שיטה מקובצת/נדרים/פז/א

שיטה מקובצת נדרים פז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על שאול ועל יהונתן בנו ואף על פי דהתם מיירי בקינה הוא הדין קריעה מה שעושין על מת הרי גילה לנו שצריך לקרוע לשם מת. הרא"ם ז"ל. וז"ל שטה: על שאול ועל יהונתן וכו' בדוד ואנשיו כתיב שקרעו בגדיהם על מלחמת גלבוע ומשם למדנו חיוב קריעה על מת. עד כאן.

ותניא מת אביו וקרע וכו'. וי"ל אביו ובנו חולים או היו בסכנה שנפל הבית יצא ידי הקריעה אלמא לא צריך על ממש וכן לא היה צריך אותה ממש. הרא"ם ז"ל.

לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש. מתניתין במפרש שאמרו לו נדרה אשתך ואמר בשעת ההפרה לאשתי אני מפר כי האי גוונא לא מהני ההפרה לבתו. ובריתא דקתני יצא ידי קריעה כגון שקרע סתם כי היה מסופק לו אם הוא אביו או בנו ואף על פי שאמרו לו דאביו מת הוא לא סמך עליהם וגבי נדרים נמי אם היה מסופק בלבו מי נדרה אף על פי שאמרו לו דאשתו היא ואחר כך נמצאת בתו הפרתו הפרה כי לא היה מסכים דעתו לגמרי על אמירתם. והתניא בניחותא וסייעתא היא. ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא שיש חלוק בין בסתם בין במפרש מדקאמר ברישא לא יצא והכא יצא. ועוד מדקאמר בברייתא זו לא יצא ובברייתא דלעיל יצא על כרחין ההיא דלעיל בסתם איירי דאם לא כן קשיין ברייתות אהדדי. הרי"ץ ז"ל.

ובשטה כתוב כאן בסתם כאן במפרש מתניתין במפרש שאמר מופר לך בתי ובריתא בסתם שלא אמר בשעת קריעה על בני אני קורע. והא דקתני אמרו לו מת אביו כגון שהיה שם בנו כשם אביו שניהם נקראים שמעון ואמרו לו מת שמעון ורצו לבשרו על בנו שמת וטעה כסבור שבשרוהו על אביו וקרע סתם יצא ידי קריעה. אבל אם בפירוש הזכירו לו אביו וקרע מסתמא על מה שאמרו לו קרע ואין לך מפרש גדול מזה. והתניא בניחותא ראיה לדבר שצריך לחלק בין סתם למפרש דאי לאו הכי קשין מתני' אהדדי דקתני לא יצא ידי קריעה. ע"א מתניתין בסתם שלא פירש בשעת הפרה דעתי להפר על כל מי שנדר או אשתי או בתי אלא סתם הפר. ברייתא במפרש שפירש בשעת קריעה הריני קורע על כל מי שמת או אב או בן אף על פי שלא נתברר לו בשעת קריעה יצא ידי קריעה. עד כאן.

כאן בתוך כדי דיבור וכו'. ברייתא שנודע לו מי שמת סמוך לקריעה בתוך כדי דיבור. במרובה אמרינן תרי תוך כדי דיבור הוי חד כדי שאלת תלמיד לרב ואחד כדי שאלת רב לתלמיד. רב לתלמיד דברי הכל תלמיד לרב פלוגתא. שטה.

כאן בתוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור. ברייתא ראשונה דקאמר יצא כדי קריעה כגון שאמרו לו שהוא בנו בתוך כדי דבור ומתניתין שאמרו לו שהוא בתו אחר כדי דיבור. והביא רב אשי סיעתא לדבריו מן הברייתא. ואיפסיקא הלכתא בהדיא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ משלשה הנזכרים. ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב פרק י"ב דנדרים כתירוץ הראשון והניח דברי רב אשי ולא הזכירם שם כלל. ואם נאמר כי דעתו היא שרב אשי לא בא לסתור תירוץ הראשון דודאי שפיר מתרצא מתניתין כדאוקימנא לה במפרש והוא לא בא אלא לתרץ ברייתות אהדדי כדמשמע מתוך מקצת גרסאות שלנו מכל מקום מאחר דאפסיקא הלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי ממילא שמעינן נמי דמתני' הכי מתוקמא ואמאי לא הזכירו. ואפשר כי מאחר שדין זה לא נאמר בתירוץ המשנה ממש לא רצה להזכירה אף על פי שהדין דין אמת התירוץ המוזכר בגמרא. ובפרק שני מהלכות שבועות הביא דין תוך כדי דיבור סתם ומשם יש לנו ללמוד לכל הדברים הצריכים. הרי"ץ ז"ל.

והתניא בניחותא. גרסינן. ואמר רבי שמעון בן פזי וכו' שראייתו אינו אלא מפירושו של רבי שמעון בן פזי. אך יש לתמוה שלא היה לו לומר והתניא אלא אמר רבי שמעון שמן הברייתא לא שמעינן כלום. לפיכך יש לפרש ענין אחר והתניא בלשון קשיא דקתני לא יצא ידי חובתו ולא קמיפלגי מידי ומשני אמר רבי שמעון וכו' ולא גרסינן אלא אמר רבי שמעון וכו' והלכתא תוך כדי דיבור וכו' לא ידענא מניין וכו' ובעניותינו יש לומר תקנת חכמים היא כדי שישיב אדם וישאל בשלום חבירו בהפסק ממכרו ולא יפסיד דבר בהפסק שאלת שלמא. ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה דחשבינן ליה מיגדר מילתא דאמרינן ביבמות בהאשה רבה דבמקום מיגדר מילתא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אפילו במקום שאינו שב ואל תעשה חוץ ממגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש דבאלו ארבעה לא רצו לתקן ולעקור דברי תורה שנראה להם שקלקול העולם הוא להעביר קדושין והקדשות ולבטל גרושין ומגדף ועובד עבודה זרה עבירתם חמורה ולא רצו לפוטרו בחוזרו בתוך כדי דיבור. וראיה לדבר קצת דמשום תיקון שאלת שלום תיקנו לחזור בתוך כדי דיבור דאמרינן בנזיר בריש פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע כמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום רב לתלמיד. אמר ליה לא יהיב מר רווחא לתלמידא פירוש (למה) אמר המגיה עיין שם בגמרא ולפי גירסת השטה נראה לי דצריך לומר: למה לא תאמר כדי שאלת שלום תלמיד לרב כדי שיהא ריוח לתלמיד לשאל בשלום רבו ולא יפסיד בהפסקו. שטה.

והלכתא תון כדי דיבור וכו'. לענין משא ומתן ונדרים ותנאי חוץ ממגדף השם והתרו בו קודם וכן התרו בעובד עבודה זרה ולאחר המעשה חוזרין בהן. תימא למה לא יהיה הדין כמחלל שבת ושוכב עם הערוה. וי"ל דלא קאמר אלא (כדיבור) כגון מגדף וכן עובד עבודה זרה מקבלו עליו באלוה אין מועיל לו לחזור בתוך כדי דיבור לינצל ממיתה וכן במקדש אשה אינו מועיל לעשותה פנויה אם חוזר בתוך כדי דיבור וכן נתן גט וחזר בו בתוך כדי דיבור אינה חזרה ואם קדשה אחר מקודשת. הרא"ם ז"ל.

מדקאמר מגרף ועובד עבודה זרה אלמא קסבר מגדף היינו מברך את השם ולא עובד עבודה זרה ופלוגתא היא בכריתות פ"א ביש נוחלין אינו שונה כי אם שלשה. ושמא טעו הסופרים. שטה.

מתניתין קיים לתאנים כולו קיים והוא הדין כי קיים לענבים כולו קיים. הפר לתאנים אין מופר כלל עד שיפר אף לענבים והוא הדין כי הפר לענבים. פירוש.

תאנים וענבים אלו שאני טועמת קיים לתאנים כולו קיים הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים בהדיא אבל לתאנים שהפר מופר. ודייקינן לה מדאמרינן בגמרא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זו דברי רבי ישמעאל בר' יוסי ורבי עקיבא אבל חכמים אומרים מקיש הפרה להקמה מה הפרה מה שהפר מופר אף הקמה מה שקיים קיים דאלמא משמע דמלתא דפשיטא להו לכלהו היא דבהפרה מה שהפר מיהא מופר. ומיהו בתוספתא תניא בהדיא דהפר לתאנים ולא הפר לענבים וחשכה אסור בין בתאנים בין בענבים דאלמא אינו מופר כלל קאמר עד שיפר אף לענבים. וי"ל לפי דברי התוספתא דהא דאמרינן בגמרא מה הפרה מה שהפר מופר לאו לדברי בר פלוגתיהו קאמרי אלא לדברי עצמן כלומר כמו שאנו אומרים בהפרה שמה שהופר הופר אף לגבי הקמה כן אף על גב דכתיב יקימנו. ויש לנו כיוצא בו בתלמוד ראינו בונה על הודאת בר פלוגתיה אלא על הסכמת דברי עצמו כלומר כמו שאני אומר בזו כך אני אומר בזו (אמר המגיה עיין בחדושי הרשב"א כאן). תוספתא היו על אשתו חמשה נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרין. תוספתא אחרת נדרה אשתו והפר לה וסבור בתו נדרה בתו והפר לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יקיים אם רצה להפר יחזור ויפר. נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה נדרה בתו וקיים לה וסבור אשתו נדרה הרי זה יפר אם רצה להקים מקיים. נדרה מתאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים וכו' הפר לתאנים ולא הפר לענבים אסורה לאכול בענבים ותאנים הפר לתאנים וחשכה אסורה לאכול בתאנים וענבים וכו'. הרשב"א ז"ל.

הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. ואף על גב דאמרינן לעיל בפרק ארבעה נדרים דנדר שהותר מקצתו הותר כולו הני מילי בהיתר חכם שמתיר על ידי חרטה והדבר מפורסם שעוקר הנדר מעיקרו הילכך יש לנו לומר דלא נדר אלא על דעת שיהא כל נדרו קיים אבל בהפרת בעל שמתיר בלא חרטה ואינו נראה שעוקר הנדר מעיקרו ליכא למימר האי טעמא. ואף על גב דמסקינן בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו דבעל מעקר עקר מיהו נראה אין עקירתו מפורשת ומפורסמת כעקירת חכם. ולא ידעתי להתבונן יפה מה בכך אם אינה מפורסמת דמעקר עקר. הילכך נראה לי ענין אחר לפרש דהא דלא אמרינן בטל מקצת בטל כולו היינו מדכתיב יקימנו דמפקינן מיניה בגמרא קיים לתאנים קיים כולן ולענין הפרה לא רצה לכתוב ממנו שמעינן דלענין הפרה לא אמרינן כולו מופר. אף על גב דמסברא היה לנו לומר כדאמרינן גבי חכם הא מעטיה קרא מדלא כתיב יקימנו כמו בקיום וזה נראה לי עיקר. שטה.

קונם תאנה שאני טועמת ועינב שאני טועמת הרי אלו שני נדרים וצריך האב להפר שני פעמים לכל אחד. וכן הנשאל לחכם צריך לישאל על כל אחד בפני עצמו. ומוקי לה כרבי שמעון דמצריך שבועה לכל אחד ואחד ובכאן שאני טועמת לכל מין הוי כשבועה לכל אחד ושאני טועמת אחרון לא גרע מידות נדרים כיון שהתחיל בקונם. הרא"ם ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף