שיירי קרבן/נדרים/ה/ד

שיירי קרבן נדרים ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אינו נשאל לזקן שיש שם. פירושי שבקונט' היא פי' הריב"ש בתשובה ומסיי' שם הלכה אינו נשאל לזקן שבעירו משום דה"ל במיפר נדרי עצמו ומביאו הכ"מ פ"ז מה"נ. ותמה מה ענין נדרי עצמו לכאן דבנדרי עצמו כתיב לא יחל דברו אבל הכא שנדרו אחרי' למה לא יתירו לו גם מ"ש הריב"ש באוסר הניית בני עירו איך יתיר לו החכם שבעירו הרי נהנה מהחכם בהיתר זה ופי' הירושלמי בענין אחר ע"ש. הנה קושיא השנייה כבר ישבתי בקונט'. ובלח"מ תירץ כיון שאינו נוטל שכר דהוה תורה שבע"פ א"כ אינו הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש ודבריו דחוקי' וכמ"ש הוא עיקר. ובמ"ל מקשה מהגדה דפ' הספינה דרבה בב"ח שמע קול אמרה אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי וכו' ולפי הירושלמי לא היה יכול רבה להפר לפי שהיה נוגע בדבר וצ"ע. וע"ק מאותו שאמרו ויחל משה מלמד שהתיר לו שבועתו ומשה היה נוגע בדבר דאמרי' לך רד רד מגדולתך וכו' ע"כ. ול"נ דאין הטעם אלא משום חשדא שמא לא מצא פתח כראוי ואפ"ה התירו כדתנן פ"ב דיבמות החכם שאסר האשה בנדר על בעלה לא ישאנה משום חשדא וכן לענין התרה כמפורש שם בגמרא וכל זה לא שייך לגבי קב"ה ממילא אין מקום לקושית המ"ל. גם קושיא הראשונה של הכ"מ אינ' קושאי דהא דקאמר בסמוך שאינו כמיפר נדרי עצמו היינו שאין שם חשדא כיון דלכ"ע התירו גם אין הדבר ברור שיהיה לו הנאה ממנו ליכא חשדא וכן משמע ביבמות שם. גם דברי הריב"ש יש לפרשם כן. מ"מ פירושינו נראה נכון וברור. והא דאמרי' בסמוך האומר קונם שאיני נהנה לך ולנשאל עליך נשאל על הראשון וכו' ש"מ שאפילו בנדר הנוגע להחכם יכול להתירו י"ל דהתם ליכא חשדא דהא אם לא התירו לא היה נאסר א"נ אתי' כמ"ד שאינו כמיפר נדרי עצמו:

נדר של רבים אין לו היתר. ונראה דהבבלי פליג דגרסי' שם בגיטין דף מ"ו ע"א רי"א כל נדר שהודר על דעת שידעו בו רבי' לא יחזיר וכו' אריב"ל מ"ט דר"י דכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ורבנן התם מי חלה השבועה וכו' ע"ש ואס"ד דנדר של רבים אין לו התרה מאי ראי' מייתי ר"י משבועת הנשיאים שהיתה של רבים על נדר שידעו בו רבים ועוד מאי מקשי לרבנן דלמא שאני נדר של רבים אלא ודאי דסתמא דבבלי סובר שאפילו נדר של רבים יש לו התרה. ונראה דהיינו טעמא דפוסקים שהשמיעו דין זה. ועיין בבבלי בגיטין דף ל"ה ע"ב דפלוגתא דתנאי היא:

רי"א מפני הבושה. פירושי בקונט' הוא מדברי תוס' והרא"ש. והר"ן פירש בנודר לתועלת חבירו הלכך לא יתירו לו אלא בפניו כדי שיתבייש ממנו ויקיים נדרו. והשיגו עליו דהא המודר הנאה בפניו תני משמע שאסר עליו הנאתו. ואפשר לומר שאסר עליו הנאתו אם לא יקיים הבטחתו שהבטיחו להטיב עמו. אך קשה לפירושו הא דקאמר ואתיין אילין פלוגוותא וכו' דלא דמיין כלל להדדי. מיהו לפמ"ש בסמוך בד"ה ואתיין וכו' ניחא:

ואתיין אילין פלוגוותא וכו'. פי' בקונט' הוא מדברי תוס' בגיטין דף ל"ה ע"ב ע"ש. ועיקר פירושם תימה דמאי מדמה נדר לחטא דהת' הטעם כדי שיתבייש מחטאו ויהיה לו כפרה אבל הכא למה יתבייש בפני זה שנדר הנאה הימנו הגע בעצמך שהיה המודר בנו וכי נאמר שצריך שיתבייש האב בפניו. ונ"ל דקאי אהא דאמר בסמוך דאיכא שתי ברייתות אי צריך לפרט הנדר או לא וקאמר דאתיין הנך תנאי כהני תנאי דמ"ד שצריך לפרט את חטאיו כדי שישים אל לבו החרטה וידע על מה הוא מתחרט ה"נ צריך לפרט את הנדר כדי שישי' אל לבו החרטה שמתחרט על הנדר ומ"ד א"צ לפרט את חטאו שממילא הוא מתחרט ה"נ בנדר. ולפי פי' זה היה נראה דהלכה כמ"ד א"צ לפרט הנדר דהא קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו. מיהו הא דא"ר יודן בסמוך ברוך שבחר וכו'. שצריך לפרט הנדר. נראה דס"ל הא דצריך לפרט הנדר משום איסורא ואף ר"ע מודה בי' ועיי' ברא"ש בגיטין פ"ד וזהו הטעם שסידר הש"ס תחלה פלוגתייהו דריב"ב ור"ע ואח"כ תנאים דפליגי אי צריך לפרט הנדר ואח"כ מעשה דר' יודן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף