שיירי קרבן/נדרים/ג/א

שיירי קרבן נדרים ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ארבעה הוא אינו מיחל דברו וכו'. משמע דמדברו יליף ותו' כתבו בחגיגה דף יוד בד"ה לשמואל לית לי' פירכא והא דדרשי' פ"ב דנדרים דף ט"ז אבל מיחל הוא חפצי שמים התם מדברו נפקא לי' ע"כ. וקשה הא דאחרים מוחלין לו נמי מדברו יליף כמפורש בסוגיין. גם לא ידעתי איך אפשר למשמע מלא יחל דאחרים מוחלין וכי נאמר היכא דכתיב לא תאכל שאחרים מאכילין לו. ולענ"ד בנדרים יליף לי' מלה' אפילו נדר לבטל המצוה לא יחל דברו וכ"מ שם בגמרא וע"ש בר"ן בד"ה הא דאמר וכו' וזה ברור. ודברי תוס' קשיא להלמם. ולולי דמסתפינ' אמינא שצ"ל הכא מדברו נפקא לי' וצ"ע:

באפי נשבעתי חוזר אני בי. נראה דאיכא בינייהו לר' יהושע סגי בחרטה לחוד ולשמואל בעינן פתח דוקא דהיינו שאחרים פותחין לו פתח אבל בחרטה לא מיהו בפתח לחוד סגי ולחנינא דאמר פעמים שאינו מקיים בעינן תרתי פתח וחרטה. גם הפוסקים חלוקים בדינים אלו ועיין בי"ד סי' רכח סעיף ז':

מתניתא פליגי על איסי וכו'. וקשה דלמא התם לאו משום נדר זריזין הוא אלא כדקתני טעמא במתני' שאומר לו הריני כאלו התקבלתי לפיכך אינו נדר משא"כ בארבעה נדרים דמתני' וי"ל מ"מ למ"ד נדרי זרוזין צריך שאלה לחכם גם זה צריך שאלה דמאי דקאמר הריני וכו' אינו אלא פתח. ועיין ברא"ש בפירושו דף כ"ד:

אף זה יכול וכו'. ק"ק למה לא פריך מרישא דמתני' דהתם קונם שאיני נהנה לך וכו' ה"ז יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם ואפשר כיון דברישא אמר כלום עשית מפני כבודי זהו כבודי ה"ל כאלו קיים נדרו:

בשאינן מעמידים וכו'. כפי' בקונט' כ"כ הר"ן. וא"ת הא דאמר ר' יודן שאלו הי' וכו' דמשמע שמביא ראי' לדברי ר"ז וכפי' הר"ן שניהם אמרו דבר א' וי"ל דה"ק ר' יודן כי היכא באומר לשני לוקחים שאח' אומר בשלשה וכו' דסברא נותנת שלא אמר לו אלא לזרוזי ובטל נמי לגבי האומר בשקל ה"נ באומר לשני לוקחי' שוין וכדאמר ר"ז דבטל לשניהם א"נ ר' יודן אמר מדברי ר"ז שמעינן שאלו הי' אומר וכו' שנותנו בשני' וכ"ש הוא וכמ"ש. והטי"ד כתב בריש סי' רל"ד פי' הירושלמי ודוקא בשאין מעמידים דבריהם אלא שניהם נתרצו בשלשה דינרים אבל אם לא נתרצו אלא זה בסלע וזה בשקל ונתבטל המקח ודאי לנדר גמור נתכוון וחל הנדר וכל מי שיעבור על נדרו הרי חילל דבריו ואם א' העמיד דברו והשני לא העמיד מתוך שנתבטל לא' נתבטל גם לשני וכל זה מיירי בסתם אבל באומר שלנדר גמור נתכוון הוי נדר ע"כ. הנה מדברי הרא"ש נראה דמפרש לירושלמי כפי' הר"ן. דמ"ש בשם הרא"מ ואם יאמר שלא נתכוון לזרז אלא לנדר גמור הרי פיו ולבו שוין זהו פירוש דברי הירושלמי ודלא כמו שהבין הטור דמלתא באנפי נפשה היא וכ"נ ממ"ש הרא"ש אמתני' נדרי הבאי כאן במעמידין פי' שמעמיד דבריו. ואומר שלא כיון להבאי. אלא שראה ממש. ואני תמה על הרשב"א שגם הוא פי' בנדרי הבאי כאן במעמיד כפי' הרא"ש למה פי' כאן בענין אחר. ועיין בטור סי' רל"ט מיהו יש לחלק. והרשב"א בחידושיו פירשו כמ"ש הטור. וקשה למה יהא נדרו של המעמיד בטל מפני שהאחר לא העמיד בחר כוונתו אזלינן וכוונתו להעמיד היה. גם בסמוך דקאמר דו פתר במעמידין נראה דפי' הר"ן עיקר וכ"מ לקמן הלכה ב'. וע"ק לדברי הטור שכ' מעמיד פירושו שנתבטל המקח באותו מעמד וכ"כ הרשב"א א"כ מאי קאמר אם א' העמיד דבריו והשני לא העמיד איך אפשר שהאחד העמיד והשני לא העמיד הרי אם נתבטל המעמד שניהם העמידו ואם לא נתבטל המעמד הרי שניהם לא העמידו וא"ל דכוונתו אם האחד העמיד היינו שקיבל או שנתן כפי הנדר דא"כ מאי קאמר מתוך שנתבטל וכו'. הא קיים נדרו וצ"ע:

מ"ד הרוצה וכו'. בקונט' הגהתי ונכון הוא. וא"ת מאי סייעתא היא לר' אימי הא כר' בא נמי מצי אתי' וי"ל דלר' בא דאיירי מתני' באין מעמידין ודאי ליכא מאן דפליג דשרי א"כ ה"ל למתני אבל לר' אימי ניחא דלא תני אף דראב"י כרבנן דר"ע ס"ל:

ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. כאשר פירשתי בקונט' כ"פ הרמב"ם והר"ב למשנתינו. אבל הרמב"ם בחיבורו פ"ב מה"נ כתב היפך מזה אם הי' זוכר התנאי בשעת הנדר הרי נדרו קיים שהרי בטל התנאי בנדר זה אבל אם לא זכר התנאי בשעת הנדר אע"פ שקבל התנאי בלבו וקיימו ה"ז נדר בטל ע"כ. וכ"מ בבבלי דף כ"ג דאמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר אבל אי זכור עקרי' לתנאי וקיים לנדרו ותמהני שלא הרגיש בזה הרב בתוי"ט. שפירשו הרמב"ם והר"ב למתני' כירושלמי דלא כבבלי. ונראה דסברו דרבא בבבלי פליג אאביי וסובר דאם זוכר התנאי בשעת הנדר נדרו בטל וכ"כ תוס' בשם ר"י. וזה מסתבר כדי להשוות התלמודיים:

תניי בנדרים וכו'. כתבו תוס' דף כ"ג לאו לענין ביטול ר"ה איירי אלא היינו כשמחשב בלבו שהוא נודר על דבר המותר כגון הנודר בחרמא ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים והא מילתא ליתא בשבועות אבל גבי ביטול ר"ה שווין הם ע"כ. וקשה א"כ לא שייך הך מלתא הכא ולעיל אמתני' דהנודר בחרמו של ים ה"ל לאתויי. גם מדפריך עלה משבועת הדיינין וקרא דמשה ש"מ פי' שבקונט' עיקר מיהו גם קשיא לי דא"כ דיש חילוק בין נדרים לשבועות בענין התנאי למה לא תנא לי' לעיל פ"ב במתני' דזה חומר בנדרים משבועות וי"ל דתנא ושייר דשייר נמי הא דאר"י בפ"ק שהנדרים חלין על השבועות. אך קשה דהא לאו שיורא הוא דנכלל במה דתנן התם שהנדרים חלין על המצות וכמ"ש הר"ן פ"ב דף י"ח בד"ה הלכך וכו' וי"ל דהא דאין תנאי בשבועות מדרבנן הוא שלא יקל בשבועות אבל בסוגיין משמע דמדאורייתא קאמר מדמייתי קרא כי את אשר ישנו פה. והסמ"ג כתב דבירושלמי מפורש דאין תנאי בשבועות ומביאו הב"י בי"ד סי' רל"ט. גם הרמב"ם פ"ב מה"נ כתב יש מהגאונים שהורו שאין כל אלו הדברים (דהיינו התנאי) נוהגין אלא בנדרים ולא בשבועות. וכ' הכ"מ דנפקא להו מירוש' דתנאי בנדרים ואין תנאי בשבועות ע"כ. ואני תמה הא מסקינן דאיפרך מ"ד אין תנאי בשבועות. ואפשר לומר כיון דמסקינן בבבלי בשבועות דמשה השביען ע"ד כי היכא דלא תיהוי להו הפרה א"כ לא איפרכ' הך ברייתא דאין תנאי בשבועות וצ"ע:

א"ל מה דורות הבאים וכו'. משמע מקרא כי את אשר ישנו פה יליף וכמ"ש בקונט'. מיהו רש"י פי' בבבלי כתיב ולא אתכם לבדכם קדריש איני משביע אתכם על דעתכם לבדכם וכ"כ הר"ן. וקשה דבסוגיין מפורש דמכי את אשר וגו' קדריש וי"ל דהן מפרשים הא דקאמר מה את ש"מ ה"ק איך לפרש כי את אשר ישנו פה דקאי אקרא דלא אתכם לבדכם וקאמר דסיפא נמי אתנאי קאי שיהיו בלי תנאי כאותן אשר איננו פה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף