שיירי קרבן/גיטין/ח/ג

שיירי קרבן גיטין ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ל בשם אבא כהן ברדלא קדם זכה וכו'. לעיל פ"ו ה"ב כתבתי בתו' בד"ה בחצר וכו' מאי איכא בין חצר לד"א ע"ש. ונראה ודאי לר"ל אין חילוק בין חצר לד"א וקטנה תרווייהו לית לה וגדולה תרווייה אית לה ור"י פליג וסובר ד"א תקנת חכמים היא בגט ובגדולה הוא דתקינו רבנן אבל לא בקטנה וקרא הנה בעניי וגו' מוקי ר"י כדר' אבין בסמוך וכן מפורש בבבלי ב"מ פ"ק דף י' אף לר"ל. אלא שהירושלמי נראה שחולק בזה וסובר לר"ל מדאורייתא קונות בכל מקום ור"י אפי' מדרבנן אינן קונות אלא בגט. וכן מפורש בירושלמי פ"ק דב"מ. ונראה דאפי' בגדולה סובר ר"י דאין לה ד"א אלא דוקא בפישוט ידים וכדאמר לעיל בשם ר' ינאי. וכ"ש לפמ"ש לעיל בסמוך בתו' בד"ה שמואל וכו' אף הבבלי סובר כן אליבא דר"י לענין גיטין ע"ש:

מ"ט הנה בעניי וכו'. כתב הרא"פ פ"ד דפאה דר"ל דייק ליה מקושית ר' הושעיא וסובר דליכא למימר דקני בהגבהה דאין סברא שהגביה כל הרבבות האמורים ע"ש. ואין לשון הש"ס משמע כדבריו. ועוד מי לא עסקינן שאמר לעבדיו להגביה המציאה לזכותו אבל הא ליכא לשנויי דאמר קודם הגבהה לכשאגביהנה תיקדש נמצא בשעת ההקדש עני הוה דאין הקדשו כלום דכל מילי דהשתא לית ליה רשותא לאקדושי' כגון זה שאינו שלו לקמיה נמי לא קדיש. וא"ת הא אמרינן בבבלי כתובות פ' אע"פ דף נ"ט ע"ב שדה הממושכנת ואומר לכשאפדנה ממך תקדוש קדשה הואיל ובידו לפדותה ה"נ הואיל ובידו להגביה יכול להקדיש' וי"ל דהתם מעיקרא היתה שלו ועכשיו הגוף שלו אלא שעחה היא ממושכנת ביד אחר הוא דמהני מה שבידו לפדותה אבל הכא מעולם לא היה שלו אינו יכול להקדישה. ותדע שהרי האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה ממך תיקדש לא קדשה וכמפורש שם בכתובות. ואמאי הא בידו הוא לקנותה אלא ודאי כיון שאין לו עכשיו שום חזקה בשדה זו אינו יכול להקדישה. ואע"פ שיש לחלק דהכא שאני דהפקר הוא ואין לשום אדם חלק בה הלכך יכול להקדישה משא"כ התם מ"מ כיון דקרא סתמא כתיב איש כי יקדיש ביתו בעינן שיהא ברשותו ולא מהני מה שהוא הפקר:

מה אנן קיימין וכו'. עיי' פי' בקונט'. אך בבבא מציעא פ"ק הגירסא התיבון והכתיב והנה בעניי הכינותי וגו' והיכי אם בנתונין תוך ידו עשיר הוא אי בשאינן נתונין תוך ידו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונין תוך ד"א שלו א"ר אבין וכו'. משמע דר' אושעיה לפרש דברי ר"ל בא:

תיפתר שלא אמר יזכו לי ד"א. נראה דהירושלמי לית ליה הא דמשני רב ששת פ"ק דב"מ דלא קאמר ר"ל אלא בסימטא אבל לא ברה"ר. והטעם כיון דמקרא הנה בעניי וכו' יליף ר"ל והתם בשעת מלחמה זכו בהו ורה"ר הוא דהוי ואפ"ה אמר ר"ל דזכו בהו מטעם ד"א אבל הבבלי סובר דבכל מקום מטעם תקנת רבנן הוא דהוה:

זו בגיטין משא"כ במתנה. וקשה א"כ מאי פריך בירושלמי בב"מ פ"ק אר' יוחנן דאמר אין ד"א קונות במציאה עד שתפול לידה ממתני' דקרוב לה מגורשת. הא בגיטין מודה ר"י דקונות. ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה נשבר וכו'. גם קשיא מהא דלעיל דאר"א בשם ר' יוחנן בשם ר' ינאי בפישוט ידים זהו קרוב לה ש"מ דבגיטין קונה ולק"מ ממתני' רובא דר"י מה אם מציאה וכו'. כפי מה שהגהתי בקונ' כן היא הגהת הרמב"ן ומביאו בשיטה מקובצת בב"מ דף י'. והרא"פ כתב פ"ד דפאה רובא דר"י כלומר מדר"י יש הוכחה לומר בק"ו דבמציאה דעת אחרת זוכה ומדר"ל יש הוכחה דבמתנה אין דעת אחרת זוכה דאל"כ קשה הרי ר"י סובר דדעת אחרת עדיף מד"א במתנה וכן ר"ל סובר דד"א עדיף מד"א במציאה רובה כח וראיה. שאין זוכה בה מדעת אחרת הכי ס"ל אין אדם זוכה לחבירו במציאה ע"כ. ודברי' אלו אין להם שחר דבכולא תלמודא פי' רובה הוא לשון רבותא וכח וראיה קאמר לשון חיליה. גם מאי קאמר מדר"י יש הוכחה דבמציאה דעת אחרת זוכה. מי איכא במציאה דעת אחרת וכ"מ בבבלי ב"מ דף י'. ואין להאריך בתמיהת דבריו שכל רואיו יכיר בהם והעיקר כפירושי בקונט'. גם מ"ש שם בשיטה בשם הריטב"א ע"ש אינו נכון. אבל בחי' הריטב"א הדברים מבוארים על נכון ע"ש. ועמש"ל בפרקין בתו' בד"ה שמואל וכו':

מעתה אפי' קרוב וכו'. בבבלי בסוגיין פריך נמי אר"י ממתני' ומשני הב"ע דא"ל זרוק לי חובי ותיפטר א"ה מאי למימרא לא צריכא דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין. וכתבותו' בד"ה אי הכי וכו' וא"ת אדרבה תיקשי ליה אמאי קרוב ללוה חייב הלוה וכו' וי"ל דמיירי מסתמא דמפרש לו שיזרוק למקום שיכול לשמרו ע"כ. אבל בסוגיין משמע דלא א"ל בפי' שיזרקנו לרשותו וכמ"ש בקונט' לכך נ"ל דניחא ליה למקשה לפרוך מדיוקא דרישא מלמפרך מסיפא. וכ"כ תו' בהרבה מקומות בש"ס. ואני תמה מהתי"ט שכ' בד"ה קרוב וכי' ובסיפא קשיא נמי דתנן חייב. והא פוטרו אלא גמרא דידן לא חש גם מסיפא ע"כ. איך לא ראה שתו' מקשים קושיא זו ומתירוצם נראה ראיה לדבריו דאם אינו אומר בפירוש זרוק לי לרשותי פטור. וכן מפורש בפסקי תו' א"ל מלוה ללוה זרוק לי חובי סתם לא נפטר עד שיגיע לידו או לתוך ד"א ע"כ. מיהו סברת הרשב"א נראה יותר דלא נימא דפליגי הבבלי והירושלמי בעיקר הדין ותרווייהו מודו דה"ל כאומר זרוק לי לרשותי. אך בין לתי' התו' בין לסברת הרשב"א קשיא מאי פריך מאי למימרא הא טובא קמ"ל דקרוב למלוה היינו רשותי' כיון דיכול לשמרו וי"ל דא"כ קשיא דר"י דאמר לגיטין אמרו ולא לדבר אחר. אלא דלפ"ז קשיא הירושלמי הא ממתני' שמעי' דלא כר' יוחנן וי"ל מודה ר"י דקרוב לו רשותי' הוא אלא דלא מהני אלא בגיטין אבל בשאר דברים עד שיגיע לידו וצ"ע:

נשבר הלבלר שנו. בפ"ק דב"מ גרסי' והתנינן קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה למחצה מגורשת ואינה מגורשת חזקיה אמר בשכר הלבלר היא מתניתא. ונראה דה"פ ודאי בזריקה זו אינה מגורשת דבעינן שיבא לידה ממש אלא אם זרקו קרוב לה אם הגביהו אח"כ ונתנו לידה מגורשת ואינו צריך ליתן שנית שכר סופר. ולא אמרי' מדזרקו בטולי בטליה כדאמרינן בבבלי פרק הניזקין דף נ"ה באומר כנסי שט"ח זה אם לא אמר תחלה לעדים שהוא גט אמרי' בטולי בטליה ע"ש. אבל קרוב לו אינה מגורשת דנראה שזרקו מידו ובטליה ומחצה על מחצה ספק. אבל אם לא חזר ונתנו לידה אינה מגורשת אפי' קרוב לה. והרא"פ פי' בזה בב"מ שם פי' זר וכבר השבתי עליו שם. אך קשה הא ודאי לא שייך הך קושי' הכא דהא אמרי' דמודה ר"י בגיטין וצ"ל דפליג חזקיה אדר' יסא ולכך לא הקש' ר"ז לר' יסא ממתני' דהכא ועמ"ש לעיל בתו' בד"ה זו בגיטין וכו'. וא"ת עדיין תיקשי לן סיפא דמתני' דתנן היתה עומדת בראש הגג וזרק לה משהגיע לאויר הגג מגורשת אע"ג שנשרף אח"כ וכמ"ש בקונט' וי"ל דהתם איירי בגג דידה או דמשאיל לה מקום הגט וקלוטה כמי שהונחה דמי ובזורק לרשותה כזורק לתוך ידה דמיא ולא אמרי' בטולי בטליה אבל בזרקו לרה"ר אמרי' בטולי בטליה וצ"ע:

גיטין מלמעלן וכו'. הרמב"ם כ' פ"ה מה"ג היתה עומדת על גגה וזרקו לה ונפל בגג אחר סמוך לו אם יכולה לפשוט ידה וליטלו ה"ז מגורשת שאע"פ שדיורין חלוקין למעלה כשם שהן חלוקין למטה אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה. וכ' הרשב"א צ"ע חדא דגג של נכרי היאך קני לה ועוד דשיעור של פישוט ידים לא הוזכר בגמרא ע"ש. ול"נ כבר תירץ הרמב"ם קושיות אלו בדבריו שאין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה. ועמ"ש לעיל בתו' בד"ה שמואל וכו' דגם בבבלי הוזכר פישוט ידים דר"י ושמואל הכי ס"ל. והא דא"ר יסא דלא דמיין וכו' היינו טעמא כדמסיק דבגיטין בנתינה ברשותה הדבר תלוי וכל שיכולה לשמרו כאלו נתנו בידה הוא. וא"ת בשבת פ' הזורק הלכה א' גרסי' ר' אבהו בשם ר"א בשם ר' יוחנן היה עומד ברה"ר וזרק למעלה מעשרה רואין שאם תפול אם נחה תוך ד"א פטור אם לאו חייב והתני שמואל מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע שאם תפול נחה תוך ד"א פטור ואם לאו חייב וכו'. שמעי' מהכא דר' יוחנן ושמואל תרווייהו סברי ד"א הוויין רשותו לענין שבת וי"ל התם לענין שיהא מעביר ד"א ברה"ר איתניי' אבל רשותו לא הוי עד כדי שישוח ויטלנו:

מתני' דר' וכו'. בבבלי בסוגיין כ' תו' בד"ה כמאן וכו' תימא דנקט ר' דלא אמר אלא ברה"י מקורה וכו' ונראה דהשתא ס"ד דטעמא דר' לאו משום קירוי אלא משום מחיצה וכו' ע"ש. והרשב"א מסיים בה אלא ודאי כר' אתיא וכו' דרך מחיצות ואי משום דר' בעי מקורה אמוראי נינהו וכו' ובירושלמי מצאתי דמקשי לה וכו' ע"ש וקשה הא בבבלי בסוגיין שמואל הוא דמוקי למתני' כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות וכו' ובבבלי בשבת פ"ק קאמר שמואל ר' ברה"י מקורה דוקא סובר קלוטה כמי שהונחה א"כ לדידיה קשיא מתני' וי"ל דהכי פריך כמאן כר' דכר"ע ורבנן ודחי לא אתיא כמ"ש תוס' וע"כ לומר דלר' לא בעינן מקורה וקשיא שמואל אדשמואל. ובשבת ר"פ הזורק בד"ה והוא וכו' הארכתי ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף