שיירי קרבן/יבמות/יב/ב

שיירי קרבן יבמות יב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני ר"ח כשר וכו'. ונראה דר"ח ור"ה לא פליגי דר"ח בע"ז של עכו"ם שיש לה ביטול ולא כתות שיעוריה ור"ה איירי בע"ז של ישראל ועיר הנדחת נמי לר"ח דמכשיר איירי בשופר מנכסי הרשעים המופקד בעיר אחר ולא נקבץ לתוך שללה והברירה ביד הנפקד להביא לשם. והא דקאמר בסמוך הכל מודין וכו' היינו דבלולב לד"ה אפי' ע"ז של נכרי אין יוצאין בו דאע"ג דאית בי' שיעורא השתא מיהת אינו נקרא שלכם. ודחקני לפרש כן לקיים דברי תוס' בדף קג ע"ב בד"ה סנדל וכו' ע"ש. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה הכל מודים וכו':

הכל מודים בלולב וכו'. משמע דאיירי בע"ז של עכו"ם כדפירשתי בקונט' דבע"ז של ישראל אף שופר פסול דכתות מיכתת שיעורא ואף שופר צריך שיעור כדתנן פ"ג דר"ה. ואין סברא לומר דפליג הירושלמי אבבלי בהא. ומסוגיין קשיא לי אמ"ש המג"א בא"ח סי' תרמ"ט ס"ק כ' לולב שאינו ראוי לאכילה כל שהוא שלו אע"פ שאסור בהנאה לכם קרינן ביה ע"ש. א"כ מאי קאמר ר"י בלולב כתיב לכם לא משל איסורי הנאה הא בלולב אף איסורי הנאה לכם קרינן ביה. ואף אם נאמר דסוגיין איירי בע"ז של ישראל כיון דאין לה ביטול לא מיקרי לכם אבל בשל עכו"ם שיש לו ביטול אע"ג דעכשיו אסורה לו מיקרי לכם מ"מ קשיא להמג"א שהרי קאמר שם דלכך איצטרך לטעמא כתות שיעוריה לפי שלולב מיקרי לכם ע"ש ולא שייך כתות שיעוריה אלא בע"ז של ישראל כמפורש שם בש"ע סעיף ג' וצ"ע:

הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר וכו'. כ' הרמב"ם פ"ד מה' יבום הלכה כ' סנדל של תקרובת ע"ז ושל עיר הנדחת וכו' פסול. וכ' הה"מ והוסיף רבינו עיר הנדחת ופשוט הוא שהוא כתקרובת ע"ז שאין בטלה עולמית. וכתב שם בהגה"ה לפי גי' הה"מ תימא על רבינו איך מדמה עיר הנדחת לתקרובת ע"ז דלא כירושלמי שכתב בהדיא הכל מודים בסנדל של עיר הנדחת שהוא כשר דכתיב חלוץ הנעל מ"מ ע"כ. ודברי המגיה תמוהין דהא א"ר מנא כמה דאת אמר תמן יום תרועה וכו' כן את אומר הכא חלוץ הנעל מ"מ. ובסמוך מפורש מאן דדריש יום תרועה מכשיר נמי בשופר של ע"ז ה"ה מאן דדריש חלוץ הנעל מ"מ מכשיר נמי בסנדל של ע"ז ומאן דפוסל בסנדל של ע"ז פוסל נמי בשל עיר הנדחת וזה ברור:

מתני' מסייעא לר"י סנדל של קש וכו'. וקשה וכי אלימא ממתני' דתנן סנדל של עץ כשר ומפרשינן בחבטין של עץ וי"ל דדייק מדלא הודו למדרס ש"מ דבכולהו קש איירי כדפרישית בקונט'. וא"ת לר"י מ"ש אנפיליא דתנן ברישא חליצתה פסולה וי"ל שאני אנפיליא של בגד דאינו מגין והכי משני רבא בבבלי בסוגיין:

אבל חכמים לא הודו למדרס. ותימא דתנן פ"ב דעדיות ג' דברים אמר ר"ע על שני' הודו לו ועל אחת לא הודו לו על סנדל של סיידי' שהוא טמא מדרס ועל שירי התנור ארבעה שהיו אומרים שלשה והודו לו וי"ל הא דמייתי הכא ברייתא היא ותניא בה דלא הודו לו וכ"מ בבבלי שבת דף סו ע"א דגרסי' שם דתניא סנדל של סיידין טמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת דר"ע ולא הודו לו והתני' הודו לו א"ר הונא מאן הודו לו ר"מ ומאן לא הודו לו ר' יוסי וקצת קשה דלא פריך בשבת ממתני' דעדיות דתנן הודו לו. ודברי הכ"מ פכ"ה מהלכות כלים תמוהי'. וכבר הרגיש בזה התי"ט שם בעדיות. ולדינא משמע בסוגיין אפילו מאן דמטהר סנדל של קש מטומאת מדרס משום דאיירי בסנדל של סיידין שאינו עשוי כלל להילוך וקסבר האי תנא אף על גב דלפעמים מטייל בו עד ביתו לאו מנעל הוא אבל העושה סנדל של עץ להלך בו חולץ בו דסנדל מיקרי. ובבבלי בסוגיין ובפ' במה אשה מפורש מ"ד דיוצאין בסנדל של עץ בשבת מתיר נמי לחלוץ בו. ותמה אני מדברי הרמב"ם שבפ' י"ט מה' שבת פסק דאין יוצאין בו ובה' חליצה פסק דאין חולצין בו ואם חלץ חליצתו פסולה ובפכ"ה מה' כלים פסק דסנדיל של סיידין טמא מדרס וצ"ע ועיי' בבבלי בשבת פ' אלו קשרים דף קיב. ומסוגיין יש ראיה לפירש"י והראב"ד דסנדל של סיידין הוא משל קש ועיי' בחי' הרשב"א בשבת פ' במה אשה:

הלכה כר"י לענין שבת. בבבלי פ' אלו קשרים דף קיב גרסי' א"ר יוחנן כמחלוקת לענין טומאה כך מחלוקת לענין שבת אבל לא לחליצה והוינן ר"י אליבא דמאן אי אליבא דרבנן לענין טומאה ולענין שבת מנא אבל לחליצה לא הוי מנא והתנן חלצה של שמאל בימין חליצתה כשירה ואלא אליבא דר' יהודה וכו' אבל לא לחליצה דמנא הוא אימר דאמרינן חלצה של שמאל בימין כשרה היכא דלמלתיה מנא הוא הכא למלתיה לאו מנא הוא דאר"י נפסקה החיצונה טהור אלמא לאו מנא הוא ע"ש. וקשה דלמא לעולם כרבנן והא דתנן חליצתה כשרה היינו דיעבד ור' יוחנן דקאמר אבל לא לחליצה מודו רבנן לר' יהודה לכתחלה לא ובבבלי בפרקין דף קג מפורש דשל שמאל בימין דיעבד דוקא כשר ואפשר לומר מכדי סתמא דש"ס דשבת למאן אזלי לר"י ור"י סובר הא דתנן במשנתינו חליצת' כשרה לשון דיעבד לאו דוקא אלא איידי דסנדל שאינו שלו נקטי'. תדע דהא לעיל בסוגיין א"ר הילא בשם ר' יוחנן אפי' סנדל כולו של עץ כשר והא אפי' לכתחלה מותר דהא מייתי סייעתא לר"י ברייתא דתניא בה סנדל של קש האשה חולצת בו והיינו אפי' לכתחלה וכן כתב הרשב"א בחי' שבת פ' במה אשה דף סו ע"ב בד"ה מאן הודו וכו' בשם תוס' הא דתנן סנדל של עץ חליצתה כשרה ה"ה לכתחלה ואיידי דבעי למיתני סיפא באנפיליא של בגד חליצתה פסולה ואפי' דיעבד תנא רישא חליצתה כשרה ע"כ ויש כאן חסרון הניכר וצ"ל ואיידי דבעי למתני שיפא חלצה בלילה חליצתה כשרה דוקא דיעבד תנא רישא חליצתה כשרה כדאמרי' התם ביבמות דף ק"ב לענין מנעל דנקט חליצתה כשרה איידי דבעי למתני סיפא אנפיליא של בגד חליצתה פסולה. ולא ידעתי למה להו לתו' לומר איידי דסיפא לימרו איידי דאחריני דתנא עמהן כגון סנדל שאינו שלו ושל שמאל בימין דקא"ר יוסף מפורש דדיעבד דוקא. גם דוחק לומר דכלל התנא בחד בבא הנך דחליצתן כשרה לכתחלה והנך דאינן כשרים אלא דיעבד וצ"ע ועמש"ל הלכה א בד"ה בסנדל וכו'. שמעינן מיהת דסבירא ליה לר' יוחנן חליצתה כשרה דסנדל של עץ לכתחלה הוא ה"ה לשל שמאל בימין דהא בחדא בבא תני להו חלצה בסנדל שאינו שלו או בסנדל של עץ או בשל שמאל בימין חליצתו כשרה. אך קשה מאי קשיא ליה ממתני' חלצה בשל שמאל בימין כשרה דראוי להלך בו שהרי הרצועות מחוברין בו ואפשר להדקו אבל נפסקה החיצונה אע"ג דראוי למנעל אחר התיקון כדמשמע מפירש"י שם מ"מ קודם התיקון לאו מנעל הוא לענין חליצה והיינו דקאר"י אבל לא לחליצה. ותירוץ תוס' שם בד"ה אימור וכו' לא שייך הכא. לכך נ"ל לרבנן אפי' בלא תיקון יכול לילך בו כיון שנשארה אחת מהרצועות יכול לכרכה על המנעל ולענבה ברצועה זו עצמה אע"פ שאינו יכול לקשרה כיון שאין שם אלא רצועה אחת ור' יהודה סובר דמחכו עלה ולא הוה מנא והיינו דפריך לרבנן ממתני' חלצה של שמאל בימין דלרבנן כיון דאיכא להפכה ולא מחכו עליה שפיר חולצין בו וניחא נמי קושית תוס' בד"ה אימור וכו' דלרבנן אפי' למלתיה דהיינו לשמאל מנא הוא שיכול לילך בו. ועיין היטב:

כרך סבנא. בקונט' פירשתי כרך סיב וכו' ויצא בו. ויותר נ"ל דנפסק לו הסנדל וכרך סיב ע"ג כדי להביאו לביתו אבל לכתחלה אסור והא דתני בסמוך אבל מטייל הוא עד פתח ביתו נמי ע"י כריכה איירי. כן משמע בבבלי שבת דף קיב ע"ש:

מהו להחליף. בקונט' פירשתי דמיבעיא ליה בשנפסקה החיצונה. אך קשה א"כ מאי קאמר ר' יוסי מתני' אמרה כן דלמא דוקא בשלימה דלמלתיה מנא הוא חולצין אבל בנפסקה דלמלתיה לאו מנא הוא אין חולצין וכה"ג קאמר בבבלי כמ"ש בסמוך בד"ה הלכה וכו' לכך נראה דמיבעיא ליה בשלימי' אם מותר להחליף או דלמא לאו מלבוש הוא א"נ דלמא מחכו עליה ופשיט שפיר ממתני' דמין מלבוש הוא:

פרט לב"ד הסומא. נראה דאתי למעוטי סומא באחד מעיניו דלמעוטי סומא בשתי עיניו לא צריך קרא דלא גרע מדיני ממונות דלרוב הפוסקים פסול סומא בשתי עיניו לדיני ממונות. ובנימוקי יוסף בסנהדרין פ' אד"מ מייתי ראיה דסומא בשתי עיניו פסול לד"מ מהא דגרסי' בבבלי בריש פירקין ור' יהודה הדיוטות מנ"ל מדאיצטרך לעיני למעוטי סומין ש"מ דהדיוטות כשרים דאס"ד סנהדרין בעי מדר"י נפקא דבעינן שיהו הסנהדרין מנוקין מכל מום והשתא אס"ד דסומא כשר לד"מ הא איצטריך לעיני למיפסל סומין בחליצה ואכתי הדיוטות מנ"ל נהי דלא בעינן סנהדרין דלמא מומחין בעינן אבל אי בד"מ פסולי סומין לא איצטרך לעיני אלא למכשר הדיוטות ע"כ ותימא לדבריו למה להש"ס להזכיר סנהדרין ולהביא ראיה מדר"י תיפוק ליה אף בד"מ הדין כן ועוד מה יענה הרב הנימוקי ביום ראותו מ"ש בסמוך דאיכא לאוקמי מיעוטא דלעיני על סומא באחד מעיניו דמודה דפסול לד"מ ואכתי הדיוטות מנ"ל דודאי לעיני משמע שתי עיניו נמי א"ו ליכא לאוקמי זקני דכתיב בחליצה או בסנהדרין שנקראים זקנים כדכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל או זקני הדיוטות ועמ"ש בר"פ. אבל מומחין אין נקראים זקנים אלא שופטים או אלקים והדברים ברורים באין גמגום. ומ"ש הרי"ף שם בסנהדרין סומא באחד מעיניו כשר דר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה דהא כולי אינשי לא מצי למיחזי בלילה כדחזי סומא באחת מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה דין הוא שידון סומא בא' מעיניו ביום לכתחלה ע"כ לפמ"ש דלרבנן ממעטי' מלעיני סומא והיינו באחד מעיניו ובלילה מכשירין ומסיק בבבלי דף קד טעמייהו דרבנן דסברי חליצה כגמר דין ש"מ דגמר דין בלילה עדיף מסומא ודלא כהרי"ף וא"ל סובר הרי"ף סומא בשתי עיניו מותר לדון ד"מ בגמר דין וחליצה כגמר דין היא כדמסיק בבבלי בסוגיין לכך איצטרך קרא למעט בחליצה סומא בשתי עיניו דזה לא שמענו מעולם דסומא בשתי עיניו כשר לגמר דין ופשטא דמתני' כל הכשר לדון כשר להעיד משמע דלגמרי פסול דא"כ מצינו סומא בשתי עיניו ודוחק לומר דמתני' דוקא בתחלת דין איירי. וא"ל כיון דהבבלי פליג אירוש' דמוקי לעיני לכדרבא צריכים דייני למיחזי רוקא דנפיק מפומא דיבמה כמפורש שם בריש פרקין ורבנן ור' לעזר פליגי אי חליצה כגמר דין או כתחילת דין מ"מ בהא לא פליג הבבלי דמסברא סומא באחד מעיניו גרע מלילה וכמ"ש. ואפשר לומר לעולם סובר הירושלמי לעיני למעט סומא בשתי עיניו אתי ומהכא ילפינן דסומא בשתי עיניו פסול לד"מ אפי' לגמר דין. דע"כ לומר דאף הירושלמי סובר מאן דמכשיר חליצה בלילה סובר דחליצה גריעא מדיני ממונות והיינו שהיא כגמר דין דהא אמרי' לעיל בירו' בר"פ הלכה א. אפי' כמ"ד חליצה בגרים כשרה מודה בלילה שהיא פסולה שהרי ד"מ כשרים בגרים ופסולים בלילה. מיהו דעת תוס' בנדה פ' בא סימן דסומא בשתי עיניו כשר לד"מ. וא"ת מאי פריך לרבנן מלעיני הזקנים הא לעיני ארקיקה הוא דכתיב כדרבא צריכים דייני למיחזי רוקא מפומא דיבמה דכתיב לעיני זקנים וירקה ורבנן סברי רקיקה אינה מעכבת כדתנן בסיפא כ"ש דלילה אינה מעכבת. גם בבבלי בריש פרקין אמרי' לר"י הדיוטות נפקא ליה מדאיצטרך לעיני פרט לסומים וכו' כמ"ש לעיל בסמוך וקשה דלמא הא דצריך קרא למעט סומים היינו דוקא ברקיקה דאינה מעכבת אבל בחליצה דמעכבת בעינן סנהדרין וי"ל כיון דכתיב ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו משמע טפי דזקנים קאי אחליצה מלומר דקאי ארקיקה לחוד. וראיתי בסדר חליצה ממהר"ם סעיף פג שכ' יזהיר הרב ג' הדיינים וב' הנוספי' שיראו גוף חליצת המנעל ע"כ. והדין עמו דכ"ש הוא מראיי' הרוק דהא לעיני סמוך טפי לחליצה מרקיקה וכמ"ש ותימא שלא ביארו הפוסקים הראשונים דבר זה. עוד כתב בסדר הנ"ל סעיף יב ולא יהא אחד מן החמשה סומא אפי' באחד מעיניו ולא יהא בו שום מום. ובקונטרס מצות חליצה סוף ספר ג"פ סעי' ז' כתב ואפי' באחת מעיניו דכתיב לעיני הזקנים וליכא שלא יהיה בהם מום ע"כ. ותימא דמשמע דטעמם לחוש לדברי ר' יהודה הא אף ר"י לא קאמר שלא יהיה בהם מום אלא אמרי' דהדיוטות פסולים אבל השתא דמרבינן הדיוטות לכ"ע אין סברא כלל וכלל לפסול דיין שיש בו מום. וכן סומא באחד מעיניו נמי מסיק הש"ס דר"י מוקי קרא לעיני לכדרבא וכמש"ל. מיהו י"ל דמודה רבא דאיצטרך קרא לעיני נמי למעט סומא אלא דהש"ס פריך דאינו מיותר למעט סומא ואין למידק מיניה דהדיוטות כשרים כדדייק ר' יהודא. ובהגמי"י פ"ד אות י' כתב פר"ת סומא באחד מעיניו כשר לחליצה דלא ממעטי' סומא מלעיני לפי מאי דהדר ר"י וכיון דיכול לראות הרוק בעין אחת שפיר דמי ע"כ. ואפשר לפמ"ש לשיטת תוס' סומא בב' עיניו כשר לד"מ לא ממעטינן מלעיני סומא בעין אחד אבל לפוסקים דפסול לד"מ ממעטינן מלעיני סומא בא' מעיניו דתרתי ש"מ וכמ"ש ואפשר לומר שחששו לדר"מ דסובר דסומא בא' מעיניו פסול לד"מ דמקשי' ריבי' לנגעים. אבל הא דחששו לשאר מומים לא מצאתי טעם לדבר שהרי בעלי מומין כשרים לראיית נגעים חוץ מסומא כדתני' בת"כ וצ"ע:

תמן הוא אמר הימנית מעכבת וכו'. עיי' פירושי בקונט' ואף שהוא דחוק מ"מ הא דמשני ר' יוסי תמן כתיב ימנית משמע הכי. ועוד נ"ל לפרש דפריך תמן גבי רציעה אמר ר' לעזר דדוקא בימין כדתניא בברייתא ש"מ קסבר ר"ל אזן סתם ימין משמע וכאן גבי חליצה דכתיב רגלו מכשיר אפי' בשמאל ומשני ר' יוסי שאני התם דכתיב ימנית כלומר דהתם כתיב והגישו אל הדלת או אל המזוזה וקשיא אם בדלת אינו במזוזה אלא לקבוע מקום הוא דאתי שיהא הרציעה בדלת ובאוזן שהיא סמוך למזוזה שהיא בימין דדרשי' ביתך דרך ביאתך. ור"י ציידני' אמר לכך מצריך לעזר רציעה באזן ימין דמגז"ש יליף אזנו אזנו ממצורע וכ"ה במכילתא ובספרי ובבלי והא דכתיב בדלת ובמזוזה דרשינן מיניה התם דבעינן מעומד ע"ש:

מאן דאית ליה אזנו אזנו לית ליה רגלו רגלו. פירש"י דף קד אזן אזן מופנה משני צדדין קרא דמצורע עני מיותר לגמרי ודרשינן אזן אזן לרציעה ורגל רגל לחליצה גבי רציעה תרי אזנו כתיב ורצע אדניו את אזנו ונתת באזנו ובדלת אבל רגלו אינו מופנה אלא במצורע אבל לא בחליצה ע"כ. וא"ת הא אף בחליצה מיותר דלכתוב וחלצה נעלו וממילא ידעינן דמעל רגלו חולצו וי"ל דאיצטרך לאשמועינן שתהא החליצה מעל רגלו ולא ממעל דמעל ועמש"ל הלכה א' בתו' בד"ה כיני וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף