שיירי קרבן/יבמות/י/א

שיירי קרבן יבמות י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האשה שהלך וכו'. כ' תוס' איידי דאיירי לעיל ביש מותרות בפסול תרומות ומעשר תני הך פירקא בתריה דקתני היתה בת כהן וכו' ע"ש. ק"ק עד האידנא וכי לא תנן בפסול תרומה. ול"נ איידי דאיירי בר"פ דלעיל שנייה לזה ולזה אסור' לזה ולזה ותצא מזה ומזה ואין לה כתובה וכו' דדמי' ממש למתני' דידן לכך תני להך פירקא אבתרי':

קנם קנסו בה וכו'. מכאן משמע דנשים שהחליפו וכו' אנוסות גמורות הן כמ"ש בקונט' וניחא בזה מה שהקשיתי לעיל ס"פ ארבע אחין בתו' בד"ה ואת וכו' ע"ש:

מריח ערוה נגעו בה. עיי' פי' בקונט'. ועי"ל דה"ל כאשת איש שזינתה ברצון דלאו אנוסה היא דה"ל למידק וכ"כ רש"י במתני' והא דקאמר בסמוך שנייא היא שניסת לו דרך היתר היינו שחכמים האמינו עד אחד באשה ודמיא לאנוסה:

ולא מודה ר"י בן כיפר וכו'.פירשתי בקונט' דהא אפי' ריח הגט פוסל וכו' וכ"פ רש"י דף פט. וקשה לפ"ז צריכין לדרשת ר"א בן מתיא דתנן לקמן בהך מתני' לומר אע"ג דה"ל ריח הגט אינו פוסל משום דאין הגט מאישה אלא מאיש אחר. והיינו דלא כרב דאמר בבבלי דף צד דה"ל לר"א למדרש מרגניתא ודריש חספא מאי מרגניתא דתניא אשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה. דודאי ר"א תרתי דריש מיניה ואיצטרך לאשמועינן דאין ריח הגט פוסל בגט שאינו מאישה:

שאם נתן לה האחרון גט פסלה מן הכהונה. וקשה טפי ה"ל לאקשויי אי איתא לדשמואל דחיישינן שמא שלח לה הראשון גט אמאי תנן שאם נתן לה האחרון לא פסלה מן הכהונה מ"מ נפסלה מיהת מפני הגט שנתן לה הראשון ובגט מן הראשון ליכא מ"ד דאינה נפסלת מן הכהונה. וכה"ג קשיא נמי אבבלי דקושיא זו אלימתא מקושית הש"ס שם וי"ל דניחא ליה לאקשויי מגט מבעלה האחרון המפורש במתני' ודוחק:

כדי לברר איסורו של הראשון. עיי' פי' בקונט' וכ"פ הרי"ף. אך מדברי רש"י נראה דאף לר' הילא משני צריכה גט בנישאת והא דל"צ גט בנתקדשה משום דלא עבדא איסורא תלינן להקל שיאמרי קידושי טעות ובניסת דעבדי איסורא תלינן להחמיר שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והכל משום קנס כדי לברר איסורו של ראשון והיכא דליכא למיחש לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה כגון אשת אח ואחות אשה א"צ גט. וכ"כ הרשב"א והרא"ש מיהו מה שמקשה הרא"ש לפי' הרי"ף א"כ אפי' בנישואי אשת אח ואחוח אשה תיבעי גט י"ל דאף הרי"ף תרתי בעי דעביד איסורא וכדי לברר איסורו אבל באשת אח ואחות אשה א"צ לברר איסורו של הראשון דאחות אשה אשתו שריא ליה ואשת אח לעולם אסורה להראשון:

קטנה שהשיאה אביה נתגרשה והלכה וכו'. וקשה למה לי הא אפי' בלא גירושין נמי איכא לאוקמי כגון שלא ידעה שקיבל בה אביה קידושין כדפירשתי בקונט' ונראה דל"ג נתגרשה:

שניא היא תמן וכו'. וקשה הא אין הנידון דומה לראיה די"ל ר"ע איירי בשנתקדשה לחוד וכדמסיק בבבלי דף צד דר"ע בשקידשה איירי ולא בנישואין ולא דמיא רישא לסיפא דאשת איש אף בנישואין איירי:

ע"ד דר"י בשם ר' הילא ד"ה הוולד כשר. כתב הרמב"ם פ"י מה"ג ואם בא עליה הראשון קודם שיגרש השני הוולד ממזר מדרבנן וכ' הה"מ דאחר שגירש השני אפי' היא כמחזיר גרושתו אחר שניסת הא קיי"ל אין ממזר מחייבי לאוין ולא קנסוה חכמים ע"כ. וקשה הא גם בבבלי דף פט מסיק כר' הילא ובסוגיין מבואר דלר' הילא אפי' לר"ע אם גירש השני ואח"כ בא עליה הראשון הוולד כשר. גם ה"ל לבאר שדברי הרמב"ם מקורן מדברי הירושלמי שבסוגיין וצ"ע:

תיפתר שבא עליה ישראל וכו'. בבבלי דף צ"א משני משום קנסא ולא ניחא ליה בשינויא דר"י דמ"מ קשיא פשיטא שזרע פוסלה הא ודאי לאו מילתא פשיטא היא דהא גבי מעשר לא כתיב וזרע אין לה אלא בתרומה הוא דכתיב ולרבנן דפליגי אר"מ לא ילפי' מעשר מתרומה. ויש ראיה לדברינו מדלא תנן לעיל פ' יש מותרות בת לוי שניסת לישראל לא תאכל במעשר מת ולה הימנו בן לא תאכל במעשר כי היכי דתנן התם בבת ישראל ובבת כהן. וא"ל ס"ל לבבלי שאין הזרע פוסל בלוי' וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ק מה' מעשר דלפמ"ש תוס' דף צא דבבלי מוקי מתני' כר"מ ודאי זרע פוסל בלויי' דומיא דתרומה ומברייתא דתני לויי' שנבעלה וכו' לא כל הימנה לפסלה אין ראיה די"ל דאיירי בשלא נתעברה וצ"ע. ועיי' ברמב"ם פ"ק מה' מעשרות ובמ"ל שם:

כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה. בבבלי דף צא גרסי' בת כהן מן התרומה אפי' בתרומה דרבנן ופירש"י דאלו בתרומה דאורייתא לא איצטר' למיתני דכיון דקנסו' אמעשר כ"ש אתרומה. וא"ת דלמא לעולם בתרומה דאורייתא וסתם לן תנא דמתני' כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה ודיוקא קמ"ל בת כהן נפסלה מחרומה אבל ממעשר אינה נפסלת דבלא"ה אינה אוכלת במעשר וי"ל דניחא לש"ס לאוקמי מתני' ככ"ע וא"ת נימא דקמ"ל דכהנת אוכלת במעשר דדוקא לוי' קנסו במעשר אבל כהנת די לן בקנסה בתרומה ועדיין מותרת במעשר וכן קשיא גם אסוגיין וי"ל ודאי טפי מסתבר לאסור כהנת במעשר מלוי' דכהנת משנבעלה בעילת זנות ה"ל זרה ואפי' קדושת לויה פקעא מינה וגריעה מלוי' וכ"מ פ' יש בכור דף מז ע"ש ובבבלי ובמכלתין דף סח ועי"ל בתרומה דאורייתא אינה נפסלת מטעם קנס אלא משנבעלה לפסול לה פסולה בין לכהונה בין לתרומה ועי' בחי' הרשב"א:

הבן חייב לפדות את עצמו. כתבו תוס' בכורות דף מז ע"ב בד"ה הבן וכו' דהא לא זכה האב בפדיונו אלא דהבן חייב לפדות את עצמו אע"ג דליכא חיובא על האב וכו' בפ"ק דקידושין גמרינן ממצות הבן על האב דדרשי' תפדה תפדה אשה שאין אחרים מצווי' לפדותה אינה מצווה לפדות עצמה וה"נ האי בן שאין אחרים מצווין לפדותו לא יהא חייב לפדות עצמו וי"ל דלא דמי האי בן לאשה דלא שייך בה שום פדיון כלל אבל הכא אם היה לו אב ישראל היה חייב לפדותו עכ"ל. ודבריהם תמוהים לענ"ד הא ודאי לא דמיא כלל דהכא אף האב חייב לפדותו אלא שנוטל הפדיון לעצמו וכן מפורש בדברי רש"י והרא"ש וז"ל זכה האב בפדיונו והוה כאלו הפריש האב ה' סלעים ופדה בהן את בנו ועכבם לעצמן כן הבן יפריש ה' סלעים ויפדה את עצמו ולא יתנם לכהן אבל האשה לא שייך בה שום פדיון כלל. מיהו לל"ב שפירשתי בקונט' משמע שאין האב פודה אותו כלל. אך ל"ק נראה עיקר ועוד שאין כונת המקשה אלא אם ידוע לן בבירור שלא פדאו האב מ"מ א"צ ליתן כלום לכהן אלא מפריש ה' סלעים ומעכבם לעצמן אבל מ"מ צריך להפרישן כדי לפדות את עצמו וצ"ע:

חזקה שפדאו אביו. עיי' פי' בקונט'. וקשה מנ"ל דפליג רב הושעיא אריב"ל הא ר"ה איירי בגרושה בישראלית שניסת לכהן שמעולם לא היתה ראויה לתרומה לפיכך אין דינה כלויי' וריב"ל איירי בכהנת שאכלה מעיקרא בתרומה ואח"כ זינתה דנעשית חללה לא מיפסלא אלא מתרומה אבל אוכלת במעשר. ונראה דגרושה לאו דוקא אלא בכל בן חללה אמר רב הושעיה לשמעתתיה והיינו אפי' בן כהנת שזינתה וכ"מ בפ' יש בכור ע"ש:

יכול כשם וכו'. ראיתי להעתיק פה מ"ש הרב בעל משנה למלך פ"ו מה' יבום וחליצה לפרש סוגיין וז"ל יכול כשם שצרת סוטה אסורה היינו מי שזנתה אשתו והיה לו אשה אחרת ומת ונפלה לפני יבם כשם שהסוטה אסורה כך צרתה אסורה ליבם הכי נמי אם עבר בועל ונשאה והיה לו אשה אחרת ומת גם הצרה אסורה ליבמה ובעי למפשט מדתניא מי שנתייבמה בטעות ומת היבם ואח"כ בא בעלה אסור בה ומותר בצרת' אסור בה ומותר באשח אחיו. והנה הא דקתני ומותר בצרתה נראה היינו שאם היה להבעל אשה אחרת מותר בה. ולא ידעתי ל"ל פשיטא מהיכי תיתי שתאסור אשתו בשביל זנות צרתה. ואולי כיון דיבום צרתה פטרה סד"א דליהוי כאלו היה ג"כ נתייבמה ותאסר על בעלה קמ"ל דלא ודוחק. ומאי דקתני ומותר באשת אחיו היינו לומר דאם היה לו ליבם אשה אחרת מותר לו ליבמה וע"ז הקשו ואשת אחיו לאו כצרת סוטה היא משום דחשיב לה ליבמה כאשתו של בועל דהיינו היבם וא"כ אם היה לו אשה אחרת אמאי מותרת לאחיו של יבם אלא ודאי צרת סוטה מותרת לאחיו של בועל. ור' יודן דחה ראיה זו משום דאמר דהך ברייתא אתיא כרבנן דתמן דאית להו מי שנתיבמה אשתו בטעות א"צ גט מן השני וכיון דא"צ לא הויא אשת אחיו צרת סוטה ברם כרבנן דהכא דס"ל דצריכה גט גם אשת אחיו אסורה דהויא כצרת סוטה. ור' חייא בא לחלוק מעולם לא נחלקו באשת אחיו אלא לכ"ע צריכה גט וס"ל דלא חלק ר"ע אלא באחות אשתו אבל באשת אחיו הכל מודים דבעי' גט משום דמהלכות אשת איש נגעו בה וא"כ תברא לדיננא דהדה אמרה דצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל וא"ר חנינה אפי' כרבנן דהכא אתיא ור"ח חולק עם ר"י במאי דאמר הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה גט ור"ח ס"ל דגם בזה נחלקו ואפי' תימא דברייתא אתיא כרבנן דהכא דמצריכים גט מ"מ לא תפשוט דבה קנסו ולא ביורשיה וכו' ונראה דהכוונה היא דליכא למפשטה מהתם כלל דשאני התם אפי' איסורה אינו אלא קנס דמדינא מותרת היא לו דהא אנוסה היא וא"כ נהי דקנסו אותה לא קנסו לאשת אחיו. ור"ח בא להכריח דע"כ אותה ברייתא אתיא כרבנן דהכא דצריכה גט דאי כרבנן דהתם יהא מותר בה דדוקא היכא דצריכה גט אסורה משום דמיחזי כמחזיר גרושתו אבל אם א"צ גט מותר בה וכו' ושמואל אמר גרושה עצמה מותרת ר"ל דהיא עצמה מתייבמת משום דקיי"ל כרבנן דלא כתיב טומאה במחזיר גרושתו וכו' ור"י אמר מריח ערוה נגעו בה לא ידעתי פירושו והנה לא אכחד דאחר כל אלה הדברים לא נתיישב דעתי במ"ש בדברי הירושלמי ובפרט במה שאמרו ערוה היא וערוה פוטרת צרתה דמה שייך הכא פוטרת. וכבר עלה בדעתי לפרש זה באופן אחר וליראת האריכות לא אזכרנו. אך העולה אצלי מהירושלמי הוא דס"ל דמדינא אם עבר בועל ונשאה אסורה ליבם ואם היה לה צרה ה"ז ספק אם מתייבמת וכל זה הוא מדאורייתא ותמהני על הראשונים שלא הביאו דברי הירושלמי הללו והדבר צריך תלמוד עכ"ל. עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה שהרב בעצמו קאמר שפירושו דחוק. ולדידי א"א להעמיד דבריו ופירושו כלל וכלל דקשיא לן טובא דמ"ש מאי קמיבעיא ליה אם עבר בועל ונשאה וכו'. הא לפי מאי דפשיטא ליה שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל מדכתיב בה ונטמאה א"כ ודאי אי עבר הבועל ונסבה אסורה הצרה ליבם דהא אף גבי בועל כתיב ונטמאה. ועוד איך פשיט הש"ס דצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל. קשה הא מפורש בסוגיין דצרת סוטה לד"ה אסורה. ועוד דחיית ר' יודן סייעתא היא דהא ברייתא דמי שנתייבמה בטעות וכו' סייעתא היא לרבנן דתמן דא"צ גט דאל"כ הך ברייתא אמאן תרמיי' ועוד למה לא פירש ר' יודן מאי דעתן דרבנן דהכא. ועוד הא דקאמר ר"ח חולק עם ר' יוחנן וכו' קשה הא ר' יוחנן לא קאי אברייתא אלא מילתא באנפי נפשה קאמר. ולפירושי בקונט' יתיישב שפיר כל הסוגיא בטוב טעם ודעת. ויתבררו הדברים אשר כתב הרב עליהם שלא נודע לו פירושן. כי מרוב חריפותו לא שם לבו לעיין היטב ומיושב תמיהתו על הפוסקים. ועיי' מ"ש בסוטה פ"א ה"ב בתו'. ובסוגיין ביארתי קצת יותר בפירושי:

מריח ערוה נגעי בה. וא"ת אמאי לא קאר"י דמדאורייתא אסורה דטומאה כתיב בסוטה וי"ל ר' יוחנן סובר כר"י בן כיפר ופליג אשמואל וסובר גרושה עצמו אסורה ועמ"ש בסוטה שם בתוס' בד"ה שמואל וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף