שיירי קרבן/יבמות/י/ב

שיירי קרבן יבמות י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביאתה או חליצתה וכו'. פירשתי בקונט' ארישא פליג דקתני ולא מייבמין וכ"פ רש"י. וכ' התי"ט ר"ל דפליג וסובר דאפי' בתחלה מייבם והא דתנן ופוטרת צרתה משום דיש נשים שאין פוטרות צרותיהן כדתנן לקמן פי"ג ע"כ. ואין לשון רש"י מורה כפירושו ועוד ה"ל למתני רש"א מותרת ליבם ונ"ל דר"ל דלא פליג ר"ש את"ק אלא אהא דקאמר ולא מייבמין אבל בחליצה לא פליגי דאף ת"ק מודה דחליצתה פוטרת צרתה ולא אמרי' דחליצה גרועה היא שהרי אינה ראויה לייבום ולא תפטור צרתה וכמפורש בבבלי לעיל דף כז ע"ש קמ"ל דמודה ת"ק דזו פוטרת צרתה והאי דנקט ר"ש חליצתה משנה שא"צ היא ואיידי דביא' נקט':

וקלקלה בהוריות דף ב' ע"א פירש"י וזינתה. וקשה הא בבבלי בפרקין מסקינן תניא כוותיה דר"י דקלקלה היינו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכמ"ש בקונט'. ואמרו שם מ"ד אלמנה לכה"ג אבל זינתה לא דאמרה אתון דשויתין פנוי' וצ"ע:

זהו ראשו של פרק. עיי' פי' בקונט'. מיהו ק"ק פשיטא דפליג בניסת ע"פ עד אחד דהא מרישא דמתני' עד כאן לא איירי אלא בניסת ע"פ עד אחד לכך נ"ל דאהא דתנן ניסת ע"פ ב"ד קאי וא"ר בא דרישא דמתני' דתנן ואמרו לה היינו בניסת ע"פ ב"ד שהוא בעד אחד והא דתנן ואמרו לה לשון רבים כ' הנ"י דאורחיה דתנא למתני אמרו לו משום חד' ע"כ וכ' התי"ט ואפשר לתת טעם דקמ"ל אפי' היתה האמירה ע"י רבים כגון עד מפי עד אפ"ה תנשא כדתנן סוף מכלתין וכו' ע"ש. ואינו מחוור דעיקר הרבותא דמתני' דהכא אפי' שמעה מעד עצמו אפ"ה כל הדברים האלו בה. ולפמ"ש הלשון מדויק דהא רישא דמתני' בניסת ע"פ ב"ד איירי נקט שפיר לשון רבים שאף הב"ד אמרו לה שמת בעלה ותנשא. וא"ת לפמ"ש דר' בא אניסת ע"פ ב"ד קאי א"כ דברי הש"ס אינן מסודרים דבתר הכי פריך מה אר"י בשאר וכו' וי"ל הא מיהת ר' בא לפרושי רישא דמתני' אתא לכך סידר דבריו ברישא:

ר"י ור' לעזר יודון לר"ש. וקשה מנ"ל דמודו לר"ש דלמא סברי ביאה פסולה אינה פוטרת וי"ל כיון דסברי דלא קנסו רבנן לאו ביאה פסולה היא מיהו קשה א"כ מנ"ל דר"ש סובר ביאה פסולה פוטר' צרת':

ולא עקירת הגוף הוא. וקשה וכי הורו ב"ד שמותר לבא על אשת איש אלא שהב"ד הורו דסומכין על עד אחד דהא מדאורייתא אין עד אחד מהימן אלא חכמים תקנו דהכא עד אחד נאמן משום דדייקא ומינסבא כדאמרי' בבבלי ריש פרקין וכ"מ שם דף צב וי"ל הירושלמי סובר דהכא עד אחד מדאוריית' מהימן וכדס"ד דבבלי בריש פרקין אך קשה א"כ ודאי לאו הוראה היא דהא אעד סמוך וצ"ע:

ויהא כן בקלקול. וקשה הא אר"י דאף ברישא בניסת ברשות חייבת וכ"ש בקלקלה וי"ל ודאי ר"י פליג אמתני' וסובר דבטעות ב"ד חייב קרבן אבל תנא דמתני' סובר דאף בטעות ב"ד פטור מקרבן וקשיא ליה רישא וסיפא אהדדי. וכ"מ בבבלי דף צ"ב דר"י פליג אמתני' הקלקול דומה וכו'. כ' הגליון כלומר כשהורו ב"ד מותר לאכול חלב ועשה יחיד על פיהם חייב קרבן כמו כן דבר זה הא דשרו רבנן להנשא משום דאיהי גופא דייקא ומינסבא משא"כ בזנות ע"כ. ותימא מי איכא למ"ד דהעושה ע"פ הוראת ב"ד דחייב. גם אין הנדון דומה לראיה דגבי חלב ודם בהיתירא עשה ע"פ הוראת ב"ד משא"כ כאן. וגי' הרשב"א הקלקול דומה לאכילת חלב ודם בשהורו היתר לאכול חלב ודם ואכל חלב. ואין לי לפרשה לכן נ"ל גירס' בקונט' עיקר דדמיא לגירסת הרשב"א אלא שנדפס שם ברשב"א בטעות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף