רידב"ז/יבמות/א/ב

רידב"ז יבמות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יוחנן אמר ממאנת היא ביבם לעקור זיקת המת להתיר צרה לאבי' כו' רב ורשב"ל תריהון אמרי אינה ממאנת ביבם לעקור זיקת המת כו' פי' הסוגיא היא כך ע"פ מה שכ' הרמב"ן ז"ל במס' יבמות דף ק"ז וז"ל ז"ל לפי שלא תקנו חכמים מיאון אלא בחיים אבל מכיון שלא מיאנה בו גלתה דעתה שרוצה בו וכיון שרצתה בו והי' קידושי' קידושין גמורים והאיך אפשר לה עכשיו למאן ביבם כל שקידושי אחיו קידושין זקוקה היא לו בע"כ. ועולא אמר ממאנת אף לזיקתו דנישואין קמאי קעקרה שאע"פ שהיתה רוצה בו בחייו. עכשיו מפני שזקוקה מחמתו. לזה. אינה רוצה באותן קידושין כו' עכ"ל ז"ל ועי"ז יתבאר היטב הסוגיא הזאת דר"י ס"ל דיכולה למאן ביבם ועי"ז יעקור זיקת המת כלומר דממאנת היא בבעלה בשביל היבם כדי לעקור זיקת המת אע"ג דבבעלה המת לבד לא היתה ממאנת אך בשביל זיקת היבם ממאנת היא כדי לעקור הזיקה ורב ורשב"ל תריהון אמרין דלא יכולה למאן בבעלה כל שרוצה בבעל לחוד אך בשביל אחיו היבם ובשביל הזיקה לחוד לא מהני המיאון בבעל ופריך ורב כב"ש ע"ז משני דלעולם כב"ה דס"ל דמהני המיאון ביבם אך אימתי ס"ל לב"ה דמהני המיאון ביבם לעקור הזיקה מן הבעל הנ"מ כשהיא ממאנת באמת מן הבעל ג"כ ובאומרת בפירוש איני רוצה בנישואיך ולא בנישואי אחיך לחוד אף מבלעדך אלא כן אנן קיימין באומרת אי איפשי בנשואין סתם דר"י ס"ל דהוי כאומרת אי אפשי לא בנישואיך ולא בנישואי אחיך אע"פ שממאנת כל עיקר בבעל הוא רק בשביל היבם מ"מ מהני המיאון כמו אם היתה אומרת בפירוש שממאנת בנישואיך לתוד ובנישואי אחיך לחוד כמו כן באומרת בנישואין וכוללת יחד ב' הנישואין דבאלו ב' הנישואין איני רוצה אבל בנישואין של אחיך לחוד הייתי רוצה אך עכשיו אינני רוצה בב' הנישואין מ"מ מהני המיאון בנישואי הבעל משום הנישואי יבם ורב ורשב"ל תריהון אמרי דהוי כאומרת איני רוצה בנישואיך אבל בנישואי אחיך עדיין רוצה אני אע"פ שאומרת בשביל נישואיך איני רוצה אף בנישואי אחיך זה לא מהני והוי כאומרת שבנישואי אחיך עדיין רוצה אני כיון דבאמת רוצה בנישואי אחיו אך אינה רוצה כעת בשביל היבם הוי כאומרת בנישואי אחיך עדיין רוצה אני עד שתימר איני רוצה בנישואיך לחוד ובנשואי אחיך לחוד ולא תתלו ב' הנישואין ביחד ע"ז קאמר מתניתא פליגא על ר"י וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו כו' צרותיהן מותרות נתגרשו לא הימינו ודכוותי' מיאנו הימנו כלומר דעיקר המיאון הוא רק ממנו לחוד כמו נתגרשו הוא לא בשביל היבם כן המיאון נמי אינו נקרא מיאון בבעל מפני היבם רק ממנו לחוד ותני ר"ח כן אם מיאנו או נתגרשו בחיי הבעל צרותיהון מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצת ולא מתיבמת אלמא דאפילו מיאנו לאחר מיתת הבעל נמי לא מהני. ומיירי בשמיאנה בבעל מפני היבם דהא ס"ד דר"ח מיירי באומרת אי אפשי בנישואין א"ר יודן אבוי דר"מ תיפתר שמתו ולא מיאנו דמדר"ח אין ראי' לזה דבאמת יכולה למאן בבעל מפני היבם והא דתני ר"ח לאחר מיתת הבעל חולצת ולא מתיבמת מיירי בשלא מיאנה משום שמתה. דאל"כ קשיא תימאן השתא בבעל לחוד וביבם לחוד דזה מהני לכו"ע אך דמיירי שמתה ולא מיאנה דמתניתא פי' דהא מתניתא כן מצוי בירושלמי כמה פעמים דהוא מתניתא. כלומר דהא כן מוכח ממתניתן כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת כן מתניתא כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת דע"כ כן הוא פי' המתניתן דאל"כ קשיא תימאן השתא ותתיבם כמו דפריך בבבלי אלא ע"כ דמיירי שמתו ולא מיאנו דאל"כ קשיא לכו"ע כמו דמפרש הרשב"א ז"ל בדף י"ג דהקושיא תימאן השתא ותתיבם הוא דתימאן על נישואין דבעל עיי"ש אלא ע"כ דמתניתן מיירי שמתו ולא מיאנו ה"נ תתרץ הא דתני ר"ח דמיירי שמתו. והא דמביא ראי' מדתני ר"ח לרב ורשב"ל ותיובתא לר"י הא מדתני ר"ח הוא תיובתא לכו"ע אף לרב ורשב"ל. ז"א דהא הרשב"א ז"ל הקשה דמאי פריך ותימאן השתא ותתיבם הא קי"ל כאבא שאול דמצות חליצה קודמת למצות יבום ומשני מכיון דתני ולא מתייבמת משמע דליכא דין יבום כלל כדאיתא בפ' ד"א עיי"ש וא"כ מדתני ר"ח לא קשה לרב ורשב"ל דהא דתני ר"ח זה גופה קמ"ל דלא מהני מיאון על הבעל בשביל היבום ואם מיאנה בחיי הבעל א"כ עיקר המיאון הוא בשביל הבעל צרותיהן מותרות אבל אם המיאון לאחר מיתת הבעל והוא בשביל היבם ולא מהני והאיך הדין כשלא מהני הוא דצרתה חולצת ולא מתייבמת והא דקתני ולא מתייבמת דליכא דין יבום הוא דעל מיאון כזה ליכא דין יבום ואין ה"נ דאיכא דין יבום במיאון על נישואין הראשונים אבל הוא צריך לאשמועינן דעל מיאון כזה ליכא דין יבום דהא ס"ד דמקשן דר"ח מיירי במיאנה לאחר מיתה א"כ ע"כ צריך לאשמועינן דליכא דין יבום על מיאון כזה. דהא קאי על המיאון הזה ולא על היבמה ע"ז משני דר"ת לא מיירי כלל במיאנה לאחר מיתה ומיירי באמת כשמתה וע"כ ליכא דין יבום על היבמה והראי' דהא מתניתא ע"כ צריך לפרש דמיירי כשמתה. דאל"כ קשיא לכולהו דלמה נקט דליכא דין יבום הא איכא דין יבום ע"י מיאון דנישואין דבעל דהא מתניתן לא מיירי בשמיאנה לאחר מיתה כלל ולא קאי על מיאון כזה אלא קאי על היבמה ולא על המיאון של אי איפשר בנישואין וע"ז מסיק ר' אבא מרי אפילו תימא בקיימת תיפתר שאין שם יבום אחר אלא אבי' ותקנת חכמים דמיאון הוא רק בחיים כמו שכתב הרמב"ן ז"ל הנ"ל או במיאנה בבעל בחיו או דמיאנה בחיי היבום בנישואי דבעל למיעקר זוקתה מן היבם אבל כשאין יבום אחר אלא אבי' ולאבי' אינה זקוקה דערוה היא וא"כ האיך תימאן על הבעלה המת הא אין מיאון למת ע"כ לא שייך דין מיאון הכא וליכא דין יבום הכא כלל בשלמא אם הי' עוד יבם אחד מהני המיאון בבעל בחיי היבם והוי מיאון בחיים של יבם משא"כ בדליכא יבם אחר ואינה זקוקה כלל ליבם הוי דומה כמי שמת בעלה ואין לו אח כלל ופשיטא דלא שייך מיאון לאחר מיתה וע"י דברינו יתורץ קושית הש"ך ז"ל ודוק:

אמר ליה ר' פנחס לא כן אולפן רבי כו' א"ל הא קביעה גבך כמסמרא במסורת הש"ס יש לציין פסחים בירושלמי פ"ו:

אמר ר' זעורה קומי ר' מנא יאות אמר ר"י עד יחזור בה פי' דיאות אמר קודם החזרה וכן איתא בלשון הזה בירושלמי כתובות פ"א ה"ג ודוק:

אילו בתו מן הנישואין קושיא בפני עצמה היא בשלמא מן האירוסין הוי מקח טעות משא"כ בנישואין ע"ז משני איילונית כמי שאינה בעולם כמו דמסיק אילו שתי יבמות כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף