שיירי קרבן/יבמות/יג/יד

שיירי קרבן יבמות יג יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלא כן אנן קיימין בסתם וכו'. בבבלי גרסי' ר' יוסי אומר נסתרה לאלתר לא נסתרה אפי' לאחר כמה שנין. משמע דבנסתרה פליגי מיהו אפשר לומר דמאי דקאמר הכא בסתם נמי פירושו שנסתרה אבל לא ידעינן בודאי דבעל וכ' תוס' לא נסתרה כלומר שאין אנו יודעין שנסתרה אע"פ שנכנסה לחופה דר"מ ס"ל לא מוקי איניש אנפשיה שלא יסתר ולא יבעל וכו' ע"ש. וכ' המהרש"א ובספרים מדויקים ראיתי שהגיהו כך ואע"פ שלא נכנסה לחופה ר"מ וכו' ור"ל אע"פ שלא נכנסה לחופה סובר ר"מ דלא מוקים היינו כההיא דהכא ביבמה שאין שם כניסת חופה ע"כ. ותימא א"כ בטלת לר"מ כל טענת בתולים שהרי היא נאמנת לומר לארוס נבעלתי דהא אין לך ארוסה פחות משלשים יום דתנן נותנין לבתולה שנים עשר חדש ועוד הא תניא כלה בלא חופה אסורה לבעלה כנדה וכי נחשדו ישראל על כך למיעבד איסורא וכ"כ הרשב"א וכי במקום איסורא לא מוקי איניש נפשיה ועוד לפ"ז לא דמיא ליבמה דהיתירא היא משא"כ התם דאיסורא איכא. וגי' המהרש"ל עיקר:

מהו שיהא נאמן לומר על דר"מ וכו'. ותימא הא אפי' לומר על בנו שהוא ממזר נאמן כדתנן פ"ד דקידושין כ"ש לעשותו שתוקי ודוחק לומר דמיבעיא ליה אליבא ת"ק דמתני' דקידושין דס"ל דאינו נאמן ולא אליבא דר"י דא"כ ה"ל לפרושי הכי בהאיבעיא ואפשר לומר דקים ליה דת"ק דפליג אר' יהודה וסובר דאינו נאמן לומר אבנו שהוא ממזר הוא ר"מ ועי"ל דהכא אפי' ר' יהודה מודה דאינו נאמן דהא לפי דבריו מכחיש החזקה דחזקת כל כנוסה בחזקת בעולה אבל נאמן לומר שבנו ממזר במקום שאינו מכחיש החזקה. ונפקא מינה בין הנך תרי שינוייא דלתירוצא קמא לדידן דקיי"ל כר"י דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר אף כאן נאמן וניחא שהשמיט הרמב"ם דין זה אבל לתי' בתרא קשיא הא גם באמרו בני זה ממזר מכחיש חזקת האם שהיתה בחזקת כשרות וי"ל דאיירי שהיתה אנוסה. אלא הא דקיי"ל לר"י לומר שבנו הוא בן גרושה ובן חלוצה קשיא דמכחיש חזקת עצמו ואשתו ויש לחלק וצ"ע:

וא"ר לעזר דר"מ היא. בבבלי בסוגיין איתא נמי א"ר יוחנן ר"מ היא. וקשה הא אוקימנא רישא יבם קטן וכו' דלא כר"מ וקשיא רישא רבנן וסיפא ר"מ וי"ל יבם קטן וכו' לאו רישא דיבמה שאמרה תוך שלשים היא ודוחק:

וא"ר לעזר ל"ש אלא אצלה הא אצל צרתה לא. משמע אפי' בתוך שלשים אינה נאמנת אצל צרתה מדפשטינן מינה שאינו נאמן לר"מ לחוב את בנו לומר שלא בעל תוך שלשים דאי לאחר שלשים אין בין ר"מ וחכמים כלום ולמה מיבעיא ליה לר"מ אלא ודאי דאפי' תוך שלשים אינה נאמנת אצל צרתה דכל כנוס' בחזקת בעולה כמ"ש בקונט'. וזה סתירה לדעת תוס' דף קיב שאוסרים הצרה עד לאחר ל' יום אם שניהם מודים שבעל ע"ש. אבל בזמן ששניהם מודים אפי' לאחר ל' נאמנים לאסור הצרה. מדלא מסיים גם סיפא דמתני' ובזמן שהוא מודה וכו' ועלה ה"ל לר' לעזר למימר ל"ש אלא צרתה ש"מ דבשניהם מודין אף הצרה אסורה. וכן משמע לשון הש"ס בסמוך שניהן יכולין לעקור החזקה ושריא לעלמא בלא גט ה"ה שנאמנים לאסור הצרה ועיי' ברא"ש וצ"ע:

שניהן יכולין לעקור החזקה. כתבו תוס' דף קיב בד"ה היא אומרת וכו' ומיהו י"ל דאיהי נמי בעיא גט אפי' שניהם מודים שלא בעל והא דנקט והוא אומר בעלתי וחזר ואמר וכו' ה"ה אפ' לא אמר בתחלה בעלתי אלא לאשמועינן דאפ"ה כופין אותו לחלוץ ע"כ. ותימא מדקאמר שעוקרין החזקה ש"מ דנאמנים ואינה צריכה גט. וכ"מ בירוש' קידושין פ"ג דמדמי ליה לסמפון דקידושין אם שניהם מודים שלא נתקיים התנאי נאמנים והקידושין בטלים וא"ל דאיירי ששניהם מודים תוך שלשים דא"כ אינן עוקרין החזקה. ועמ"ש בסמוך דאפי' נגד הצרה נאמנים וצ"ע:

הוא אמר גט אשה וכו'. כ' המהרש"א דף קיב ברש"י בד"ה אר"א וכו' וקשה לר"א ע"כ הא דקתני בסיפא בזמן שהוא מודה כופין איירי בשאמר מתחלה לא בעלתי א"כ לא שייך לומר שנתן גט לביאתו וקשיא עד שכופין לחלוץ וכו' וי"ל איידי דתני ברישא כופין לחלוץ תני סיפא כופין לחלוץ ע"כ. ותימא וכי משום איידי תנא היתירא במקום איסורא דהא בסיפא לדבריו חובה הוא לכפותו ליבום ולא לחליצה. ונ"ל ודאי סיפא איכא לאוקמי בשגט יבמין יוצא מתחת ידה והא דלא מוקי נמי רישא בכה"ג דא"כ צ"ל דאומר בעלתי אחר גט יבמין ועביד איסורא פשיטא דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע אבל בסיפא דאמר מעיקרא לא בעלתי ניחא וזה ברור לענ"ד ועיי' בחי' הרשב"א בסוגיין:

ר"י בעי לאחר ל' יום וכו'. עיי' פי' בקונט'. וא"ת ולמה לא קשיא ליה לר' יוסי ארישא וכדמקשה בסמוך דאפילו למשנה אחרונה אין כופין לחלוץ וי"ל קסבר ר' יוסי למשנה אחרונה כל שנותנת אמתלא לדבריה כופין אותו לחלוץ הלכך לא קשיא ליה רישא אלא מסיפא הוא דקשיא ליה וצריך לאוקמי בשהגט יוצא מתחת ידה. ומכאן סייעתא לדעת רש"י דסובר למשנה אחרונה כופין לחלוץ וכמ"ש. ועמ"ש לעיל פי"ב ה"ז בד"ה כללו וכו':

פשיטא דהוא מעלה לה מזונות וכו'. נראה בתוך שלשים איירי דאי לאחר ל' מאי קמיבעי' ליה אם יורש נכסי אחיו פשיטא דיורש דהא איכא חזקה דמסייעא ליה וקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקות כ"ש דמוציאין ממון ע"פ חזקה והכחשתה כמאן דליתא והא דמבעיא לן בהיא אומרת נבעלתי וכו' מהו שיירשנה דמספקא לן אי מהני הודאתו ובהוא אומר בעלתי וכו' פשיטא לן שמעלה לה מזונות אע"ג לפי דבריה שאומרת שלא נבעלה אין לה מזונות יש לומר בסיפא הודאתה לחייב אחרים דהיינו יורשי' אמרינן הודאתו עדיפא אבל ברישא הודאתו לחייב עצמה מהני הודאתו אע"ג דגם הודאת' לחייב עצמה שאין לה מזונות אין זו הודאה לחובתה דהא לפעמים מעשה ידיה עדיפי ממזונותיה אע"ג דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה מ"מ אית לה איבה. והנה זה כמה נסתפקתי תובע ונתבע שכפי טענת התובע נפט' הנתבע וכפי טענת הנתבע יצא חייב הדין עם מי ועלה בדעתי לפשוט ספיקא דידי מהכא דהא לפי דברי האשה אין לה מזונות אפ"ה שמעינן לדברי הבעל ויש לה מזונות אך לפמ"ש עדיין הספק במקומו עומד. וא"ת למה יעלה לה מזונות ליהוי כטענו בחטים והודה לו בשעורים דפטור דשעורים לא תבע ה"נ איהי לא תבעה מזונות וי"ל דהתם הטעם משום מחילה דאמרי' מסתמא מחל לו השעורים אבל הכא ודאי לא מחלה לו מזונות אלא דאומרת שלא נתחייב לה מזונות כיון שלא בא עליה ועכשיו שמאמינים לו שבעל חייב במזונותיה וצ"ע:

הדרן עלך פרק בית שמאי

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף