שיירי קרבן/יבמות/ב/ו

שיירי קרבן יבמות ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובנו לכל דבר לפריה ורביה לא שנייה וכו'. בקונטרס הגהתי ולשנייה ופירשתי כמ"ש הרשב"א בחי'. אך תימא לי מ"ש שנייה דנקט מכל עריות שבתורה. בשלמא פריה ורביה שפיר קמיבעיא ליה לר' אבון די"ל כיון דמצות פ"ו לבנין העולם הוא וממזר אסור לבא בקהל לא הוה בנין גמור או דלמא כיון דיכולים ממזרים לטהר כדתנן ספ"ג דקידושין קיים פ"ו אבל שנייה אין טעם לספק בהן טפי משאר עריות. לכך נ"ל גירסא שלפנינו עיקר ואדבתרא קאי לא שנא בן עכו"ם שבא על בת ישראל וכו' ובן ישראל שבא על עכו"ם וכו':

אפי' לפריה ורביה. כתב הרמ"א בהגהותיו לש"ע א"ע סי' א'. היה לו בן ממזר קיים פריה ורביה. וקשה הא מבעיא ליה לר' אבון וספיקא דאורייתא לחומרא ולא קיים ה"ל למפסק. וגרם לו שלא עיין בירושלמי רק במ"ש ב"י סוף דברי הירושלמי ולא כתב ראשיתו דמיבעיא ליה לר' אבון. גם הרשב"א בחי' כתב גרסי' בירושלמי בנו הוא לכל דבר לפריה ורביה וכו'. ולא הזכיר שאבעי' היא. ואפשר שלא בא אלא לפרש דברי הירושלמי וצ"ע:

בבור לנחלה ואינו בכור לכהן. בקונטרס הגהתי בכור לנחלה ולכהן. דע"כ בבן הנולד לו אח"כ מישראלית איירי דבן הנולד מנכרית ודאי דאינו בכור לנחלה. אך קשה מאי קמ"ל שהבא אחריו מאשה אחרת בכור לכהן הא אפי' בנשוי ישראלית ונשא אחרת הולד ממנה בכור לכהן דבפטר רחם תלה רחמנא. לכך נ"ל לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ אם נתגייר העכו"ם שבא על בת ישראל ונשאה וכן אם נתגיירה הנכרית ונשאה הישראל אפ"ה בנם הנולד ראשון בכור לנחלה אבל אינו בכור לכהן דבפטר רחם תלה רחמנא:

יש להן יחסין. כ' בי"מ ונפקא מיניה לעמוני ומואבי שבא על נכרית שמותרת לבא בקהל וילדה בן לרשב"ל הבן הולך אחר האם ולר"י אחר האב ע"כ. וקשה דגרסי' בבבלי בקידושין ס"פ האומר א"ר יוחנן באומות הלך אחר הזכר נחגיירו הלך אחר הפגום מאי הלך אחר הזכר דתני' מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל מהם תקנו יכול אף כנעני שבא על שפחה והוליד בן שאתה רשאי לקנותו ת"ל אשר הולידו וכו'. ולפי פירושו קשיא לרשב"ל מהך ברייתא. מיהו בבבלי בגיטין דף ל"ז ע"ב משמע דרשב"ל פליג אהך ברייתא דמוקי לקרא מהם תקנו לדרשא אחרינא. אך פירושי שבקונטרס נראה עיקר וכ"מ בבבלי במכילתין פ' הבא על יבמתו ע"ש:

והא כתיב בעת ההיא וכו'. כ' בי"מ לא מייתי מכמה קראי דקרי בנים לבני עכו"ם ובני חם כוש בלק בן צפור וכאלה רבים דהיכא דבעי לאודועי מי הם צ"ל בהו בן אבל הכא הוי סגי במרודך בלאדן מלך בבל מה צ"ל תו בן בלאדן דהיינו זקנו אלא לייחסו ע"כ. נראה דסובר דשמו הי' מרודך לחוד ושם אביו ואבי אביו בלאדן והראשון שם אביו והשני שם אבי אביו ובבבלי פ' הבע"י לא משמע כן דגרסי' שם שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון והכא לא מפרש ואבע"א יחסינהו בדוכתא אחריתא באבוהון ובאבא דאבוהון בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם ופירש"י שאני התם וכו' שהזכיר שמו ושמו של אביו בלאדן בן בלאדן. הרי מפורש בגמ' וברש"י שלא נזכר שם אבי אביו דאל"כ למה ליה לאתויי קרא דבן הדד. ול"נ דלא מייתי מקראי אחרינא די"ל לסימנא בעלמא נקטי' אבל כאן קשה הא כבר נתן סימן מלך בבל ומלך ארם ומבלק בן צפור אין ראיה שלא היה מלך למואב אלא בעת ההיא ועוד בן צפור לדרשא כמ"ש בזוהר פ' בלק:

ע"י שכיבד לזקנו. כ' בי"מ לא ידעתי היכא רמיזא ועוד מ"ט שייחסנו הכתוב בשביל זה וקרוב אצלי שכיבד לקונו גרסי' והיינו מ"ש בספרים שלמא רבא לאלקא רבא כדאיתא פ' חלק ע"כ. וקשה אדרבא הלא הוא כתב ליחזקיהו קודם שהזכיר שם הקב"ה כמפורש בחלק. ומה שפירשתי בקונטרס עיקר:

וכי בן המדתא הוא. כ' בי"מ קשה אמאי לא ע"כ ולא ידעתי מאי קשיא ליה מסתמא היה ידוע לחכמים ששם אביו לא היה המדתא אלא ייחסו על שם אדם רשע כמותו:

וכתיב כי יסי' את בנך מאחרי בנך וכו'. בקונטרס פירשתי כפירש"י ור"ת פי' כי יסיר אבתו לא תקח לבנך קאי וה"ק כי יסיר החותן את בנך מאחרי והיינו הסרה שאין הזרע מייחס אחר בנך אלא אחריה דאינו קרוי בנך ע"ש. וקשה א"כ לכתוב כי תסיר שהאשה תסיר את בעלה מאחרי ה'. שהרי מקרא מפורש הוא בפ' כי תשא ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן. וטעם זה עדיף טפי מהסרת החותן דמשמע בדליכא חותן כגון שמת ליכא איסורא אבל מטעם הסרת האשה לעולם אסור וע"ק פתח הכתוב בתרי איסורא באיסור בתך לבנו ובתו לבנך וקיהיב טעמא אבתו לבנך ועל איסור בנו לבתך לא קיהיב טעמא. בשלמא לפירש"י ניחא דעל איסור בתו לבנו לא צריך למיהב טעמא שכבר מפורש בפ' כי תשא שהיא תסיר את בעלה והכא קמ"ל קרא טעם איסור בתך לבנו דטפי יש לחוש שהאשה תסיר את לב בעלה כדכתיב ולא ירבה לו נשים פן יסור את לבבו אבל לפיר"ת קשיא. מיהו גם לפירש"י קשה מנ"ל למעט בן בתך הבא מעכו"ם מדלא כתיב נמי כי תסיר הא אף אי כתיב כי תסיר מוקמי' ליה אבן עצמו כמפורש בקרא דפ' כי תשא ולא אבן הבן. וא"ל לכתוב בפירוש כי תסיר את בן בנך. מלבד שזה דוחק קשיא נמי דטפי עדיף לחוש לחששא קרובה דהיינו הסרת הבן מלחוש לחששא רחוקה דבן הבן וי"ל דהכי קשיא לכתוב קרא נמי טעם איסור דבתו לא תקח לבנך ע"כ לומר דסמיך אקרא דפ' כי תשא וקשה א"כ אף האיסור עצמו ל"ל למיהדר אלא ודאי למעוטי אתי דאין הסרה אלא בבן הבן ולא בבן הבת וא"ת דלמא איצטרך למיהדר לאשמועי' דעובר בלאו בלקיחת בתו לבנו דמקרא דפ' כי תשא לא שמעינן אלא עשה וי"ל כיון דאיכא עשה ממילא שמעינן הלאו בק"ו מה בבן הבת קפיד קרא והוי בלאו כ"ש בעצמו ולא שייך כאן אין מזהירין מן הדין דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא כמו בתו דילפינן מבת הבת (הבת) כדאמרי' בסנהדרין וכמ"ש הה"מ רפ"ב מהמ"א. וטעמא דמלתא נ"ל דהא דאין עונשין ומזהירין מן הדין משום דק"ו ניתן לדרוש מעצמו ואולי איכא שום פירכא לק"ו ואינו ראוי לעונש כלל. אבל היכא דאיכר. עשה חמור' דדחיא ללא תעשה אין הפסד בעונש זה. שהרי אין עונש מלקות בעשה לפי שעונש מלקות קל הוא לעבירה זו וכיון דאיכא ק"ו ראוי לענשו במלקות ואי איכא נמי פירכא אק"ו לא ענשתו יותר מהראוי וקמי שמיא גליא וינכה לו מעונשו והבן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף