שיירי קרבן/גיטין/א/ב

שיירי קרבן גיטין א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אתון אמרין בשם ר' וכו'. כך הגהתי בקונט'. דציפורי מקומו של ר' היה. והא דאמר רב בסמוך עשינו עצמינו כא"י לגיטין היינו דס"ל כר'. ובבבלי דף ו' גרסי' א"ר הונא עשינו עצמינו כא"י לגיטין מכי אתא רב לבבל ופירש"י שהרבה ישיבות ואין פירושו מחוור לפום סוגיין אלא כמ"ש תוס' בשם ר"ת שרב הורה דמימות יכניה דינה כא"י וכמ"ש. מיהו מ"ש תוס' שם דל"ג אר"ה אמר רב. מסוגיין נראה דגרסי' אמר רב דהא רב כהנא השיב על דבריו כדמסיק:

ואפי' תימה חולקין על דברי ר"י וכו'. מלשון ואפי' תימא משמע דמספקא ליה אי חולקין על ר"י וקשה הא מפורש במתני' דר"מ פליג וי"ל ה"ק ואפי' תימא רבים חולקין על ר"י דאלו ר"מ ור"י קיי"ל כר"י מ"מ לא פליגי אלא בעכו אבל לא בבבל ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה הלכה וכו':

ושמואל אמר אפי' משכונה לשכונה. כ' הרשב"א דמשמע מהכא דס"ל לשמואל דבני בבל ניידי וכו' אלא דקשה בכי הא לא הוה אמר שמואל מתיבתא בגירסייהו טרידי דטובא שכיחי אלא ע"כ במביא ממדינה למדינה בבבל פליגי גמרין ע"כ ע"ש וכ"כ תוס'. וקשיא לי א"כ הא דקאמר בבבלי שם רב ששת מצריך משכונה לשכונה דלא כרב ושמואל ומ"ט וכ"ת טעמא דרב ששת דלא מחלקינן במדינת הים א"כ מנ"ל לש"ס דטעמא דשמואל משום דמתיבתא בגירסייהו טרידא דלמא טעמא דשמואל כדרב ששת ולמה לנו לעשות שלש מחלוקת בדבר. לכך נראה אף לשמואל אפי' משכונה לשכונה צ"ל בפ"נ וטעמו כיון דממדינה לממדינה צ"ל בפ"נ לא חילקו חכמים בין בבל למדינת שם ואפי' משכונה לשכונה נמי צריך. גם מ"ש הרשב"א דהלכתא כרב דכולהו אמוראי כוותיה ס"ל אינו מוכרח די"ל רבה בר אבוה ורב ששת כוותיה דשמואל ס"ל ולכך מצרכי מערסא לערסא או משכונה לשכונה ומ"ש תוס' בד"ה והא רבא וכו' דטעמייהו דרבה בר אבוה ור"ש נמי משום דניידי ע"ש. קשה הא דב ששת בנהרדעא הוה וכו רבה ב"א לאו במחוזא היה אלא ודאי כשמואל סברי. ומ"ש הרשב"א בירו' משמע דר' יוחנן סובר דבבל לאו כא"י לגיטין וכו' ואנן לא קיי"ל כר"י דהא במתני' דתנן רקם כמזרח תלי ליה ובבבלי משני לבר מבבל ואנו אגמרא דילן סמכינן ע"כ. איני מבין דבריו ודאי הבבלי משני הכי אליבא דרב אבל ר"י ושמואל לית להו האי שינוייא דחיקא. ואפשר דפליגי בפירושא דמתני' למה נקט ממדינת הים וכמש"ל (דף א) בתו' ע"ש:

הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא. וא"ת ומה נעשו לגיטין הראשונים שיאמרו שהן פסולין שלא אמר השליח בפ"נ וי"ל בשביל פעם אחת אין לחוש א"נ כל שיש תועלת באמירה או בעשייה שעושה בגט זה מה שלא נעשה בגיטין הראשונים אין לחוש ללעז הראשונים והכא יש תועלת באמירה בפ"נ שאם יבא הבעל ויערער ערעורו בטל. ומלשון הואיל ויצא בהיתר משמע שמיד הוא בהיתר שאין הבעל יכול לערער אע"פ שבא עכשיו קודם הנישואין והא דנקט עד שלא ניסת וניסת ר"ל מותרת להנשא:

הלכה דר"מ. לעיל דף ב' בתו' בד"ה ולא וכו' כתבתי לשון הרשב"א דקמפרש הא דאר"ל הלכה כר"מ בגיטין קאי אהא דאמרי' בסמוך המביא גט ולא אמר בפ"נ תצא וי"ג דבר בה ע"ש. ותימא איך אפשר לפרש כן הא בזה ר"מ לחומרא ואיך קאמר דיתמר הלכה כדברי המיקל בד"ס וא"ל דה"ק שכעסך דאתה אומר הלכה כדברי המיקל בד"ס ואיך אני אומר הלכה כר"מ לחומרא דא"כ מאי משני סברין מימר וכו' והכא אפי' יחיד אצל תכמים דה"ל למימר והכא אפי' לחומרא ועוד דבמה שכך כעסו במאי שפוסק לחומרא בד"ס ועוד לפי הגירסא שלפנינו גרסי' בהך ברייתא דהמביא גט ולא אמר בפ"נ וכו' דברי ר' ול"ג בה דברי ר"מ. ואי משום דקאמר הלכה כר"מ בגיטין סובר דבכ"מ דפליג הלכתא כוותיה הא ודאי ליתא ומצינו כיוצא בזה בבבלי דף פ"ו הלכה כר"א בגיטין ולא קאי אלא אעידי מסירה דודאי לית ליה לרב דהלכה כר"א בכ"מ דהא בחוץ בר"פ המגרש איכא מ"ד דהלכתא כר"א ועוד דנקט לגיטין לאפוקי שאר דברים וכן מפורש בירושלמי לקמ ס"פ הזורק ואפי' תימר עכו כא"י לגיטין שמא לתנאי גיטין לכך נראה פירושי בקונט' עיקר. נמצא דאף הירושלמי סובר כבבלי דלית הלכתא כר"מ במביא גט ולא אמר בפ"נ אלא כחכמים וכמש"ל הלכה א' בתו'. וא"ת לפירושי בקונט' מאי קאמר והכא אפי' יחיד אצל חכמים הא ר"י הוא דפליג עליה ולא חכמים וי"ל כיון דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י קרי ליה רבים ועי"ל סתמא דמתני' דס"פ מי שאחזו אתיא כר"י דתנן התם היה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר מפרש לה דעכו ממדינת הים היא וכן משמע פשטא דמתני' וכ"מ בבלי דף ע"ז פ"ב וכיון דסתמא דמתני' כר"י קרי ליה רבים. ועמ"ש בירושלמי עירובין פ"ו ה"ב בתו' בד"ה הלכה וכו':

מאותה. שעה גזרו וכו'. וקשה וכי התלמוד גרס הטעות הלא הן שהטעו את עצמן ומצינו כיוצא בזה בבבלי ספ"ב דפסחים שדרש אין לשין אלא במים שלנו ובקונט' ישבתי במקצת אבל עדיין הדבר דחוק וגירסת הבבלי סנהדרין דף ד' יותר נכונה ע"ש:

לא מת נדב ואביהוא וכו'. כתב הי"מ צ"ע אחר שהכתוב פי' חטאם בהקריבם אש זרה אשר לא צוה למה הביאו חז"ל עצות מרחוק לסבת מיתתם דרא"א ע"י שהורו הלכה וכו' ע"ש שהאריך בדבר. ול"נ דקשיא לר"א בפ' שמיני כתיב בהקריבם אש זרה וכו' וריש פ' אחרי מות כתיב בקרבתם לפני ה' וימותו לכך פירש ר"א דה"ק בקרבתם שהורו להקריב אש זרה לפני מי שחייבין בכבודו ככבוד שמים והיינו משה רבן לכך וימותו ובדרושים הארכתי ע"ש:

עד שיהא רחוק י"ב מיל כמחנה ישראל. בסנהדרין שם פירש"י אע"ג שהמחנה ג' פרסאות ואתו לגבי משה רבותא דמשה שאני ע"כ. וקשה ודאי אהל משה היה סמוך למחנה מבחוץ ומחנה ישראל כולה היתה ג' פרסאות ומקצה מזרח עד קצה מערב היו ג' פרסאות נמצא זה שעומד באהל הרחוק מפתח אהל משה אינו רחוק ממנו יותר מג' פרסאות וי"ל דמחנה ישראל היתה מרובעת ג' פרסאות והיו אוהלים רחוקים מי"ב מיל נמצא מ"ד אסור לילך י"ב מיל בשבת דאורייתא בעינן שיהא הן ואלכסונם דומיא דמחנה ישראל דמינה ילפינן איסור י"ב מיל:

א"ל לית את בריה דפלן כהנא וכו'. וקשה למה לי שהוא בן כהן תיפוק ליה בלא"ה אסור לצאת מארץ לח"ל ור' שידע בו מסתמא מפני שראוהו בארץ וי"ל אי לאו דכהן הוה י"ל שאביו היה מן הנולדים בח"ל והיה דעתו מעיקרא לחזור לח"ל וזה שרי אבל השתא דכהן הוה קשיא ליה שפיר:

עיירות שבתחום ציפורין וכו'. כ' הרשב"א ריש מכלתין בד"ה והא דתנן מעכו וכו' ואי ק"ל הא דא"ר אלעי והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום א"י וקרובה לציפורי יותר מעכו ותנן רמ"א עכו כא"י לגיטין ואפי' רבנן לא פליגי אלא עכו דמרחקי טובא אבל כפר סיסאי דמקרבא לא ומאי קאמר אדרבא חלק עכו דפליגי בה עדיפא דהיא גופא מא"י ע"ש. הנה לפי גירסת הירושלמי והתוספתא ליתא להך מילתא כלל ולא השיב ר' אלעאי מר"מ. ואפי' לגירסת הבבלי לפום סוגיין לר"מ דודאי עיירות המובלעות בתחום ציפורי עדיפי מעכו דהא לא פליגי חכמים אלא בעכו ותחומיה אבל ציפורי ותחומיה לכ"ע כא"י וה"ק וקרובה לציפורי יותר ממה שהיא קרובה לעכו ולציפורי יחשב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף