שיירי קרבן/ביצה/ה/ב

שיירי קרבן ביצה ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דר"מ היא וכו'. וקשה הא תנן בפ"ו דכלאים גפן שיבשה אסורה ואינה מתקדשת רמ"א אף צמר גפן אוסר ואינו מקדש ומדסיפא ר"מ רישא לאו ר"מ וי"ל דגרסי' התם בירושלמי עלה דהך מתני' אר"א הלכה דר"מ היא וה"פ הלכה דרישא נמי ר"מ וה"ק שר"מ אוסר צמר גפן מפני מראית העין ה"ה נמי גפן שיבש ומדאסיק הכא דבין לח בין יבש אסור לד"ה בשבת ובי"ט והכי קי"ל לכך פסק הרמב"ם בפ"ה דכלאים כהך מתני' ואפי' יבש לגמרי אסור וע"ש בהשגות ובכ"מ ועיין בתי"ט פ"ז דכלאים וצ"ע:

הדא אמרה שמא ישכח וירעיד. כ' בגליון וירעיד פי' בתמיה עד כאן ודבריו תמוהים א"כ צ"ל הטעם שמא ישכח ויאכל וזה קשה מן הראשון וכי שייך בבהמה שמא ישכח ויאכל ועוד מדקאמר נשמעינה וכו' וקאמר הדא אמרה משמע דבניחותא קאמר וכמ"ש בקונט' והוא עיקר:

ולא מספקין סיפוק שהוא מחמתו כדכתיב וכו'. כתב התי"ט במתני' ולא מספקין פירוש הר"ב כף על ירך כמו ספקתי על ירך דירמי' וכפירש"י וכו' והקרוב אלי אילו הוו הרי"ף והרא"ש מעייני בפסוקי והוו משכחין להו לא היו חוששין להירושלמי הואיל והבבלי לא מפרש וכמ"ש ע"כ באמ' לא שמעתי דברי תימא כאילו שהרי"ף והרא"ש לא היו בקיאין במקרא ונוסיף לזה ה"ז בא במחתרת על הירו' שח"ו נעלם ממנו המקר' הזה שהביא הוא והדבר ברור שהיה פירו' זה מקובל לחכמי התלמוד במשנתינו אלא שהביאו מקרא וה לסמך בעלמא וכן דרך הירושלמי לכתוב רמזים ממקראות אפילו רמז קל וכמ"ש הרמב"ם בכמה מקומות ואני אומר דאפשר לדינא אין נפקותא כלל אלא דהירושלמי בא לפרש פי' המשנה ותדע שהרי רש"י פי' בביצה מטפחין ביד מספקין כף על ירך ובשבת ר"פ השואל פירש מספקין כף אל כף מטפחין על הלב ע"כ ועכ"ל דלא דק דכולהו איתנהו ביה:

מהו מוקשא על כריסה בשובתא א"ל בחולא מי התיר לך. משמע דכל אדם אסור להניח ידו למטה מאבנטו ורבינו הקדוש אע"פ שהיה נשוי היה מחמיר על עצמו וכמ"ש תוס' והא דגרסינן בבבלי פ"ב דנדה יד לאמה תקצץ על שהניח ידו למטה מטיבורו אמה דרישא לאו דוקא אלא לפי שעיקר איסורא משום אמה כינה הכל בשם זה וכל זה דלא כמ"ש המג"א בא"ח סוף סי' ג' ע"ש:

רשב"ל אמר אין מקדישין. וקשה הא תני לעיל בפ"ב ששלח בבא בן בוטי והביא צאן בי"ט ואמר מי שירצה יבא ויסמוך וכן קשה אבבלי בשבת דף קמ"ח דרצה להביא סייעתא לר"י דאמר מקדישין פסחים בי"ט ולמה לא מייתי מהך ברייתא דבבא בן בוטי ובבבלי פ"ב דמכילתין היא שנויה וע"ק מהיכא תיתי לאסרו הא קי"ל אין שבו' במקדש מיהו אהא י"ל כיון דאסור להביא חולין לעזרה וצריך להקדישו בהר הבית סובר רשב"ל דיש שבות ועי"ל דשאני הכא דהיה אפשר לו להקדיש מאתמול ולא התירו במקדש כי היכא דלא התירו חתיכת יבלתו ולכך לא מייתי סייעתא בבבלי מהא דבבא בן בוטי שלא היה אפשר להקדיש מאתמול שהיו סוברים כב"ש שאסור להביא עולות בי"ט וגם הקושי' ראשונה ניחא דפלוגתייהו דר"י ורשב"ל בשהיה אפשר להקדישו מאתמול:

א"ל לא תאסור ולא תשרי. כתב הה"מ פ"ק מהי"ט ואע"ג דר"י אמר לא תאסור ולא תשרי לא סמך רבי' עליו כיון דבגמרתינו ר"י עצמו סובר מתוך בהבערה עכ"ל ולפמ"ש בקונט' אין כאן סתירה מהבבלי על הירושלמי דהתם קאר"י דאין לוקין על הבערה שלא לצורך כיון דהלכה כך היא דאמרינן מתוך אבל מיהא מורין כן א"נ הכא שאני דאיירי בנר של אבטלה שאין בו צורך היום כלל וכ"מ ברא"ש ועיי' בבבלי בתו' דף י"ב ע"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף