שיירי קרבן/נזיר/ד/ג

שיירי קרבן נזיר ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכת מרדות חובטין אותו כו'. נראה דלא קאי אמתני' דודאי אחר שכבר הפר מה לה לעשות עוד ואין מלקין אותה יותר משל תורה אלא איירי במצוה הנמשכת וכ"כ הר"ן פ"ד דכתובות ע"ש וכ"נ דעת הרמב"ם ודלא כתי"ט ע"ש ובא"מ:

רש"א אם אמרה לא נתכוונתי כו'. לפום ריהטא מכאן ראיה למ"ש תו' דף כב בד"ה ת"ש כו' ואומר מהר"ף לר"ש אפי' ואני לבד מפרשים דבריה כאלו אמרה בפי' לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ובהא פליגי ר"ש ורבנן. ודלא כמ"ש שם בשם ר"י דלר"ש צ"ל בפי' מתחלה ואני אהיה כמותך כו' דא"כ מאי קאמר ולא נתכוונתי כו' משמע דאמרה השתא שכך היתה כוונתה. וכ"נ מדברי הש"ס בסמוך. מיהו אחר העיון נראה דאף ר"י לא פליג אלא אי לא אמרה היא שכך היתה כוונתה אנן לא מפרשינן דבריה לומר שכך היתה כוונתה. ודבריו נראין דהא אמרינן מפני שאמרה הא לא אמרה כו' משמע דבאמירתה הדבר תלוי. ומסוגיין קשיא למ"ש לעיל בסמוך בד"ה מפני כו' דואת סתמא משמע כתולה נדרו בנדריו וכ"מ דברי הש"ס לעיל. דאף לפי' מהר"ף היינו דוקא לר"ש אבל רבנן פליגי. גם לפי' תוס' בבבלי דף כב ע"ב בד"ה אביי נמי קשה ע"ש. ודוחק לאוקמי סתמא כר"ש ודלא כרבנן וי"ל מתני' או ברייתא איירי במפרש דבריו ואמר לכך נתכוונתי להיות כמותה וניחא בין לפי' מהר"ף בין לר"י. דלמהר"ף לא פליגי ת"ק ור"ש אלא בשלא אמרה ולר"י לא פליגי ת"ק ור"ש כלל ואינו אלא מפרש דבריהם כמפורש בדבריו. אך קשה מאי פריך בבלי דף כב ע"ב מתני' וברייתא אהדדי לוקמי חדא מינייהו במפרש וחדא בסתם וצ"ע:

נמצא שאין בידו חטין כו'. קשה הא תנן קידושין פ"ב התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת וגרסי' בבבלי שם אמר רבא מאן תנא התקדשי התקדשי ר"ש. ואס"ד בשיש בידו חטין אף ר"ש מודה הא קידושין ליש בידו חיטין דמיין וי"ל רבא כר' אבא ס"ל ועמ"ש בגיטין:

נמצא שאין בידו חיטין מהו כו'. לפי' קמא בקונטרס קשה כיון דאמר שבועה על כל אחת מאי ס"ד דלא תחול שבועה שניה ולפי' בתרא קשה הא היינו פלוגתייהו דר' יוחנן ור' אבא לר"י פליגי בה ת"ק ור"ש ולר"א לכ"ע לא חלה. ומהא דגרסי' בבבלי ס"פ שבועת הפקדון הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי כלל ואשתכח חיטין הוא דלית ליה אבל שעורין וכוסמין אית ליה דמחייב. ליכא למפשט מידי די"ל דוקא התם דכללן ואמר שאין לך בידי כלל אבל פרטן ונמצא שאין בידו חיטין אפשר לומר דלא חלה. וע"ק לשני הפירושים מאי קאמר ריב"א מתני' מסייעא לר"ז הא לא דמיא כלל להכא בשלמא בנזירות מעיקרא היה נדר הראשונה קיים ושפיר תפסה בה וכ"ש אם נאמר בעל מיגז גייז עד עכשיו נדרה של הראשונה קיים משא"כ הכא דמשעה הראשונה היתה שבועה הראשונה בטעות שלא היו חיטין בידו וי"ל קסבר ר' יעקב ר"ש פליג את"ק וסובר בעל מיעקר עקר וכ"נ מדברי תו' וה"ל כנמצא שאין בידו חיטין ואפ"ה השנייה אסורה אם לא אמרה. והאיבעיא לר"ש אע"ג שאמר שבועה לכל אחד מכל מקום בתר שבועה ראשונה גרירא וכס"ד דבבבלי בשבועות שם ע"ש. ובירושלמי שבועות פ"ה הגירסא נמצא שיש בידו חיטין מהו כו' ואין נראה דכולא סוגיין כגי' דהכא דייקי:

שנייה מהו שחלקה. עיין בקונטרס. וקשה מ"ש דמיבעיא ליה באשה שתפסה בחברתה תיבעי ליה בשאר כל אדם שתפס בחברי' לאחר שעבר על נזירותו. ובשבועות פ"ה הגירסא א"ר יודן ותניי בית דין הוא ותיעשה שניה כאומר הריני נזירה שלשים יום ר"ש כדעתיה דאמר במגבה הדבר תלוי. ואיני יודע לקיימה ואף דבגיטין פ"ה קאר"ש במגבה הדבר תלוי ואין ענינו לכאן. לכן נ"ל דה"ג פשיטא דא מילתא היפר לה בעלה כו' ועברה על נדרה אינה לוקה שנייה מהו שתלקה אר"י מאחר שזו אינה לוקה זו אינה לוקה. וה"פ פשיטא אי עברה הראשונה ואח"כ היפר לה בעלה שאינה לוקה כדתנן במתני' מיהו הא קמיבעיא לן אם עברה השנייה ואח"כ היפר לה בעלה של הראשונה מי תיהני הפרה גם לשנייה שאינה לוקה או לא ופשיט ר' יוסי מאחר דמהני הפרה לראשונה שאינה לוקה אף שנייה אינה לוקה ואמר ר' אילא ר"ש היא דאמר השנייה בראשונה. ופריך לר"ש ותיעשה שנייה כו' כיון דבעל מיגז גייז ה"ל כאומרת הריני נזירה עד לאחר כ' יום דלא מהני והויא נזירה ל' יום ומשני ר"ש לשיטתו דבעי שתהא נוזרת כדרך הנוזרין וזו אמרה ואני משמע שרוצה להיות כמותה בלי שום זמן. ועיין בתו' דף כב ועדיין הדבר צ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף