שיירי קרבן/יבמות/א/ב

שיירי קרבן יבמות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתגרשו ולא הימינו וכו'. וקשה גם לרב ורשב"ל קשיא מתני' דאתי' כב"ש דדוקא בבעל הוא דממאנת אבל לא ביבם דנתגרשו וי"ל בשלמא לרב ניחא דנקט מיאון דומיא דגירושין לאשמועי' שצריכה למאן בפירוש גם בנישואי אחיו דומיא דבחי הבעל אבל לר"י דאפי' מיאון סתם מהני קשיא מיהו גם לר"י איכא לשנויי דדייק ליה איפכא דמתני דוקא ביבם איירי דאי בבעל היינו גירושין ועיי' בבבלי דף יב:

תני ר"ח כן וכו'. וא"ת תיקשי נמי לרב דברייתא משמע לעולם אינה יכולה למאן לאחר מיתת הבעל וי"ל דה"ק לאחר מיתת הבעל אם אמרה אי אפשי בנישואין צרתה חולצת ולא מתייבמת. והא דתנן וכל היכולה למאן וכו' לרב ניחא דלא מיאנה היינו שלא מיאנה בפירוש בבעל הא מיאנה ואמרה אי אפשי בנישואי אחיך וכו' צרתה מותרת:

תיפתר וכו'. וא"ת מאי סלקא דעתך דמקשה דמיאנו דומיא דנתגרשו דלמא דומיא דנמצאו איילוני' ויש לומר דא"כ ה"ל למתני מיאנו או שנמצאו גבי הדדי א"נ ס"ל כר' יוסי בסמוך דאיילונית אפי' מן הנישואין ונמצאו לאו דוקא:

אפילו תימר בקיימת וכו'. כ' הר"מ פי"א מה"ג הלכה יז אם לא נשאר שם יבם אחר מיתה אינה יכולה למאן שאין לה במי תמאן והרי היא אסורה בקרוביו ע"ש. וקשה דמסוגיין משמע דאע"פ שאין לה במי תמאן יכולה למאן בבעלה שמת דהא ה"נ אין לה במי למאן ואפ"ה מהני המיאון להתיר הצרות לאביה ויש לחלק וצ"ע:

תמתין עד שתגדיל ותמאן בבעלה וכו'. וא"ת ל"ל המתנה הא תנן לקמן ר"פ ב"ש בה"א ממאנת והיא קטנה אפי' ד' וה' פעמים וי"ל נקט הך לישנא דאפי' לב"ש דפליגי דממתנת עד שתגדיל ותמאן נמי קשיא דלא נימא דמתני' דידן בפלוגתא לא קמיירי אע"ג דלא אתיא כב"ש בצרות וצ"ל ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדמשני בבבלי דף ט' מ"מ מאי דאיכא לשנויי משנינן. מיהו הא ל"ק למה אמר דוקא שתמאן בבעלה הא אפיל' ביבם סברי ב"ה דממאנת דרשב"ל לשיטתו דאמר לעיל צריך שתאמר בפירוש אי אפשי בנישואיך ובנישואי אחיך:

ר"י ור"ש ור"י אמרו דבר א'. מהכא שמעי' דר"י לאו לענין קידושי טעות לחוד קאמר אלא אף בקידושי קטנות קאמר דבנים אינן כסימנים. ומתני' דתנן אי אתה יכול לומר בחמותו וכו' שמיאנו דלא כר"י. ולכך מייתי כאן הא דר"י. וזה ראיה לשיטת תוס' בפרקין דף ב' ובכתובות פ' המדיר דף עד ובנדה דף נב דר"י בקידושי קטנות נמי איירי. מיהו ראיית התוס' מדקא' התם בנדה נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות משמע דנמנו וגמרו לאפוקי מדר"י וכו' ע"ש. וקשה דלמא לאפוקי מדר"ש דאמר עד שתתפשט הכף וי"ל דהבבלי סובר הא דאר"ש עד שתתפשט הכף היינו לענין זמן בגרות ולא לגדלות וכ"מ בנדה דף מז ע"ש. ולמאי דמסיק בשמעתין דלר"ש משתתפשט הכף ודאי גדולה היא וממאנת עד אותו זמן דעל תנאי קידושין ראשונים בעל. י"ל דלא פליגי הירושלמי והבבלי בהא דנמנו וגמרו לאפוקי מדר"ש. וראייתנו מסוגיין נכונה היא:

וזו אימת עיברה וילדה וכו'. וקשה מנ"ל שילדה עד שלא הביאה שתי שערות דילמא עיברה עד שלא הביאה ב' שערות ולא ילדה עד אחר שהביאה ב' שערות וי"ל אף אי נימא הכי מ"מ לא מצינו חמותו ממאנת שהרי אין הולד חי כדמסיק לכך נקט מילתא פסיקא וכשעיברה קודם שהביאה ב' שערות קשיא וחי הוא הולד. ועיי' בבבלי בתו' דף יב ע"ב בד"ה שמא וכו':

על דעתיה דרבי שמעון דו אמר לכשיוסיף וכו'. וקשה היכן אר"ש הכי ונ"ל דה"ג מאי כדון ר"ש בן יהודה אומר משום ר' ישמעאל על תנאי קידושי הראשונים בעל. וברייתא היא שנוי' בבבלי פ' המדיר דף ע"ג קידשה בטעות וכו' אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלח ואם בעלו קנו רשב"י אומר משום ר' ישמעאל אם בעלו לא קנו דקסבר אדם עושה בעילתו בעילת זנות ועל קידושין הראשונים בעל וכן תניא שם בשם ר"ש בעל ע"מ שירצה אביך אע"פ שלא רצה האב מקודשת שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין רשב"י אומר משום ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת והשתא ה"פ דסוגיין מאי כדון. מ"ט דר' ישמעאל דאמר אפילו בנה מורכב על כתיפה יכולה למאן ומשני כהאי דתני רשב"י משום ר' ישמעאל ור"ש דלעולם אמרי' ע"ת קידושין הראשונים בעל הלכך לא מהני מה שבעלה כשהיא גדולה ופריך ע"ד דר"ש מאי מהני עד שתתפשט הכף הא איהו סובר דלא מהני הבעילה עד שיוסיף קנין אחר ואפי' גדולה יכולה למאן ומשני ר"י וכן היא אם מיאנה כשהיא גדולה וקידשה אחר לר"ש חוששין לקידושין אבל אם לא קידשה אחר אין חוששין למיאון כדי שלא יהו וכו':

אתא עובדא קומי ר"י וכו'. מכאן נראה כמ"ש תו' במס' נדה דף מז ע"א הא דאמר ר' יוסי כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור אסימני נערות קאי ודלא כפירש"י. מיהו מדפריך הש"ס מריב"ל ור"י נראה דר' יוסי דהכא אמורא הוא:

והוא דאריב"ל וכו'. אפירושא שבקונט' קשיא לי הא אריב"ל לעיל בסוגין הלכה כר' יהודה. לכך נ"ל דה"פ הא דא"ר יהודה עד שירבה השחור היינו הא דאריב"ל אין בין וכו' דמשירבה השחור עד ימי בגרות הן ששה חדשים. (מיהו בכולא בבלי וירושלמי משמע דמשתביא ב' שערות עד ימי בגרות הן ששה חדשים וצ"ע) ופריך והאמר ר"א בשם ר"י איו עושין מעשה למיאון עד שיבדקו ולא אמרן אלא תוך הזמן דהיינו בת י"ב שנה אבל לאחר זמן דהיינו בת י"ג עושין מעשה לחליצה ואינה ממאנת דכיון שהגיעה לכלל שנותיה א"צ בדיקה ול"ל לר' יוסי לבדקה ומשני ברם הכא וכו' כלומר הא דעושין מעשה לאחר זמן היינו בסתמא אבל הכא דבדקו ונסתפקו אם ריבה השחור לכך א"ר יוסי יבדקו בדדיה. ועיי' בבבלי נדה דף מ"ו ויש לכוון שתי הסוגיות דירושלמי ובבלי אהדדי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף