קרבן העדה/יבמות/ב/ו

קרבן העדה יבמות ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אח מכל מקום. ואפי' ממזר:

אחיו לכל דבר. ליורשו ולהטמא לו:

שפחה ונכרית. וולדה כמוה ובתרה אזיל:

על מכתו ועל קללתו. אם הכה או קילל את אביו חייב מיתה:

גמ' ה"ג אפי' לפריה ורביה ולשנייה. וה"פ אע"פ שנולד בעבירה קיים פריה ורביה וגזרו ביה שניות וכ"ה ברשב"א:

ה"ג בן עכו"ם שבא על בת ישראל וילדה בן ישראל שבא על עכו"ם וילדה בכור לנחלה ולכהן. וה"פ אע"ג שהיה לו לישראל בן מן הנכרית ונשא אח"כ בתולת ישראל וילדה בן הרי זה בכור לנחלה ולכהן שבנו מנכרית אינו בנו וזה הנולד מבתולת ישראל ראשית אונו ופטר רחם הוא וכן עכו"ם שבא על בת ישראל וילדה ואח"כ נתגייר ונשא בת ישראל וילדה בן בכור לנחלה הוי שהנולד לו מבת ישראל בגיותו לאו בנו הוא:

עכו"ם שבא על נכרית וילדה. ואח"כ נתגיירו וילדה בן מי הוי בכור לנחלה או לא:

עכו"ם יש להם יחסים. מתייחסים אחר אביהם לפיכך הבא אחריו בגירותן לא הוי בכור לנחלה ויוצא בבנים שהיה להן בגיותן משום פריה ורביה:

בלאדן בן בלאדן. אלמא בנים מיקרו:

ומשני על ידי שכיבד זקנו. דאמרינן בפסיקתא מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא אישתני זיו אפוי והוה כי כלבא והוה יתיב בריה אבבא כי הוה כתב היה כותב שמו ושם אביו והיינו דכתיב בן יכבד אב ר"ל שהיה חותם בלאדן בן בלאדן והיה לו לחתום בלאדן ומרודך בנו וחתם בן בלאדן דהוה משמע שחותם שם אביו ושם אבי אביו ובזה כיבד זקנו לפיכך זכה להתייחס א"נ זקנו היינו אביו:

קוצץ בן קוצץ. רוצח בן רוצח:

ועבדים יש להן יחוס. בתמיה והא לכ"ע עבד אין לו חייס וכיון דציבא עבד היה בניו נמי עבדים ואיך קרי להו בנים ועוד דה"ל לכללם בין עבדים דבסיפא א"ו דאורחיה דקרא לקרות בן אף למי שאין לו חייס:

ה"ג באלמות שומטין משל מפיבושת. וה"פ לפי שבאלמות היו שומטין ציבא ובניו מן מפיבושת שלא להיות לו עבדים כמפורש בקרא לפיכך קרי להו בנים:

שפחה. וולדה כמוה דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

וכתיב כי יסור את בנך. מדלא כתיב כי תסיר ש"מ דה"ק בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי. אבל אבתו לא תקח לבנך לא קמהדר ולא קרינן ביה כי תסיר בת העכו"ם את בנך שתלד מאחרי אלמא בנך מן העכו"ם שילדה לו בתך קרוי בנך ואין בנך שילדה בת העכו"ם לבנך קרוי בנך אלא בנה:

מהו. למול בשבת בן שילדה נכרית מישראל:

וסבר. להתיר להם למולו בשבת מהאי קרא דכתיב ויתיילדו למשפחותם לבית אבותם וכיון דאביו מישראל הולד הולך אחריו והולד ישראל גמור הוא וחובה למולו ואפי' בשבת:

ייתי. יבוא:

אייתוני' דילקי. הביאוהו כדי להלקותו שטעה בהוראתו דלא קאי ויתילדו אלא אחלוקת הארץ או ביוחסין במקום שיש קידושין אבל זו אין קידושין תופסין בה:

מהיכן את מלקני. מנ"ל לחלק ואי משום דלא כתיב כי תסיר י"ל דבניך ל"צ קרא דמויתיילדו שמעינן ליה:

א"ל מן הדין. מהאי קרא דכתיב ועתה וכו' והנולד מהן ש"מ דאף הנולדים לאו מישראל המה:

א"ל מן הקבלה את מלקני. בתמיה וכי מדברי הנביאים אתה באתה הלקני משם אין ראיה די"ל הוראת שעה היתה או ע"פ הדיבור:

א"ל. דכתיב שם בעזרא בסיפא דהך קרא וכתורה יעשה ש"מ שע"פ הדין עשו:

א"ל מן הדא אוריי'. כלומר מהיכן שמעינן דבר זה מקרא שהולד כמותה:

אמר ליה חבוט חבטך. הכה הכאתך שהוא טוב לקבל המכות ממה שהייתי מביאן לידי חילול השבת והערוך פי' שר' חגיי אמר ליעקב רמי ואחבטיך שיפה להלקותך בשביל פעם אחרת והראשון נ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף