שיירי קרבן/יבמות/ב/א

שיירי קרבן יבמות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיצד עשה בה מאמר. פירש"י ולא מתייבמת דה"ל צרת ערוה במקצת מדרבנן ע"כ. ולא ידעתי מי דחקו לפרש דהוי מדרבנן הא בסוגיין מפורש דבין לרבנן בין לר"ש מדאורייתא בעי חליצה. ועמש"ל בד"ה שומרת יבם וכו'. ועי' בבבלי דף כ' ע"א ויש ליישב דלא פליגי הבבלי והירושלמי:

דלא כן וכו'. וא"ת הא צריך קרא לאסרה עליו אפי' כנס' היבם ונולד לו אח ואח"כ מת היבם שאסורה לאח הנולד אחר מיתת בעלה הראשון אע"פ שכבר היה בעולם קודם שמת היבם וי"ל לר"ש פריך דפליג בסיפא שאם כנס ואח"כ נולד שרי'. והרשב"א בחי' תי' קושית הירושלמי דאיצטרך קרא היכא דמת והניח אחים ואח"כ נולד לו אח. ואינו מחוור דהרי קרא אאחים שהן בעולם בשעת מיתת הבעל קאי אין סברא לומר שתהא זקוקה ליבם שנולד אח"כ. עוד כתב הרשב"א הא דקאמר מעתה וכו' דה"פ מדכתיב ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה משמע הא אין לו אח שיבא עליה מותרת לאיש זר אע"פ שיש לו אב דאל"כ יאמר קריי' ובן ואב אין לו יבמה יבא עליה הא יש לו אע"פ שאין לו יבם שיבא עליה לא תהיה החוצה לאיש זר שהרי כשם שהיבם אוסר אותה כך האב אוסרה ע"כ ואיני יודע מנ"ל הא מילתא. דהיינו מפרשין לקרא כפשטיה דדוקא כשאין לו בן ואב הוא דמתייבמת אשתו אבל כשיש לו אב או בן אינה חייבת ביבום אע"פ שאין הטעם ברור למה יקפיד קרא על האב י"ל גזירת הכתוב הוא גם יש לומר בו טעם דקפיד קרא גם אבנין האב וכיון שהוא חי עדיין בידו להבנה ע"י עצמו. לכך נ"ל כמ"ש בקונט':

שמא אינה צריכה להמתין. פירשתי בקונטרס דודאי צריכה להמתין מדאורייתא ר"ל כיון דאקרא קאי אין לומר שצריכה להמתין מתקנת חכמים דגזרו על מעוברת חבירו. אך קשה לי הא ודאי מדאורייתא מי שמת בלא בנים והניח אשתו מעוברת מותרת להנשא ואין חוששין שמא לא יהא הולד בן קיימא דקיי"ל רוב נשים יולדת בן קיימא ומיעוט מפלת כמפורש בבבלי ר"פ האשה בתרא ומדאורייתא אזלינן בתר רובא וצ"ע:

רש"א המאמר קונה או לא קונה. כ' תוס' דף י"ט ע"ב בד"ה רש"א וכו' פי' בקונטרס דקסבר ר"ש מאמר ספק קונה או לא וכו' דאין ר"ל שיקנה לר"ש מדרבנן וכו' ולר"י נראה דאפי' ס"ל יש זיקה ומאמר קונה מדרבנן וכו' ע"ש. וקשה הרי מפורש כאן דר"ש בדאורייתא מספקא ליה אי קונה או לא. ועמש"ל ובפ"ג:

או יבמה יבא עליה והרי היא לקוחה לו. ואם תאמר אם כן ויבמה למה לי וכן קשיא נמי לר"א בן ערך וי"ל איצטרך שיבמה נקנית בע"כ כדאמרי' לקמן פ' הבע"י א"נ איצטרך למישרי צרה שלא במקום מצוה וכמש"ל בפ"ק דף ד' בתוס' בד"ה ותהא וכו'. ורבנן מוי"ו דויבמה דרשי לערב כל הפרשה לייבום:

מה נפיק מן ביניהון. וקשה הא איכא בינייהו הא דתנן לקמן פ"ד אחין ג' אחים נשואים ג' נשים נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות וכו' רש"א מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשניי' ויש לומר ה"ה דהמ"ל הכי אלא שרוצה למצוא נ"מ לדינא דמתני' דהכא ודוחק וצ"ע:

שומרת יבם שמתה מותר באמה וכו'. כ' התי"ט בר"פ בד"ה עשה בה מאמר וכו' למאי דקיי"ל כריב"ב לקמן פ"ד דיש זיקה מפרשים בגמ' דה"ה אע"ג דלא עביד מאמר והא דנקט מאמר לאפוקי מדב"ש וכו' ע"ש. ואינו מחוור די"ל מודה ריב"ב דמיתה מפקעת הזיקה כמפורש בסוגיין. והא דלא משני הכי בבבלי דף י"ח. דקושית הש"ס שם לר"י דאמר התם שומרת יבם שמתה אסור באמה דס"ל דמיתה לא מפקע' הזיקה וכן מפורש שם בש"ס וע"ש בתו' בד"ה אבל. וגרסי' שם רב אמר שומרת יבם שמתה מותר באמה ואמר אביי לר"י הא דרב יהודה דשמואל היא דאמר הלכה כריב"ב א"ל דאי דרב מאי א"ל קשיא דרב אדרב וכו'. וכ' תוס' וא"ת הא בפ"ק דכתובות נמי אמרי' הא דר"י דשמואל ולא פרכי' אי דרב מאי וכו' ע"ש. ותימא דהתם עיקר כוונת אביי דר"י כר"ג ור"נ כר' יהושע וקשיא הלכתא אהלכתא כדמסיק שם בכתובות ואלים קושייתו אי הוה דשמואל אבל כאן אף אי הוי דרב ליכא לאקשויי מידי וקשיא ליה שפיר אי דרב מאי וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף