קרבן העדה/עירובין/ד/א

קרבן העדה עירובין ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שהוציאוהו עכו"ם. שאנסוהו לצאת חוץ לתחום:

או רוח רעה. שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואח"כ נשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

אין לו אלא ד"א. אע"פ שיצא באונס:

החזירוהו. לתוך התחום:

כאילו לא יצא. הרי הוא כבני עירו וכל העיר לו כד"א כבתחילה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:

הוליכוהו לעיר אחרת. והרי היא מוקפת מחיצות:

או שנתנוהו בדיר או בסהר. שהן מוקפין והיקיפן גדול:

מהלך את כולה. דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות:

מפרנדין. שם מקום והיו עומדין ע"ש בנמל מקום שהספינה גוששת והיה בדעתן לצאת מן הספינה וליכנס בעיר ובא רוח גדולה וחזק ודחה את הספינה:

והפליגה. כשהיא מתרחקת משפת הים ונכנסה לאמצעו קרי ליה הפלגה:

הלכו את כולה. היו מהלכין בכל הספינה דאע"פ שהספינה הולכת בשבת ויצאו חוץ לתחום הוה כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר שהספינות מחיצות לה ויותר עדיפא ספינה מדיר וסהר ששבת באויר מחיצות מבעוד יום וכדמפרש בגמרא:

גמ' ופריך ולכן וכו'. ולא כן אילולא תני במתני' שאין לו אלא ד"א מה אנן אומרים כלומר פשיטא שאין לו אלא ד"א ומאי קמ"ל:

ומשני ויעשה כמי שיצא ברשות. סד"א שמי שהוציאוהו עכו"ם יהיה כמי שיצא ברשות דתנן לקמן בפרקין שיש לו אלפים אמה לכל רוח:

לפום כן מימר. לפיכך איצטריך לאשמועינן במתני' דאפי' מי שהוציאוהו עכו"ם אין לו אלא ד"א:

ומנין לד' אמות. שמותר האדם לטלטל בד"א ברשות הרבים ושד"א הן מקומו:

ומשני שבו איש תחתיו. מיניה ילפינן ד"א וכדמסיק:

ופריך או חלף. משבו איש תחתיו נדרוש אלפים אמה ומאל יצא ד' אמות:

ומשני אר"א. דתנינן:

מקום מקום. יליף בגז"ש:

נאמר כאן מקום. אל יצא איש ממקומו:

מה מקום שנאמ' להלן אלפים אמה. שאף תחומה של עיר מקלט קולטת כדתנן במכות דכתיב וישב בה לדור אבל לא בתחומה שמעינן דלקלוט קולטת אפי' תחומה ותחום מגרש ערי הלוים אלפים אמה דכתיב ומדותם מקיר העיר וחוצה אלפים אמה וילפינן אף תחום שבת מיניה שהוא אלפים אמה:

ה"ג רי"א גופו ג' אמות ואמה כדי וכו'. ואיכא בין ר"י לר"מ מצומצמות דלר"י ד"א מצומצמות ולר"מ גדולות דפישט ידים ורגלים יותר מאמה הוא:

נפנה מן הצד. בקרן זוית של ד' אמותיו:

מתפלל לוכסן. שיהא רחוק מן הצואה ד' אמות שבאלכסון הן ה' אמות וג' חומשין ולענין שבת נותנין לו ד"א הן ואלכסונן:

תחום הן. שעד כאן הוא תחומו:

או אינן תחום. אלא שהתירו לו לצורך תשמישו:

אין נותנין לו ד"א משני מקומות. כגון שיברור לו ב' אמות לצורך תשמישו במקום זה וירחיק עצמו איזה אמות ויברור לו ב' אמות במקום אחר דכיון דתחום הוא ואין הדבר תלוי בו צריך שיהא ד"א במקום א' ל"א א"ת תחום הן אין נותנין לו ד"א משני מקומות ה"פ דלכל אדם יש לו ח' אמות מותר לטלטל בכולן אך בבת אחת לא ישתמש ביותר מד"א ואי אמרינן דתחום הן אסור שתחומו אינו אלא ד"א:

והתנינן. בניחותא ומתני' היא לקמן בפרקין:

ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לשל חבירו. ש"מ שאינו יכול לברור לו מקום אחר. חוץ ממקום שבירר לעצמו בראשונה:

הא אם חזר הוא. מעצמו אסור ואין לו אלא ד"א:

דר' נחמיה היא. מתני' ה"ג פירות שיצאו חוץ לתחום שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר לא יאכלו עד שיחזרו למקומן שוגג. וכ"ה בבבלי וה"פ בשוגג יאכלו במקום שהן שם אם יש אדם שעירב לאותו צד או שהיו בני עיר אחרת סמוכים להן:

עד שיחזרו למקומן שוגג. אבל שלא במקומן כל זמן שהן חוץ לתחום לא יאכלו אפי' יצאו בשוגג וה"ה במקומן אסורים אם חזרו מזיד דכיון דאין להן אלא ד"א גזרינן שמא יוציאן חוץ לד"א:

שוגג יאכל. דלא קנסינן שוגג אטו מזיד:

והקיפוה מחיצה. בשבת לדור בתוכה דאי לאו הכי ביותר מבית סאתיים לא משתרייא לטלטולי בה אלא בד' אמות:

ומטלטל בארבע. אמות כאלו לא היתה שם מחיצה וטפי מד' לא אפילו בזריקה דלא שני ליה בין טלטול כי אורחיה לטלטול ע"י זריקה:

ומטלטל באלפים. כי אורחיה וחוץ לאלפים אפילו בזריקה אסור:

בד' אלפים. ע"י זריקה אלפיים מטלטל כי אורחיה ואלפיים ע"י זריקה:

הווין וכו'. סברוה למימר כי פליגי אליבא דר"י ור"ע אבל לר"ג ולראב"ע הכל מודים דמטלטל בכולו כי אורחיה:

ואפי' כר"ג. חזרו לומר דאפי' לר"ג ולראב"ע פליגי דלא דמי לר"ג ולראב"ע:

קל הוא מי שקנה לו שביתה. שיש לו אלפיים אמה לכל רוח הלכך החמירו עליו שלא יהא לו כל ההיקף כד"א אבל מי שלא קנה שביתה כגון זה שהוציאוהו עכו"ם שאין לו אלא ד"א הקילו עליו שיהא לו כל ההיקף כד' אמות:

נתנו וכו'. מי שהוציאוהו עכו"ם ונתנו על פתח הדיר מבחוץ:

אוף הוא מטלטל בכל הדיר כולו. שיסבור כיון שהתירו לו לטלטל בו ויש בו מחיצות יטלטל בכל הדיר כאלו נתנוהו לדיר הלכך יברור כל ד' אמותיו חוץ לדיר:

מן אולפן. כך שמע ולמד מרבו דפליגי אף בזה:

מן דיעה. אמר כן מעצמו מסברתו:

מחלוקת. פליגי ר"ג עם ר"י דלר"ג שרי לטלטל בכולה ולר"י בחציו ולא גזר דלמא אתי לטלטולי בכולה:

זאת אומרת שהלכה כר"ג ור"י בספינה. שהרי אף ר"י ור"ע לא זזו מד"א אלא מחומרא שהחמירו על עצמן ולא מדינא:

כל היום. שהיו בספינה:

אחי אבא. ר' יהושע:

מפני שמחיצותיה עולות עמה. שלעולם הוא באויר מחיצות ששבת מבע"י משא"כ בדיר וסהר אינו במחיצות ששבת בהן מבע"י:

מכיון שעוקרין אותה מד' אמות אלו וכו'. כלומר כשעוקר רגליו קודם שיניחנה הוא יוצא מד"א שלו שהספינה מוציאתו ונכנס בתוך ד"א אחרות על כרחו ואפי' לא תתיר לו אלא ד"א על פני הספינה אותן ד"א הם מאה בים שהים מוליכו בע"כ ואין חילוק בין מאה לאלף הלכך הכל מותר דה"ל כמי שהוציאוהו עכו"ם מתוך ד"א ונתנוהו לד"א אחרות שנותנין לו ד"א:

מה נפיק וכו'. כלו' מאי בינייהו:

אם היתה. הספינה עשוייה כאכסדרה פרוצה ואין לה מחיצות:

ה"ג ע"ד דחברייא אסור ע"ד דר"ז מותר. וה"פ לחברייא אסור שהרי אין לה מחיצות ולר"ז מותר דהא כל ד"א שלו הן יתירין מק' וכדפרישית:

אם היה הים גלני. שהגלים שבים הולכים וסוערים על דופני הספינה ואין המחיצות ניכרין:

אמר רבי זעירא מתניתין וכו'. עד אינן תחום ל"ג ליה דלא שייך הכא מידי גם בר"פ אמר רבי זעירא בהיפך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף