שיירי קרבן/יבמות/ב/יא

שיירי קרבן יבמות ב יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרגנוהו תנשא אשתו. פירשתי בקונט' באומר אני הייתי עם הורגיו וכ"מ בבבלי ופרש"י אבל לא נגעתי בו. וא"ת מאי דוחקיה לומר שלא נגע בו הא אפילו נגע בו נמי פטור דתניא הכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות ומת כולן פטורין וה"נ אף על פי שהיה אחד מן ההורגים פטור וי"ל אף שפטורין ממיתה מ"מ רשעים הם כדכתיב רשע למה תכה רעך ורשע פסול לעדות:

ואין למידין הימנו ד"א וכו'. כתב הג' מיי' פ"ט מהלכות אישות וכה"ג דייק בירושלמי אם אמר אחד שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני לקחתי מהימן אי לא ולא מסיק ונראה לריב"א דמהימן הואיל והמוכר מודה שאינו שלו מצי אמר למוכר לאו את מודה דלאו דידך הוא זיל לשלמא ואם יבא אחד ויכחישני בסהדי הרי אנו מחזירנו ע"כ ותימא הרי מפורש מסיק ר יוחנן דאינו נאמן דהא קאמר דאין למידין דין שדה מקידושין ואינו נאמן. וכ"מ מהה"מ שפירש כן. ואפשר שמפרש הא דקאמר אין למידין הימנו דין שדה לומר דודאי נאמן אלא ספוקי מספקא ליה מיהו לשון לא כל הימנו משמע דפשיט' ליה דאינו נאמן. וכן נראה דהא אפי' בקידושין דאיכא חשש עיגון מאמינים להתירה ע"פ דיבורו לעלמא אפ"ה אמר שמואל דאינו נאמן לכנוס כ"ש בשדה אע"ג דיש לחלק בין שדה לאשה מ"מ פשטא דשמעתתא הכי משמעין. גם תימא לפשוט בסברא בעלמא מילתא דמיבעיא ליה לירושלמי. ואטו האי דאמר אני לקחתי איניש מהימנא הוא לכ"ע ונסמוך אדיבוריה. וע"ק לסברתו המוצא מציאה ובא אחד ואמר שלי הוא יתננה לו שהרי המוצא מודה שאינו שלו והדבר מבואר בכמה משניות שאינו כן. וכי תאמר שאני מציאה דכתיב עד דרוש אחיך צריך לדרשו אם הוא רמאי כמפורש בפ"ב דב"מ אף אנו נאמר זו למציאה דמיא. ואף שכתב הרמ"א בח"מ סס"י רכ"ב בהג"ה יש מי שכתב האומר שדה זו מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן ע"כ. צל"ע רב לדינא ועי' שם בש"כ ס"ק ח' ותימא שלא הרגיש במ"ש. ועמ"ש בקידושין דף כג ע"א:

אף בקידושין כן. בקונטרם הגהתי. ואפשר לקיים הגירסא שלפנינו ולהגיה בסיפא ובא אחד ואמר זו קידשתי אינו נאמן. וה"פ תרתי בעינן מירתת וחשש עיגון אבל כאן אינו מירתת כל כך דיש בו אמת בתחלתו ואומר לשקר בסופו דלאו אדעתיה דאדם לזכור הכל על בוריו הלכך אע"ג דמהימן לומר שהוא המקדש אינו נאמן לומר שזו היא המתקדשת:

הרגנוהו סייעתיה קטליה. פי' בקונטרס דמתרצינן דיבוריה וקשה א"כ אף האומר הרגתיו תינשא דה"ק שמצאו שהיה רודף אחר חבירו להרגו ולאו רשע הוא א"נ הא דקאמר הרגתיו היינו בשוגג וי"ל אלו הי' כן שבהיתר או בשוגג הרגו ה"ל לפרש דבריו אבל הרגנוהו נעשה כאומר מפורש חבירו הרגו. מיהו בסמוך דא"ל ר"י משם ראיה וכו' כיון שיצא ליהרג אין ראיה שלא פירש דבריו כדאמרי' לקמן במכילתין ובגיטין הלכתא כר"ש שזורי אם כן אפילו באומר הרגתיו יהא נאמן ויש לומר דרודף ושוגג לא שכיח ותוס' כתבו בדבר דלא שכיח לא מתרצין דיבוריה ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף