שיטה מקובצת/נזיר/כח/ב

שיטה מקובצת נזיר כח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ותנא דידן כיון דאיזרק עלה דם כו'. לא הוה צריך מלתא דתנא קמא דהא על תנא קמא קאמר דלא כר' אליעזר. אלא משום דצריך לפרש מלתא דר' עקיבא ולמיפרך עלה הדר מפרש מלתא דתנא קמא. הר' עזריאל ז"ל:

מתקיף לה ר' זירא ואמאי איכא הפסד קדשים יזרוק הדם שלא לשמן ויתיר בשר באכילה. דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין. והאי שלא לשמן לאו דוקא אלא משום דכיון שהפר לה אינה עוד נזירה (מי לא תנן כבשי עצרת). והכי קאמר יזרוק דמה ואף על גב דסתמה שלא לשמה קאי אלא לשם שלמי נדבה דאינה עוד נזירה.

מי לא תנן כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן. פירוש שלא לשם כבשי עצרת או ששחטן לשם שלמי עצרת.

אבל שחטן לפני זמנן או לאחר זמנן כלומר לפני עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק והבשר יאכל. פירוש ביום טוב עצמו יזרוק הדם אף על פי ששחטן שלא לשמן. ועל ידי כך מותר הבשר באכילה היום לאחר הקטרת האימורין. ויש אומרים הדם יזרק שלא לשמו דאי לשמו מיפסלי. ואי אית להאי תנא נדרים ונדבות קרבים אם כן יקטיר האמורין בו ביום ויאכל הבשר בו ביום. ואי סבירא ליה אין קרבין ביום טוב לא יקטיר האמורין עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב דכל כמה דלא מיקטרי אימורין בשר לא מצי אכיל. ומכל מקום כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביום טוב מותר לזרוק הדם דאינו אלא שבות. אבל אם לא היה זורק הדם היום יהיה הדם נפסל בשקיעת החמה ויפסל הקרבן.

ואם היתה שבת לא יזרוק. פירוש ואף על פי שאין בזריקת דם אלא איסור דרבנן מכל מקום החמירו בה חכמים משום דתקוני זביחה שאני שמתקן הבשר לאכילה והאמורין להקטרה. ודמי לשאין מקטירין תרומה ומעשרות כיון שאינן חובת היום.

ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב. פירוש אבל היום לא יקטיר. שיטה:

ואי אית ליה אין קרבין כו'. ככתוב לעיל. ואם נטמאו או אבדו אימורין לא מעכבי באכילת בשר. ואם היתה שבת לא יזרוק לפי שמתקן בשר לאכילה ואימורין להקטרה. אי נמי לא יזרוק שהדם אסור לטלטל כיון שאינן חובת היום משום דהוי שלא לשמן. ואם זרק הורצה להקריב איברים לערב ולאכול הבשר אחריה.

הכא במאי עסקינן דשחיט חטאת ברישא. ועל חטאת מצי מגלח כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. ואם כן אף קודם זריקה לא מצי מיפר דהא בחטאת אין לו תקנה כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת. ולהכי לא מצי למיפר אף על פי דאיכא עינוי נפש כיון דאיכא הפסד קדשים. אבל קודם שחיטה מפר אף על גב דאי הוי מופרש הוי אזיל למיתה לא מיקרי הפסד קדשים אלא כשנשחט ונפסל אחרי כן. הרב עזריאל ז"ל:

דתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. לכאורה לא הוה ליה לאיתויי רישא דהך דקתני היה מביא חטאת עולה ושלמים דמשמע מינה דחטאת ברישא. ויש ליישב דמשום דתנא קמא הוא דאיצטריך לתלמודא למימר הכי דלא תיקשי לך למתניתין דאמר לא יפר אמאי והלא בשביל חטאת אינה מותרת לשתות ביין. ואהא מהדר אם גילח על אחת משלשתן יצא. תוספי הרא"ש ז"ל וככתוב בתוס'.

וזה לשון הרב עזריאל ז"ל: ולר' עקיבא לא הוה צריך לאתויי הך מתניתין דאם גלח על אחת משלשתן דהא אפילו לא היתה יכולה לגלח לא מפר משום עינוי נפש כיון דאיכא הפסד קדשים. וניוול נמי ליכא שאינה מתכחשת בזמן מועט כזה. אלא לרבנן מייתי לה למימר דמותרת ביין מיד לאחר זריקת אחד מן הדמים ולכך לא מצי מיפר. ומסתמא מיירי בחטאת דומיא דר' עקיבא. הרב עזריאל ז"ל.

ורבי סבר. דמזוהם בעיני הבעל שתתן אשתו על ראשה פאה נכרית:

מתני' האיש מדיר את בנו בנזיר. אף על פי שהוא קטן וכל דין נזירות עליו ומביא אביו קרבנותיו. ואם נטמא מביא קרבן טומאה. ומספקא לי אם שתה יין או שנטמא למתים אי מיקרי מחאה. דמסתבר למימר הכי כיון שעשה דבר שהנזיר אסור בו אין לך מחאה גדולה מזו. ומיהו מדנקט גלח משמע דוקא שעשה מעשה בגופו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

גמרא יש ספרים דגרסי איש אין אשה לא. והיינו מתניתין דאין אשה מדרת ונקט לה משום דבעי למיפרך בתר הכי לריש לקיש אי הכי אפילו אשה נמי. הרב עזריאל ז"ל:

וזה לשון הרא"ש ז"ל בפירושיו. מאי טעמא. דאיש מדיר את בנו בנזיר וגם מאי טעמא דאשה לא. הלכה היא בנזיר. כך נאמרה הלכה למשה מסיני כדי לחנכו במצות דנזירות סייג לפרישות. עד כאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף