חתם סופר/נדרים/פז/א

חתם סופר נדרים פז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חוץ ממגדף ועע"ז ומקדש ומגרש עיין ש"ע א"ע סי' מ"ט משמע מקדש הוא רק מחומרא דרבנן להצריכה גט וכדעת הרשב"ם בב"ב והקשה בחלקת מחוקק וב"ש סתירת ש"ע דבסי' ל"ח לא משמע כן ע"ש ונלע"ד ע"פ מ"ש ט"ז שם רסי' לח דדוקא בדיבור ודיבור מהני תוך כ"ד אבל לבתר מעשה לא יועיל שום חזרה וכ"כ בקיצור בב"ש סק"ב שם בסוף דבריו וכ"כ מורי בהפלאה סי' הנ"ל ומייתי ראיה ג"כ מתוס' מנחות (פא ע"ב) ד"ה תודה וכו' ע"ש. וא"כ לפי"ז נ"ל בסי' לח סעיף לד מי שקידש אשה וחזר בו מיד הוא או היא מיירי שרוצה לחזור בו מגוף המעשה שהרי כשהיא חוזרת על כרחה תחזור לו כסף קידושיה ודומיא דהכי שהוא חוזר לגמרי ורוצה שתחזור לו כסף קידושין וכיון שאין חזרה אחר מעשה א"כ לא יועיל חזרת שניהם אחר מעשה שנתן הוא וקיבלה היא הקידושין או הגט, וזה הוא מן התורה והוה קידושין גמורים. אך בסי' מ"ט מיירי להדיא שאינו חוזר מנתינת הכסף אלא ממה שאמר שנותן לקידושין מזה הדבור חוזר ואמר שיהיה למתנה בזה יכול לחזור מן התורה ורק משום חומרא דקידושין צריכה גט לחומרא בעלמא וכרשב"ם בב"ב:

ובזה מיושב מה שהקשו התוס' וראשונים על הרשב"ם בב"ב שם הא בשמעתין מגדף ועע"ז היינו לענין לחייבו מיתה כשברך השם וכן עע"ז באומר אלי אתה דומיא דמגדף ולא כפירוש רשב"ם שם ע"ז שמסר בהמה לכומרים לפטמה אלא עע"ז ממש כמו מגדף ולחייבו מיתה ש"מ מדאורייתא לא מהני תוך כד"ד וה"ה מגרש ומקדש מדאורייתא אינו מועיל חזרה תוך כד"ד וא"כ קשה ע"ש ולהנ"ל נ"ל דס"ל בודאי בשמעתין דנדרים מיירי מדין תורה וכשרוצה לחזור מגוף מעשה דקידושין וגירושין שתחזור לו כסף קידושיה וגט שלו ובזה לא מהני תוך כ"ד מן התורה וקידושין וגט שוין בזה וה"ה במגדף ועע"ז ממש שפושט יד בעיקר הוה כמעשה כי היכי דאמירה להקדש הוה כמסירה להדיוט לענין זה כמ"ש תוס' מנחות הנ"ל ה"ה מברך ה' ועע"ז שאומר אלי אתה בדבורו עביד מעשה פשיטת יד בעיקר ואין בו חזרה מן התורה וחייב מיתה. אבל התם בב"ב לא נקיט מגרש משום דמיירי מחומרא דרבנן בעלמא וזה לא שייך במגרש דהוה החזרה חומרא ואיך יבואו רבנן להקל ע"כ לא נקיט רק מקדש ומיירי שאינו חוזר מנתינת כסף קידושין אלא חוזר מדבור הרי את מקודשת אלא יהיה מעות מתנה ובזה מן התורה יכול הוא לחזור תכד"ד רק משום חומרא ולעז בעלמא. ומש"ה לא נקיט התם מגדף דההוא אינו יכול לחזור מן התורה ונהרג וכן לא נקיט עע"ז כבשמעתין, אלא נקיט ע"ז ולא עובד ע"ז ופי' שמסר בהמה לכומרים לפטום ע"ז דנאסרה משום מוקצה וחוזר בו תכד"ד לא ממסירת הבהמה אלא מדיבור שתהיה לפטום ע"ז אלא יהיה למתנה דכיון דלא הדר ביה מגוף המעשה אלא מהדבור הוה רק אי' דרבנן מוקצה ולא מדאורייתא וא"ש בעזה"י:

עיין רמב"ם פ"ב משבועות הלכה יח והשגת הראב"ד וכוונתו מבואר דהרי ס"ל להרמב"ם שיעור תוך כד"ד ג' תיבות שלום עליך רבי כמ"ש הלכה יז שם. ועיין בנזיר (כא ע"ב) יעשה פי כפיו ליין וברמב"ם פ"ב מנזירות הלכה י' השמיט יעשה וכתב רק ג' תיבות פי כפיו מיין, ע"ש והיינו משום דאין לו תוך זמן רק ג' תיבות ולא ד', וא"כ הכא בפ"ב משבועות הנ"ל שהם אמרו לו חזור בך והוא אומר חוזרני כי ה"ל ד' תיבות אחר גמר שבועתו ואיך יכול לחזור בו וכי תימא דמשערין כל אחד בתוך כ"ד של חברו כמו בשבועת העדות וטוען ונטען לזה כתב הראב"ד מה שייכות יש להני אינשי עם שבועתו וכדברי אלה כתב הד"מ ביורה דעה סימן ר"י אלא שבארתי יותר ע"ש:

אמרה קונם תאנים וענבים אלו וכו'. ובסיפא אמרה קונם תאנה שאני טועמת ולא תנן אלו והרגיש בזה בתי"ט. ולפע"ד דלפי דאמרינן דמתני' כר"ש עד שיאמר שבועה לכל אחד אבל לרבנן אפילו אמרה רק תאנים וענבים אלו נמי חייב על כל אחד ואחד. ולפע"ד היינו דוקא במונחים לפניה ואומרת תאנים אלו וענבים אלו ומדהוה לה למימר סתם פירות אלו ואמרה תאנים אלו וענבים אלו ה"ל לרבנן כפרט בהא ובהא נמי פליג ר"ש וקמ"ל מתני' כר"ש אבל אסרה עליה תאנים וענבים דעלמא דלא הומ"ל פירות סתם דה"א כל פירות שבעולם ולמיפטר נפשה מאחרינתא הוצרכה לפרוט תאנים וענבים וגם חכמים מודים לר"ש דלא הוה פרט עד שתאמר קונם לכל אחד ואחד וכן מבואר להדיא במס' שבועות (כג ע"ב) ע"ש ודאמרינן בשמעתין מתני' ר"ש היא מרישא מוכח דתנן אלו ולא מסיפא. ועי"ל רישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל דברישא אע"ג דאסרה נפשה מתאנים וענבים ידועים ואין ענויותיהם שוים ואפשר שתתענה מזה טפי מזה ויש קפידא לבעל בענוי של זה טפי משל זה ואפ"ה הוה נדר א' לענין הקמה והפרה. ובסיפא אע"ג דאסרה מין שלם דלעולם הוה ענוי כמ"ש בש"ע סי' רל"ד סעיף סא ולפי תי' השני שבכ"מ דמייתי הש"ך שם ס"ק ע"ו דנראה לו יותר ע"ש. וקמ"ל דאפ"ה ה"ל לענין הקמה והפרה ב' נדרים כיון שאמרה ב' פעמים קונם שאני טועמת:

קונם תאנה שאני טועמת כו'. בירושלמי קונם תאנה שאני טועמת ועוד ענב פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע לקמן ט ע"א אי אזלינן בתר אמירת הנדר או בתר חלות הנדר ע"ש ופי' הפני משה שם אינו מובן. ולפע"ד הכי קאמר דהא משנתינו כר"ש והשתא בשלמא ברישא שאמרה קונם תאנים וענבים שאני טועמת הרי לא גמרה דבורה עד לבסוף א"ש. אך אי אמרה קונם תאנה שאני טועמת וכבר נגמר הדבור אלא שהוסיפה ועוד ענב ולר"ש כיון שלא אמרה קונם לענב ה"ל לענין חיוב חד איסור מ"מ לענין הקמה והפרה צ"ע הלא כשאמרה קונם תאנה שאני טועמת נגמר הדבור והיה יכול להקם או להפר זה לבד ושוב כשהוסיפה ועוד ענב איך יגרום זה הדבור האחרון שלא יכול להפר על תאנים לבד ואם יאמר מופר לתאנים לבד לא יועיל. ואמר דזה תליא בפלוגתא לר"ע דאזלינן בתר דבור ואמירת הנדר באמת יכול להפר לתאנים דבשעה שיצא מפיה יצא בכח שיש לבעל להפירו לבדו. ואמנם לר' ישמעאל דאזלינן בתר חלות הנדר ואז כבר נגמרו ב' הדבורים ולא יפר זה בלא זה כנלע"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף