קרבן העדה/גיטין/ט/ג

קרבן העדה גיטין ט ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' זמן. תקנתא דרבנן הוא משום פירות כדאמרינן לעיל פ"ב (הלכה ב) הולד כשר:

ואין בו אלא עד אחד. הלכך בגמרא מפרש דאכתב ידו קאי אפילו הכי אשמועינן לכתחלה לא ורישא אשמועינן דאפי' אין בו עד כלל אם ניסת הולד כשר:

לית כאן וכו' עד סוף הסוגי' לא שייך הכא אלא לקמן סוף הלכה ד' וכ"ה בבבלי אלא שלא רציתי לשלוח בה יד לכן פירשתיה כאן:

לית כאן ספק גירושין אלא גירושין ממש. אמתני' דפ"ג דיבמות קאי דתנן התם וכולן שהיו להן קידושין או גירושין בספק הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו ספק קידושין כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין עליו אלא עד אחד זהו ספק גירושין וקאמר הנך ספק קידושין דתנן במתניתין אין לקרותן ספק דמדאורייתא גט כשר ודאי הוא ומדרבנן פסולין כדתנן הכא ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר אלא משום ספק קרוב לה וכו' דתני בקידושין ושייך נמי בגירושין כדתנן לעיל פ' הזורק וכדמסיק בסמוך כלל נמי לכל השנויין במתניתין גבי גירושין בלשון ספק:

דמן הוה. שם מקום:

וכולן. כל הספיקות השנויות במשנתינו גבי גירושין:

אם ניסת. בגט זה לא תצא שלא להוציא לעז על בניה:

בתו. שהיתה נשואה לאחיו ונתן לה אחיו גט שיש בו אחד מפסולים השנויים במתני' וניסת לשוק בגט זה ואח"כ מת אחיו ולו אשה אחרת לא תצא אע"פ שאין לה בנים כדי שלא להזיק הצרה לאסרה על אביה כצרת הערוה אלא הרי הוא כאלו כבר גירשה ותנן התם פ"ג דיבמות וכולן אם מתו או גירשו צרותיהן מותרות:

צרתה שניסת לשוק בגט זה. הפסול שקבלה בת היבם מבעלה וסברה שגט זה אינו מועיל וה"ל צרת ערוה ופטורה מייבום:

וניסת לשוק תצא. דמדאורייתא הויא גט והרי היא זקוקה ליבם וקמ"ל דלא חיישינן ללעז בניה כיון דמדאורייתא זקוקה ליבם והויא יבמה לשוק:

בתו שניסת לאחיו. בגט זה שקיבלה מבעלה הראשון ומת אחיו בלא בנים אפי' לאביה:

לא תצא. כלומר הרי היא כצרת ערוה אע"פ שמפסדת הצרה לאביה שאסור לייבמה כיון דמדאורייתא קידושי אחיו בה קידושי מעליא נינהו דהא גט ודאי הוא מדאורייתא:

תני. ב"ב פ' גט פשוט:

ג' שטרות הללו. דתנן במתני' כתב בכתב ידו וכו':

הדא דתימא. לא אמרן אלא בשלא הוחזק כתב ידו של הלוה בשטר שביד המלוה שהודה הלוה למלוה בב"ד שזה כתב ידו:

ה"ג אבל הוחזק השטר ביד המלוה גובה. אפי' מנכסים בני חורין דקיום ב"ד כשטר בעדים הוא:

ה"ג ר' יוסה בעי אם שלא הוחזק השטר ביד המלוה אפי' מבני חורין לא יגבה אלא כן אנן קיימין בשהוחזק השטר ביד המלוה ולמה אינו גובה וכ"ה ביבמות. וה"פ אם בשלא הוחזק אפי' מב"ח לא יגבה שיכול הלוה לטעון פרעתי במגו דמזויין אלא הב"ע בשהוחזק השטר והא דאינו גובה ממשעבדי:

מפני קנוניא. שהלוה יתן למלוה שטר מוקדם בכתב ידו להוציא מלקוחות שקנו ממנו אחר זמנו של שטר זה אבל בשטר בעדים ליכא למיחש לכך דאין העדים חותמין שטר מוקדם:

מפני שהוא פסול. כל שטר שאינו עשוי כתקנת חכמים פסול:

ה"ג ר' אבינא אמר מפני פסול התיב ר' אבון עד כדון בשלוה הזקן ושיעבד הנכרי לוה זקן ושיעבד הבן אית לך מימר מפני קנוניא וכו'. וה"פ ר' אבין מייתי סייעתא לר' אבינא דאי משום קנוניא הניחא כשמכר הלוה נכסיו לאיש אחר איכא למיחש לקנוניא אלא כשהלוה הוא האב והשטר ביד איש נכרי והשיעבוד ביד הבן שמכר לו אביו נכסיו:

אית לך למימר מפני קנוניא. בתמיה וכי יש לחוש בכך שיעשה אדם קנוניא על בנו אלא ודאי מפני פסול אינו גובה בו והכא מפני שהוא פסול ל"ג ובסמוך ניחא:

התיב ר"א. כלומר ועוד השיב ר"א והא תנן במתני' אף בגיטי נשים כתב בכתב ידו וכו' פסול וכי יש לך לומר בגט דפסול משום קנוניא דמה קנוניא שייך בגט דהא אם ירצה יכול להחזירה ואי בשכבר ניסת ודאי דאסור לו להחזירה אלא ודאי הטעם משום פסול:

גמ' רב אחא וכו'. לא שייך הכא מידי ומקומו לעיל ריש הלכה ב' וכמ"ש שם בקונטרס:

ובלחוד דלא יימר ודין. ביו"ד דמשמע דין הוא שאגרשך אבל אם אינו דין עלי שאגרשך לא תתגרשי בו הלכך צריך לכתוב ודן בלא יו"ד:

הרי את ברשות עצמך. מהו לגמרי קאמר לה או למלאכה קאמר לה:

צרוך שיאמר. הני תרי לישני בהדי הדדי הרי את בן חורין הרי את לעצמך אבל חדא מנהון לא מהני ל"א דוקא אחד מלשונות אלו מהני אבל האומר אין לי עסק בך או לשון אחר לא מהני ופי' זה נראה:

מתני' אמרה כן. מתני' נמי דייקא דתנן הכא תרי לישני משמע דבעיא תרווייהו א"נ ה"ק דוקא הני לישני מהני אבל ל"א לא מהני:

גמ' וכולן. הנך ג' גיטין דמתני' איירי בשכתבו בכתב ידו אבל לא כתבו בכתב ידו פסול דאורייתא והולד ממזר:

עדים יש כאן. מציעתא דתנן יש עליו עדים וכו' א"כ למאי צריך כתב ידו:

וכולהם בכתב ידים. רישא וסיפא בכתב ידו חוץ ממציעתא שעדיו עמו אינו צריך כתב ידו:

הללו חוביהן על גרמיהון. העדים חבו על עצמן שקיבלו עליהן לשקר ולחתום גט שאין בו זמן וכיון שניכר פסולו מתוכו ה"ל כאילו אין כאן עדים לכך בעינן גם במציעתא שיהא כתב ידו:

דר"מ היא מתניתין דאמר עידי חתימה כרתי אע"ג דמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין וה"ל הולד ממזר לר"מ י"ל קסבר ר"מ כך טבעו חכמים שיהי' הולד כשר בהנך תלתא פסולי א"נ קסבר כתב ידו כמאה עדים דמי:

מה חמית מימר כן. מה ראית לומר כן דבר הגלוי לכל דודאי לאו ר"א היא דאמר עידי מסירה כרתי דהא פליג ר"א בסיפא:

בגין. משום דאר"ה בשם רב לעיל פ' הזורק כל הך פירק' ר"מ וכו' דלא תיסבור לומר דוקא פירקא קמא דהיינו פ' הזורק ר"מ ופירקא תניינא דהיינו פרקין פרק המגרש כולהו סתמיה דרבנן לפיכך צריך לפרש דסתמא דמתני' דהכא ר"מ:

ה"ג קמא דר"מ תנייה דרבנן:

א"ר יוסי. לכך צריך לפרש דמתניתין ר"מ היא דסד"א רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"א אינהו מוקי לרישא דמתניתין כר"א דקסבר ר"א אע"ג דבעינן עידי מסירה מ"מ מודה דבדיעבד בעידי חתימה סגי א"נ ר"א אפילו בעידי חתימה מכשיר וכ"ש בעידי מסירה לפיכך צריך לומר רישא ר"מ היא ור"א פליג דבעינן דוקא עידי מסירה:

הא דגרסינן לעיל הלכה ב' לית כאן וכו' עד מפני שהוא פסול שייך לכאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף