שיירי קרבן/גיטין/ט/ג

שיירי קרבן גיטין ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לית כאן ספק גירושין וכו'. וא"ת למה תני להו במתני' דיבמות פ"ג גבי ספק קידושין י"ל לאשמועי' זהו ספק קידושין דתנן התם אתי למעוטי הנך תלחא דליתא בקידושין וכמ"ש ביבמות. ותו' כ' שם בד"ה למעוטי זמן דליתא בקידושין מספקא לר"י כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אי מהני בקידושין או לא ע"ש. וא"ת ע"כ לומר דמהני דאל"כ ל"ל לאתויי הכא הך פסול דגט דכתב בכחב ידו ואין עליו עדים וי"ל הואיל ונקט הכא הנך תלתא בהדי הדדי דלכולהו לר"מ אינו ממזר נקטוהו נמי התם ביבמות. וא"ת בבבלי דמסיק דמתני' ר"מ משום דקשיא ליה ותו ליכא והאיכא וכו' לישני דנקט הנך תלת דליתנהו בקידושין ואתיא מתני' אף כרבנן דוק מיניה איפכא דכתב בכתב ידו וכו' פסול בקידושין וליכא לשנויי הכי וי"ל מדנקט מנינא ברישא והרי אלו פסולין משמע ליה למעוטי בשאר גיטין הוא דאתי:

וכולן לא תצא שלא להוציא לוזה על בניה. משמע דוקא בשיש לה בנים דאיכא לעז הוא דלא תצא אבל אין לה בנים תצא. מיהו מדקאמר סתמא וכולן אם נישאו לא תצא משמע אפי' באין לה בנים לא תצא. גם בבבלי בסוגיין מפורש דא"ר יוחנן משמי' דר' חלפתא לעולם לא תצא אפילו באין לה בנים. ועוד דלעיל פ"ח הל' י' קא"ר יוחנן אמתני' דגט קרח לית בה תצא ואס"ד דבאין לה בני' תצא לא הי' לו להגיה מתני' דאיכא לאוקמה באין לה בנים. ועוד דגרסי' לעיל פ"ח ה"ד אמתני' דגט ישן אר"י אמר שמואל וכולן אם נישאו לא תצא שלא להוציא לוזה על בניה והתם ודאי אפי' באין לה בנים כמפורש בבבלי דף ע"ט ע"ב ע"ש. לכך נראה דה"ק כל שנישא' לא תצא אפי' אין לה בנים שלא להוציא לעז על בני אותן שכבר נישאו. והא דאר"י אמר שמואל בגט ישן וכולן קאי אכל פסולי דרבנן ועמ"ש שם ה"ד בתו' בד"ה וכולן וכו'. ושם ה"ו בד"ה לית בה תצא:

בתו שניסית לשוק בגט זה וכו'. וקשה כיון דמדאורייתא גט הוא וראוי' היבמה ליבום ואמרי' בבבלי פ"ב דף כ"א חליצה במקום יבום לאו מצוה היא א"כ אפי' בלא ניסת נמי תהא מותרת לייבם דלא עדיף חשש הלעז על בניה דלא גזרו ממצוה דאורייתא וי"ל הך סוגיא אתיא כמ"ד מצות חליצה קודמת ופלוגתא דתנאי היא בבכורות פ"ק. והא דגרסי' בסמוך בתו שניסת לאחיו וכו' היא הגי' הנכונה וקמ"ל דאע"ג דנדחה מצות יבום לגמרי אפ"ה הוי גט וקמ"ל בבתו שניסת לשוק ובבתו שניסת לאחיו. וביבמות פ"ג הגי' צרתה שניסת לאחיו וכו':

הדא דתימר בשלא הוחזק וכו'. וא"ת לפמ"ש בקונטרס דאיירי בשהודה הלה א"כ מאי פריך ר' יוסה אם בשלא הוחזק אפי' מב"ח לא יגבה. למה לא יגבה כיון דהלוה מודה וי"ל קסבר ר"י אין חילוק בין שנתקיים בב"ד או שהלוה מודה בשעת התביעה לעולם לית ליה קלא ופריך שפיר. מיהו לשון הש"ס דחוק קצת ועמ"ש פ"ג דיבמות בתו' בד"ה אם שלא הוחזק וכו':

לוה הזקן ושיעבד הבן וכו'. וא"ת מאי תמיה היא זו ודאי דמצינו כיוצא בזה וי"ל כיון דאינו אלא חששא ושיעשה הזקן קנוניא מלתא דלא שכיחא היא אין לנו לחוש לכך ולפסול בשביל חששא רחוקה זו. ובהכי ניחא מה שהקשי' ביבמות שם בתו' בד"ה לוה וכו':

אית לך מימר מפני קנוני' וכו'. וקשה לפמ"ש לעיל פ"ח ה"ז בחו' בד"ה מתני' וכו' גם בגט שייך קנוניא על הלקוחוח שלקחו שדות ממנה מזמן הגט ועד עכשיו וא"ל דאי משוס קנוניא זו אין לפסול מיהת דלא לגבות ביה כלל אלא דלא לגבות ממשעבדי דהא מסקינן לקמן דלת"ק גובה מבני חורין ולר"א ממשעבדי א"כ שפיר קאמר משום קנוניא לא גביא ממשעבדי לת"ק. ועמ"ש לקמן בתו' בד"ה מה בינייהו:

הללו חובין על גרמיהון וכו'. בבבלי גרסי' אמר רב כתב ידו שנינו אהאי וכו' ואלא אמציעתא הרי יש עליו עדים. פירש"י מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר הרי יש עליו עדים. וא"ת הרי עדים פסולים שחתמו על שטר שאין בו זמן כדאמר רב המנונא וא"ל שיאמר כיון שניכר מתוכו לא חשו לחתום דא"כ אפי' חתמו שטר מוקדם שניכר מתוכו יהא כשר ולא משמע כן בבבלי ב"מ דף ע"ב ע"ש בתו'. וי"ל כל שלא חתמו שקר יכולין לומר טעינו וסברנו גט אין צריך זמן וכ"מ בתו' שם בב"מ. ורב המנונא סובר דטפי מסתבר לומר שלא חשו לחתום שקר כיון שפסולו ניכר מתוכו ופסול לגמרי. ועמ"ש לקמן בד"ה בגין וכו':

מה חמית מימר בן. וקשה הא איצטרך לאשמועי' דסד"א מתני' דלא כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי והולד ממזר ולא כר"א דפליג בסיפא אלא קסבר כיון דכתב בכתב ידו וכתב ונתן קרינן ביה ואע"ג דליכא עידי מסירה כשר ורבנן פסלינהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תינשא ואם ניסת הולד כשר וכן פירש"י במתני' וקמ"ל רב דמודה ר"מ דכתב ידו כמאה עדים דמיא וי"ל סובר המקשה דאין סברא לומר דתלתא פלוגתא איכא בדבר. ותו' כתבו אפירש"י ואין נראה דאיכא בגמרא דמוקי לה כרבי מאיר ע"כ והדבר תימא וכי נעלם ממנו דבר זה הרי הוא גופיה פירש ולמאן דמוקי לה בגמרא כר"מ איכא למימר כחב ידו כמאה עדים דמי. לכך נ"ל דקסבר רש"י לפי המסקנא דקיי"ל כר"א ואף עידי מסירה כרתי וכ"ש עידי חתימה ע"כ לומר דתלתא תנאי בדבר ורישא לאו ר"מ היא דאי ר"מ קשיא הל"ל אף עידי מסירה כרתי. ומה שתירץ הרמב"ם משום דהוה משמע שיהו צריכין כולן עידי חתימה ועידי מסירה. קשיא לן האי מסיים ר"א בדבריו וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם א"כ איך אפשר לפרש דבריו דמחמיר מת"ק אלא ודאי אף דקאמר קולא היא דאפי' עידי מסירה כרתי וכ"ש עידי חתימה. לכך פירש"י דלפי המסקנא ח"ק לאו ר"מ הוא אלא תנא שלישי דמכשיר בלא עידי חתימה ובלא עידי מסירה הלכך לא מצי למימר אף דפליג את"ק בהא. וכיון דת"ק איירי בשאין שם עידי חתימה לכך מסיים שאין העדים חותמין וכו'. לאשמועינן דלא פליג בעידי חתימה לחוד וכמ"ש הרי"ף והדברים ברורים. ועמ"ש בסמוך בד"ה בגין:

בגין דרב ושמואל וכו'. עיי' בקונט'. ונראה דר' מנא ור' יוסי פליגי בדר"א בפלוגתא דהרי"ף והרז"ה ור' מנא סובר כהרי"ף אף בעידי מסירה מכשיר וכ"ש בעידי חתימה והא דלא קאר"א אף דמודה ר"א דעידי חתימה עיקר וכמ"ש הרי"ף. ור' יוסי סובר כהרז"ה דלר"א עידי חתימה לא מעלין ולא מורידין. ומ"ש הרשב"א דמתני' דחמשה שכתבו טופס וכו' קשיא להרז"ה דאלו לר"א כיון דמסר ליה באפי תרי כשר ולא מזוייף מתוכו הוא זה כיון שפסולו ניכר מתוכו כיון שאין לחוש שמא אתי למסמך עליה ע"כ. ונ"ל דאין מכאן ראיה דקסבר ר' יוסה כיון דהעדים מעידי' דאכולהו חתמי אלא שאין אנו סומכין עליהם ודאי דה"ל כמזוייף מתוכו ולא דמי' לשמות מובהקין דעכו"ם שמביא הרשב"א ראיה מיניה דהתם חתימתם כמאן דליתא וליכא למיחש דאתי למסמך עלייהו ועמש"ל בתו' בד"ה הללו וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף