קרבן העדה/יבמות/יג/יד

קרבן העדה יבמות יג יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' יגדלו זה עם זה. ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

היבמה שאמרה תוך ל' יום. שכנסה היבם לא נבעלתי ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ ולא סגי בגט דהיא נאמנת דעד תלתין יומין מוקי איניש נפשי' ולא בעיל:

לאחר ל' יום. הוא נאמן דלא מוקי איניש נפשיה ומיהו איהי שויא נפשה חתיכה דאיסורא ולא משתרי בלא חליצה ומבקשים ממנו שיחלוץ אבל אין כופין שהרי הוא אומר שכבר בעל:

כופין אותו שיחלוץ לה. דלא אסקא דעתה שימות בעלה ותפול לפניו ליבום ונוטלת כתובתה:

אבל לאחר מיתת בעלה. הויא מורדת וקיי"ל כותבין אגרת מרד על שומרת יבם:

מבקשים הימנו שיחלוץ לה. ויתן כתובת' אם ירצה ואם אינו רוצה לחלוץ והיא מורדת בו ובא להפסיד כתובתה כופין אותו לחלוץ:

גמ' אמר לה סתם. להך שמעתתא דבסמוך ולא אמרה משמי' דר' יוחנן ור' יצחק אמרה בשם ר' יוחנן:

ר"ח כתובה. כך שמו:

ה"ג דלא כר"מ היא. וה"פ הא דתנן יבם קטן שבא וכו' יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו אתיא דלא כר"מ דלר"מ דאמר אין חולצין ומייבמין את הקטנה כל ביאה ביאה דאיסורא היא שמא ימצא הקטן סריס נמצא שבעל אשת אח שלא במקום מצוה וכן בקטנה אם תימצא איילונית:

טענת בתולים. להפסיד כתובתה:

עד שלשים יום. דיכול לטעון לא בעלתי עד עתה:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

אם בשבעל. דידעינן שכבר בעל ושתק ועכשיו בא לערער פשיטא דאינו נאמן:

ואם בשלא בעל. דידעינן שלא בעל עד עכשיו פשיטא דנאמן אפי' לאחר כמה ימי' אחר שהכניסה לחופה:

אלא הכא במאי עסקינן בסתם. דלא ידעינן אימתי בעל והוא אומר שלא בעל עד עכשיו ר"מ סובר כיון דאפשר לעמוד על עצמו שלא לבעול עד ל' יום נאמן לומר עכשיו בעל תחלה ולא מצא בתולים ורבנן אמרי אין אדם מעמיד עצמו אפי' יום אחד וכל שכן טען מיד כשמצא ב"ד לאחר הנישואין אינו נאמן:

על דר"מ. לדברי ר"מ:

בשביל לעשות הולד. הנולד מהיבמה שתוקי שהרי היבם אומר שלא בא עליה וה"ל כולד הנולד לשומרת יבם מאיש זר שאין הולד ממזר לדברי הכל אבל שתוקי הוא א"נ אפי' בשאר נשי' מיבעי' ליה שאמר תוך שלשים לא בעלתי אם הבעל כהן נאמן לשתקו מדין כהונה והראשון נראה:

נשמעינה מן הדא תא שמע:

ה"ג לחלוץ וא"ר לעזר וכו' וכ"ה בכתובות:

דר"מ היא. מתני' אתיא כר"מ אבל לחכמים אין הדבר תלוי בשלשים יום אלא בסתירה:

לא שנו. דכופין ומבקשין וצריכה חליצה:

אלא אצלה. לגבי יבמה עצמה:

הא אצל צרתה לא. אם אמרה יבמה לאחר שכנסה לא נבעלתי אין צרתה נאסרת בשביל דיבורה של זו דכל כנוסה בחזקת בעולה לאלתר ואיהי דשויא נפשה חתיכה דאיסורא:

לא הכל ממנה. אין כל הנאמנות שלה לאסור צרתה:

אף הכא. נמי אין כל הנאמנות שלו לאסור בנו. כהדא לא גרס הכא ואגב שיטפא דסוגיא דקידושין נכתב כאן אי נמי ה"ק כי היכי דאמרינן הכא לא הכל ממנו ה"ה אם חזר ואמר לא בעלתי לא הכל ממנו ואינו נאמן:

לא הכל ממנו. לאו כל כמיניה להוציאה בחליצה לחוד אלא צריכה נמי גט שכבר משעה הראשונה אמר בעלתי וגם החזקה מסייעו דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשי' טפי לא מוקי נפשי' מיהו צריכה נמי חליצה דהא איהי שויא נפשה חתיכה דאיסורא:

אבל. אי לא אמר משעה ראשונה בעלתי אלא מודה שלא בעל:

שניהן יכולין לעקר חזקה. דלא מוקי איניש נפשי' אלא אמרי' קושט' קאמרי ופטורה בחליצה לתוד בלא גט:

חברייא. מקשים הא דתנן במתני' כופין אותו שיחלוץ במאי עסקינן אם כמשנה הראשונה דתנן ספ"ק דבכורות מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשיו שאין מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום וקאמ' משנתינו במאי מוקמ' לה אי למשנה הראשונה עד שכופין אותו לחלוץ נכפנו לייבם. שמענו שמותר לייבם. כלומר שמצוה לייבם:

אם למשנה אחרונה. שמצות חליצה קודמת:

שמענו שמותר לחלוץ. אבל הא לא שמענו שכופין אותו לחלוץ אם הוא רוצה לייבם:

שמענו שכופין. בתמיה:

והוא שיהא הגט וכו'. לעולם למשנה ראשונה אתיא מתני' והא דכופין אותו לחלוץ ולא לייבם דאיירי שיש עדים שראו שנתן לה גט סתום א"נ אין העדים יודעין אם היה גט יבמין לזיקתה או גט אשה לביאתה:

חזקה לא בעל. ומסתמא היה גט יבמין ונאסרה עליו הלכך כופין אותו לחלוץ:

לאחר שלשים יום. מסתמא היה גט אשה הלכך מבקשין ממנו שיחלוץ:

ר"י בעי. מקשה אסיפא דמתני' דתנן לאחר שלשים יום מבקשין הימנו שיחלוץ כיון דחזקה בעל מאי מהני החליצה לחוד הא בעיא נמי גט:

אלא כיני. כן היא פירושא דמתני' כדר"ה אמר רב וכו' הלכך לאחר שלשים יום חזקה בעל ומסתמא גט אשה נתן לה וא"צ גט אלא שצריכה חליצה דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ואין לכפותו לחלוץ אלא דרך בקשה:

פשיטא דמעלה לה מזונות. דהא איהו הוא דאמר אשתו היא:

פשיטא שאינו יורשה. בנכסים הנכנסים והיוצאין עמה כדתנן לעיל פ' החולץ:

לא צריכא. לא קמיבעיא לן אלא מהו שיירש נכסי אחיו המת כדין יבם ואין לשאר אחיו חלק בהן או דלמא כיון דהיא מכחשתו אינו יורש לבדו נכסי אחיו:

פשיטא שאינו מעלה לה מזונות. שאין מוציאין ממון מיד המוחזק אלא בראיה ברורה:

ה"ג פשיטא שאינו יורש נכסי אחיו:

לא צריכא. כי קמיבעיא לן מהו שיירשנה מי אמרינן כיון דהיא אומרת נבעלתי יורשה או דלמא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והוא אומר לא בעלתי:

הדרן עלך פרק בית שמאי

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף