קרבן העדה/נדרים/ה/ד

קרבן העדה נדרים ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הריני עליך חרם. הנאתי תהא אסורה עליך בחרם של בדק הבית:

המודר אסור. אע"פ שלא אמר אמן שאדם יכול לאסור על חבירו דבר שהוא שלו שלא יהנה ממנו:

הרי את עלי חרם. אסר על עצמו כל הנאה שתבוא לו מחבירו הנודר אסור:

בדבר של עולי בבל. כגון בור של עולי רגלים שהיו עולים מבבל לא"י לרגל והיה בור באמצע הדרך ויד כל ישראל שוה בה והיא כהפקר ולא כדבר של שותפים:

גמ' ולנשאל לו עליך. גם לחכם שיתיר לי נדר זה שנדרתי עליך יהיו נכסי קונם:

ואינו נשאל על השני. וא"צ לישאל על נדר השני שנדר על החכם:

כמ"ד לאחר האיסור וכו'. דפליגי ר"י ור"ע באשה שאמרה הריני נזירה לאחר שאנשא וניסת ר"י סבר יפר הבעל דבתר חלות הנדר אזלינן ואז היתה ברשות הבעל ור"ע אומר לא יפר דאחר שעת אמירה אזלינן ואין הבעל מיפר בקודמין וקאמר הך ברייתא דתני בה נשאל בין על הראשון בין על השני אתיא כר"י דאזיל בתר חלות האיסור ואין שני הנדרים חלים כאחד ולא שייך בהו נדר שהותר מקצתו הלכך צריך לישאל גם על השני והך ברייתא דתני בה ואינו נשאל על השני אתיא כר"ע דבתר אמירה אזלינן ואז היו שני הנדרים כאחד הלכך כיון שנשאל על הראשון ה"ל כנדר שהותר מקצתו ובטל כולו וא"צ לישאל על השני:

ה"ג ברם כמ"ד לאחר הנדר:

מותר בו. דלא מיקרי יושב העיר אא"כ דר בה י"ב חדש:

אינו נשאל לזקן שיש שם. באותו העיר דה"ל כנוגע בדבר שהרי במה שהוא מתירו אף הוא מותר ליהנות ממנו:

נשאל לזקן שיש שם. אע"ג שהוא מהנהו בהתרה זו כיון שחובה על החכם להתירו כדתנן לעיל פ"ק שהרשעים נודרין מצוה קעביד ומצות לאו ליהנות ניתנו ולא מיקרי הנאה:

אפי' על קדמיתא. באומר קונם הנייתי על בני עירי נשאל לחכם שבאותה העיר ולא הוה כמיפר נדרי עצמו דספק הוא אם יהנה ממנו ואף אם יהנה ממנו ליכא איסורא דהא לאו מיפר נדרי עצמו ממש הוא:

נדר של רבים. אם רבים נדרו אין לו התרה:

הנודר ברבים. ע"ד רבים א"נ אפי' לא אמר על דעתם וכר"י דפ' השולח דתנן התם רי"א כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר:

בפניו. בפני חבירו שנדר הימנו:

מפני הבושה. כדי שיתבייש הואיל והעיז להדירו בפניו צריך שיתבייש בהתירו:

מפני החשד. שלא יחשדוהו שעבר על נדרו:

ואתיין. פלוגתא דר"י וריב"ל כפלוגתא דריב"ב ור"ע:

יה"כ. כשהוא מתודה צריך לפרוט מעשיו כדי שיתבייש מחטאיו וה"נ צריך להיות בפני הנודר כדי שיתבייש וביומא יליף ליה מקרא דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה:

צריך לפרוט את הנדר. הנשאל לחכם על נדרו צריך לפרט איך נדר ועל מה נדר נדר הזה:

דלא מרווחא. שלא ירויח:

ה"ג א"ל ר' יודן וכן בר נש עביד א"ל בקביוסטיסא קאמינא. וה"פ ר"י שאל לו וכי עושה אדם כן שנודר שלא להרויח והשיב לו שנדר שלא להרויח בשחוק:

שאמרו צריך לפרוט את הנדר. דאי לאו דפרטית לנדר התרתיהו לך ואין להתיר נדר של דבר איסור אפי' איסור דרבנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף