קנה לו שביתה. במקום אחד בבקעה ובאו עכו"ם והקיפוה מחיצה בשבת פליגי בה ר' חונה וחייא בריה דרב:

לא הועילה לו מחיצתו כלום. שיהא מותר לטלטל בתוכה אלא הרי היא כבתחילה שמהלך אלפים ממקום השביתה ומטלטל בד' אמות וטפי לא כאלו לא היה שם מחיצה:

מהלך ומטלטל באלפים. דמהני ליה מחיצה אף לטלטל בתוך אלפים שלו אבל טפי לא דגזרינן שמא ימשך אחר חפצו וילך חוץ לאלפים שלו:

ר' יעקב בר אחא. קאמר בשם חייה בריה דרב מהלך הוא באלפים וכן הטילטול כי אורחיה:

ומטלטל בארבעת אלפים אמה ע"י זריקה. כלומר וחוץ לאלפים מה שהיא בתוך המחיצה מטלטל הוא ע"י זריקה דמחיצה שנעשית בשבת מחיצה היא אלא שאינו יכול לטלטל חוץ לאלפים כי אורחיה שא"י להלך לשם ומטלטל ע"י זריקה:

הוון בעיין מימר. בני הישיבה:

מה פליגין כר' יהושע ור' עקיבא. כלו' דאליבא דר' יהושע ור' עקיבא הוא דשייכא פלוגתייהו דאינהו ס"ל במתני' דכל שלא היה באויר מחיצות מבעוד יום לא מהני ליה המחיצה ואע"ג דר' יהושע ור' עקיבא אסרי אפי' בהילוך בהוליכוהו לעיר אחרת ואין לו אלא ד' אמות ס"ד דבני הישיב' דמ"מ שאני הכא שהרי קנה שביתה וא"כ הילוך אלפים מותר לו עכ"פ ומיהו הא דפליגי בטילטול אליבא דר' יהושע ור"ע היא דפליגי אם נחשבה כמחיצה גמורה או לא דאלו לר"ג ור"א בן עזריה הוה ס"ד דבני הישיבה דהכא הואיל וקנה שביתה ודאי כמחיצה גמורה היא אף לענין טלטול שהרי לענין הילוך אלפים בלאו הכי מותר אפי' לא קנה שביתה באויר המחיצה:

ואפי' כר"ג וכר"א בן עזריה פליגין. כלומר דדחי לה הש"ס דלא היא דאף אליבא דר"ג ור"א ב"ע שייכא נמי פלוגתייהו דודאי בהך סברא כ"ע מודים דקל הוא מי שקנה לו שביתה בתוך המחיצה ממי שלא קנה לו שביתה בתוכה ואם כן אימא לך דפליגי גם אליבייהו דר"ג וראב"ע אי אמרינן דקניית שביתה בתוך המחיצה מהני נמי לענין טלטול או לא דהיא גופה מספקא לן אפי' למ"ד דלענין הילוך לא בעינן קניית שביתה בתוך המחיצה מיהו לענין טלטול איכא סברא לכאן ולכאן ופליגי הני אמוראי בהא:

נתנו. אותו על פתח הדיר ולא בתוכו ממש. האי מילתא תליא בפלוגתא דתנאי במתני' דלדעתייהו דר' יהושע ור"ע שאין לו לעולם אלא ד' אמות א"כ כאן נותנין לו ב' אמות מבפנים וב' אמות מבחוץ לפתח הדיר דלית לן למיחש למידי אבל לר"ג וראב"ע דסבירא להו דהיכא דנתנוהו בתוך הדיר או בתוך הסהר שמהלך את כולה א"כ כאן שנתנוהו על פתח הדיר או הסהר אין נותנין ד' אמות אלו שאם אתה נותן לו ב' אמות מבפנים כסבור הוא שעל פתח הדיר כבתוך הדיר עצמו ואוף הוא מטלטל בכל הדיר כולו ובאמת בכה"ג אינן מועילות לו המחיצות מכיון שלא נתנוהו בתוך המחיצות ממש:

נתנוהו באמצע הדיר והיה הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום. בהא קאמר ר' אחא מן אולפן שכך קיבל מרבו ור' יודן הוא אמורא אמר לה מן דיעה דנפשיה. דתליא במחלוקת דרב חונה וחייא בריה דרב דלעיל דפליגי בהקיפוה נכרים מחיצה בשבת דלמאן דס"ל התם מהלך ומטלטל באלפים ולא חיישינן שמא ימשוך אחר חפצו לילך חוץ לאלפים ה"ה הכא מהלך ומטלטל בחציו שבתוך התחום. ולמאן דס"ל מהלך באלפים ומטלטל בארבע ה"נ כן שמהלך בחציו שבתוך התחום ואינו מטלטל אלא בד' אמות שמא ימשך אחר חפצו וילך בחציו שהוא חוץ לתחום:

ר' זעירא רב הונא. אמרו בשם רב שממה שרצו ר' יהושע ור"ע להחמיר על עצמן דקתני א"כ זאת אומרת שהלכה כר"ג ור"א ב"ע שמה שעשו אינו אלא מצד חומרא שהחמירו על עצמן דווקא ולא להחמיר לאחרים:

אף בדיר וסהר. שלא שבת כלל באויר מחיצות הלכה כר"ג וכראב"ע:

חנניא בן אחי ר' יהושע אמר. לא כך אלא כל אותו היום שהיו בספינה היו דנין אלו כנגד אלו עד שלבסוף בא אחי אבא והוא ר' יהושע והכריע והתקין שתהא הלכה וכו' וכר' יהושע ור"ע בדיר וסהר וכדמסיק ואזיל מה בין דיר וסהר לספינה:

ספינה מפני שמחיצותיה עולות עמה. דמ"מ בתוך מחיצותיה שבתו אבל דיר וסהר לא היה כלל באויר מחיצות בעת ששבת. ור' זעירא אמר טעמא אחרינא דספינה קילא טפי מכיון שתמיד עוקרין אותה מד' אמות אלו ונותנין אותה בד' אמות אלי שתמיד מהלכת היא ולעולם כבתוך ד' אמות היא:

מה נפק מביניהון. להני תרי טעמי:

אם היתה אכסדרה. כלו' אם הספינה היתה כמין אכסדרה שפתוחה מד' רוחותיה ואין לה מחיצות:

על דעתהון דחברייא אסור על דעתיה דר' זעירא מותר. כצ"ל ובספרי הדפוס טעות דמוכח ונתחלף בהא דלקמיה:

אם היה הים גלני. שהיו הגלים של הים גבוהים ומתגברים הרבה עד שאין הספינה יכולה להלך את מהלכה שגלי הים דוחפין אותה לאחור נמי איכא בינייהו:

על דעתון דחבריא מותר על דעתיה דרבי זעירא אסור כצ"ל. ונתחלף בהא דלעיל שהרי לחברייא יש כאן מחיצותיה ולטעמיה דר' זעירא בכה"ג אינה נעקרת מד' אמות אלו לד' אמות אלו:

א"ר זעירא מתניתא אמרה כן ד' אמות שאמרו אינן תחום. כלומר ר' זעירא דקאמר האי טעמא בספינה לשיטתיה אזיל דאמר לעיל ממתניתין דלקמן ש"מ דד' אמות שאמרו תחום הן ואין נותנין לו משני מקומות. ולפיכך אמר בספינה להאי טעמא שהיא נעקרת מאליה מד' אמות לד"א וכעומדת תמיד בתוך ד"א היא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף