שיירי קרבן/נדרים/ג/ב

שיירי קרבן נדרים ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא כן אנן קיימין בראייה אחת כתב הט"ז בי"ד סי' רל"ב ס"ק ז' כיוצאי מצרים בגמרא ובטור הגירס' אם לא ראיתי בדרך הזה וכו' משום דקשי' והא אפתר שראה כן כמ"ש בא"ח סי' רכ"ד אלא מה שאומר בדרך הזה שמפורסם שלא היו שם ס' רבוא ע"כ. ודבריו דלא כמ"שי הר"ן וע"ש בש"ך סק"ז. מיהו גם כירושלמי הגירסא בדרך הזה ואפ"ה קשי' לי' והא אפשר שעברו שם ס' רבוא ומוקי לה בשאומר שראה בראיי' אחת. ואני תמה שלא הביאו הפוסקים דברי הירוש' וצ"ע ועיי' ברשב"א:

שמואל אמר במרובע. בבבלי דף כ"ה גרסי' אמר שמואל בטרוף ופי' רש"י שהוא מנומר והר"ן פי' בקעי בקעי'. ותמהני שלא פירשו שהו' מרובע וכ"נ מפי' הרא"ש שכתב טרוף רחב ואינו עגול:

ולמה תנינן מרובע. ק"ק דלמא איכא נמי באיטלקי גריס עגול לפיכך איצטרך למיתני מרובע:

זכור ושמור שניהם בדבור א' נאמרו. משמע דדברו' הראשונות והאחרונות נאמרו מפי הגבורה לפ"ז נ"ל לפרש הא דגרסי' בירושלמי בשקלי' דף י"א ובסוטה ד' כ"ה כיצד היו הלוחו' כתובי' רח"ב ג"א ה' על זה וה' על זה ורבנן אמרין י' על זה וכו' רשב"י אומר כ' על זה וכו' ר' סימאי אומר מ' על זה וכו' ע"ש ותמהו המפרשי' לרבנן ולרשב"י ולר' סימאי בלוח א' הוי סגי. ולפום סוגיין י"ל דרבנן סברי דעל לוח א' נאמרו דברות הראשונות ועל השני השניו'. ורשב"י סובר כיון דחזר הקב"ה ופרטן ואמר כל דבור בפני עצמו אלא שלא פרע אלא שני דברות הראשונות לכך נאמרו בלשון מדבר בעדו אנכי וכו' והשמנה הנשארי' אמרן משה בלשון נסתר וכמ"ש רש"י בפ' יתרו. נמצא שיש שינוי בין אלו להראשונות שנאמרו בפעם אחד שכולן נאמרו בלשון מדבר בעדו הרי שהיה שינוי בדברו' ארבע פעמים דברו' הראשונות והאחרונות כמו שנאמרו בראשונה בכלל ושניהם כמו שנאמרו בפרט. ואלו נכתבו על הלוחות. ועיי' ברא"ם פ' הנ"ל ותמצא סיוע לדברינו אלה. ור' סימאי סובר שכל עשרת הדברות חזר הקב"ה ופרטן אלא שבפעם שלישי' לא יכלו לסבול ולשמוע רק שני דברות חזר משה וסיי' להם השמנה הנשארים וגם לאו כולם שמעו הדברות הראשונות מפי הגבורה כדמשמע בשבח פר"ע וכמ"ש שם והי' מהכרח שיאמר להם משה כל הדברות בלשון נסתר הרי שמונה פעמים. וא"ת למה חזר הקב"ה לאמרן פעם שלישי'. י"ל דאמרי' בקידושין אל חקרי ושננתם אלא ושלשתם. ופירשנו שצריך ללמוד לתלמידו ג' פעמים. וסמכנו דברינו על האי קרא אלה תולדות אהרן ומשה וכו' דבני אהרן נקראו תולדות משה לפי ששמעו ממנו ג' פעמים כדאיתא בעירובין פ' כיצד מעברין משא"כ הזקני' וכל ישראל לא שמעו ממש רק פעם א' או שני פעמי'. א"נ דסובר ר סימאי דצריך לשמוע מרבו ד' פעמים וכדאמרי' בעירובין שם נמצא שהיה מההכרח שיאמר להם משה השמנה דברות הנשארים למלאות פעם השלישית גם אמרן להם שני' בפעם הרביעית כולן בלשון נסתר הרי שמנה שינויי' ואלו כולן נכתבו על הלוחות. וכבר הארכנו בכל פרט מדברינו הנ"ל בדרושי' ואין כאן מקומו להארי' והדברי' עתיקין:

ולא תסוב נחלה וכו'. עיי' פירושי בקונטרס. והי"מ פי' בענין אחר ע"ש ולפ"ד לא דמי' להנך אחרינא דקחשיב בסמוך שנאמרו בדבור א'. ובפרושים כתבתי דולא תסוב היינו דרך מתנה בלא נישואין וכל בת יורשת לאסור אפי' דרך נישואין ע"ש שיישבתי בזה כמה דקדוקי' במקראות וקושי' בש"ס פ"ח דב"ב:

אלא כגון ביע' וכו'. וקשה מאי קמ"ל ר' בא ונראה דקמ"ל דוקא כגון ביע' ומרגליתא שידוע לכל אדם אבל אם נשבע על דבר שאינו גלוי וידוע לשלשה בני אדם משאר העם שאינן חכמים או מבינים אע"פ שגלוי וידוע לחכמים אינו לוקה משום שבועת שוא. ונראה דמכאן למד הרמב"ם פ"ה מה' שבועות הלכה כ"ב דבעינן דוקא שיהא ידוע לג' בני אדם משאר העם. והמפרשים לא פירשו מוצא דין זה ואפשר בכה"ג אפי' משום שבועות ביטוי לא מחייב וכמ"ש הרמב"ם שם וע"ש בלח"מ:

כאן במעמידין וכו'. בקונטרס פירשתי כפי גי' הרשב"א ונ"ל לקיים הגי' שלפנינו וה"פ אפי' תימא שני הברייתות איירי בין במעמידין בין בשאין מעמידין דדוקא בנדרי זרוזין הוא דאמרינן לעיל בריש פרקין דבמעמי' אסור כיון דבשעת שבועה לא היתה כוונתו לזירוז אבל הכא בנדרי הבאי אף שהיתה כוונתו בשעת שבועה שאמת הוא מ"מ אין בדבריו ממש. מיהו דוקא בשנשבע אם לא ראיתי מותר אבל באומר יאסרו נכסי עלי בשבוע' אם לא ראית וכו' החמירו חכמים בשבועה דכתיב לא ינקה ואסרו נכסיו אבל אינו לוקה והא דמשמע בשבועות שלוקה משום שבועת שוא היינו מכות מרדות דרבנן. ומדברי תוס' בשבועות דף כ"ט בד"ה באומר וכו' נראה דגורסי' כגי' הרשב"א ומפרשי' דהמלקו' הוא מדרבנן. מ"מ הרווחנו בדברינו אלה לתרץ תמיהת הרשב"א על תוס' ע"ש בחידושיו דף כ"ד ע"ב בד"ה ה"ג וכו':

ההן דמשתבע על תרין וכו'. הקשה הרשב"ם דמתני' אמרה דוקא כשנשבע על דבר שקר אבל על דבר אמת לא הוי שבועת שוא ותירץ היכא דהוי קצת גוזמא בעיני העם אבל הדבר אמת ונשבע על כך אין זו שבועת שוא אבל אם נשבע על תרין דאינון תרין אע"ג שהוא אמת מ"מ שבועה שא"צ היא הוי שבועת שוא:

דבר שאילו בנדרים אסור וכו'. נראה דה"ג דבר שאילו בנדרי' אסור ובשבועות מותר ודבר שאלו בשבועות מותר ובנדרים אסור. וקאמר דאמתני' אחד דברים של עצמן וכו' קאי דהתם תנן אחד דבר שיש בו ממש וכו' דזהו אסור בשבועות ומותר בנדרים ודבר שאינו בלהבא כמו לשעבר בנדרים אסור ובשבועות מותר. ויחיישב פי' זה לפי הגירסא בשבועות ע"ש. ולפמ"ש בקונטר' אהדי דאשכח תני וכו' יש ראיה מבוררת לדברי הרמב"ם פ"ג מה' שבועות דארבעה נדרים אלו בשבועות אסורין:

משם נדר טעות. מכאן סייעתא למ"ש הרא"ש והר"ן דף כ"ד ע"ב דלא דמי' מתני' דהכא לדברי ר"ע ע"ש ולא ידעתי למה לא הביאו דברי הירושלמי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף