שיטה מקובצת/נדרים/סח/ב

שיטה מקובצת נדרים סח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. והא דקתני ולא הספיק לשמוע בכדי נקטיה הכא. וטעמא דהא מילתא דגרע כח הבעל במיתת האב דאף על פי שכבר הפר האב חלקו אפילו כן אין הבעל יכול להפר חלקו אחר מיתת האב משום דהפרת האב כיון שלא נגמרה בחייו נתבטלה לאחר מיתתו וכדאמרינן לעיל דבעינן שיפרו שניהם בבת אחת כלומר שתהא הפרת שניהם בשעה הראויה לשניהם להפר והיינו נמי דבשהפר הבעל צריך עדיין האב לחזור ולהפר חלקו של בעל ואינו מספיק באותה הפרה שהפיר הבעל בעצמו בחייו לפי שאין הפרתו הפרה כיון שלא נגמרה בחייו כדאמרן ובשהפר האב ולא הספיק הבעל להפר עד שמת הבעל דמשמע לבית שמאי דאין צריך לחזור ולהפר חלק של עצמו אלא חלק של בעל בלבד וכדקתני בסמוך שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל כלומר אבל חלקו של עצמו לא שכבר הופר ולא אמרינן כיון שאין הפרת שניהם בשעה הראויה לשניהם דהיינו הפרת האב שלא נגמרה בחיי השני אינה הפרה ויחזור ויפר חלקו לחלק הבעל. התם היינו טעמא דכיון שנתרוקן רשות הבעל לאב לעולם הפרת האב בשעה הראויה להפרת שניהם מיקריא מפני שהאב במקום בעל קאי כדברי בית שמאי ודוקא היכא דלא נתארסה לשני כדבעיא למיכתב קמן. והיינו נמי דבשהפר האב חלקו ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ולאחר מיתת הבעל לא הספיק האב להפר עד שנתארסה שלא נתרוקן רשות הבעל לאב אפילו לדברי בית שמאי וכדקתני בבריתא לקמן דאז אין הפרת האב הראשונה הפרה וצריך האב לחזור ולהפר אפילו חלק עצמו כדקתני לקמן שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואינו מספיק להם בהפרת חלקו של בעל. והיינו נמי דלבית הלל דס"ל דמיקלש קליש דכשהפר האב קודם שמת הבעל ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל שאין רשות הבעל נתרוקן לאב לבדו ואפילו לא נתארסה לאחר וכדקתני שמע אביה והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל וא"ר נתן הן הן דבית שמאי ולבית הלל אין לה הפרה אלא אם כן נתארסה לאחר ואביה ובעלה מפירין נדריה ולא סגי לה בהפרת חלקו של בעל לבד אלא צריך האב לחזור ולהפר עם הארוס שני חלקו וחלק ארוס ראשון. וטעמא דמילתא כדאמרן דהפרת האב הראשונה אינה הפרה כיון שלא נגמרה בחיי שני המפירין ולא נתרוקן לו הרשות שהרי נתגלה שבשעה שהפר האב לא היתה הפרה גמורה. כן נראה לי. ויש מפרשים דהא נמי דקתני הפר האב ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל שהאב צריך לחזור ולהפר חלקו עם החלק הארוס. ומיהו הראשון נראה לי דמדקתני יפר חלקו של בעל ולא אמר סתם חוזר האב ומפר. הרשב"א ז"ל.

שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו וכו'. וזה דוקא אליבא דבית שמאי דאלו לבית הלל אינו יכול להפר האב מאחר שנראו לארוס כגון זה שבא לכלל הפרה ואליבא דבית שמאי מפר ביום שמעו אפילו לאחר ימים הרבה ממיתת הבעל והוא הדין כי שמע האב בחיי הבעל ומת הבעל בו ביום שיפר בו ביום לאחר מיתת הבעל. הרי"ץ ז"ל.

וזה לשון הרשב"א ז"ל: שמע הבעל והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל לאו דוקא ובכדי נקטיה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מפרש דדוקא נקטיה ולרבותא דלאשמועינן כחן דבית שמאי דאפילו לא נראו לאב בחיי הבעל אפילו הכי מפר חלקו של בעל דנתרוקן רשות לאב ובית הלל פליגי בהא שאין האב יכול להפר אלא נדרים שנראו לו לאב עצמו בחיי הבעל ולדבריו רישא דקתני שמע הבעל והפר דוקא כששמע האב בחיי הבעל ואפילו בית הלל מודו בה ולפיכך הדר תנא הבבא (אחרינא) זימנא אחרינא שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד דהיא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל. ואין פירושו מחוור בעיני דהא לא אשכחן להו לבית הלל ולבית שמאי דפליגי אלא במיקלש קליש או מיגז גייז הא בנראו לאב ולא נראו לאב בחיי הבעל לא אשכחן להו דפליגי ונראו לאב ולא נראו לאב לא נזכר בשמועתנו כלל. עד כאן. שמע הבעל והפר לה ולא הספיק לשמוע עד שמת האב וכו' כך היא שנויה בתוספתא וכך היא במקצת הספרים. ומשנה יתירה היא אלא משום דבעי למיתנא בסיפא דדכותה גבי אב האב מפר דנתרוקן הרשות לו תנא הא לומר דאף על גב דלגבי בעל לא נתרוקן הרשות לגבי אב נתרוקן. ויש ספרים שכתוב בהן שמע הבעל ולא הפר לה. ונראה לי דלהאי גירסא אתא לאשמועינן רבותא דאף על גב דעדיין לא הפר הבעל וכחו קיים ועוד דלא שמע האב דלא נראו לו ואיכא תרתי לטיבותא חדא דלא נראו לו ועוד דכחו של בעל חזק סלקא דעתך אמינא דמפר קא משמע לן דלא דלעולם אין הבעל מפר אלא בשותפות ואפילו נדרים שנעשו בפניו לבד ואפילו לאחר מיתת האב. הרשב"א ז"ל.

כתב הרנב"י ז"ל ה"ג וכך היא בכל הספרים שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל. שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב. שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר אלא בשותפות. פירוש ודאי דלכאורה קשיא הך גירסא כשתדקדק בדבר תמצא שזו ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל אינה אלא בשמת אביה והיה בידו להפר ולא הפר כגון שעדיין לא שמע שנדרה כשמת או ששמע ומת ביום שמוע קודם שהספיק להפר דבכי האי גוונא שייך למימר שלא נתרוקנה לבעל רשותו של אב שהיה בידו להפר. אבל לגירסא זו שכבר הפר אביה בשמת מה ענין לומר טעמא דלא נתרוקנה רשותו לבעל והלא הרשות שהיה לו לאב עליה כבר נעשה בחייו שהרי הפר לה. ויותר היה לו לומר טעמא דאין הבעל מפר אלא בשותפות שאף על פי שלא נשאר לפני הבעל אלא חלקו אינו יכול להפר אפילו חלקו אלא בשותפות. וכן קשיא בבא תניינא דגרסינן שמע בעלה והפר לה וכו' זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשותו לאב דלכאורה לא שייך למימר נתרוקנה רשותו לאב אלא כשלא הפר הבעל כגון שמת ביום שמוע או שלא שמע כלל אבל זו שכבר הפר לה הבעל רשותו כבר נעשה בחייו ולא נשאר לפני האב כי אם רשות עצמו בלבד. וכן קשיא בבא תליתאה דגרסינן שמע בעלה והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל מפר אלא בשותפות. ובכאן היה לו לומר טעמא זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל. ונמצא לאחד מחכמי הדור שהיה מחליף שלש בבות הללו ואמר דבבבא קמייתא גרסינן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשותו לבעל. ובבא תניינא גרסינן שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשותו לאב. ובבבא תליתאה גרסינן שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת אין הבעל מפר אלא בשותפות. קשתיה להאי מרבנן מאי דאקשינן אנן והחליף הגרסאות כדי שיבאו הטעמים על נכון. וודאי דאם נמצא גרסא זו באחד מן הספרים יש להכריע אחריה שהיא אמת אבל אם לא נמצאת גרסא זו בשום ספר וכולן שוין בגירסא ראשונה היאך יהא כל אחד ואחד גורע ומוסיף מוטב לדחוק הפירוש על הגרסאות המצויות בכל הספרים ולא למחוק תלמוד ערוך שבידנו. כל שכן שיש בידנו לישב הפירוש לפי גרסת הספרים. דמאי דקשיא לן לבבא קמיתא מכיון ששמע אביה והפר לה היאך שייך למימר בטעמא דהך בבא משום דלא נתרוקנה רשות לבעל לא קשיא כיון דאסיקנא בסוגיא דלעיל שאין כח לבעל להפר אפילו חלקו אלא בהדי אב אשתכח דאיכא רשותא לאב על חלקו ומשום הכי נקט תנא האי טעמא ואמר דלא מיבעיא אם לא הפר האב כלל כשמת אין הבעל יכול להפר חלק עצמו דאפילו ההיא רשותא דאית ליה לאב בחלקו של בעל לא נתרוקנה לו לבעל ולריבותא נקט הכי כדאמרן. ובבבא תנינא דקשיא לן מכיון שבעלה הפר לה מה טעם לומר בזה שהאב מפר מפני שנתרוקנה לו רשותו של בעל כי מה רשות נשאר לו לבעל עליה שיירשנו האב כיון שכבר הפר. ובהא ודאי למאן דאמר בעל מיקלש קליש כלומר שעל ידי הפרתו מחליש כח איסור כל הנדר מקצה אל קצה אבל לא נסתלק כל האיסור משלם אפילו מחציו של נדר עד שיבא האב ויפר. ולהך סברא לא קשיא דמכיון שהאב לא הפר בחיי הבעל הפרת הבעל אזלא לה וכאלו לא נעשית דמיא וצריך הכל להפר ושפיר שייך למימר נתרוקנה רשות אותה הפרה לאב. אבל למאן דאמר בגמרא דבעל מיגז גאיז כלומר דכשהפר בטל חצי הנדר לגמרי ואין צריך סיוע אחר בחצי זה ונשאר חצי הנדר בשלמותו לפני השני עד שיפר גם הוא קשיא דמה נשאר לבעל על נדר זה הואיל והפר בחייו שירשנו עכשו האב. ואיכא למימר דאב נמי לא מפר אפילו חלקו אלא בהדי שותפותיה דבעל כדאיתא בסוגיין דלעיל וקאמר דההוא רשותא דאית ליה לבעל על חלקו של אב האב יורשו ומפר דיפה כח האב מכח הבעל. וודאי דהוה ליה למינקט הכא שמע בעלה ולא הפר לה ולומר דאפילו רשותו של בעל בחלק עצמו נתרוקנה לו לאב. אלא מסתברא דלריבותא נמי נקט דינא בהפר הבעל ולא נקט דינא בלא הפר דהוה אמינא כיון שכבר הפר הבעל ואין לו עליה שום רשות מעתה כדי שירשנו האב ושיפר מכחו אם כן לא יוכל האב להפר שהרי אינו מפר אלא בהדי שותפותיה דבעל קא משמע לן דמפר שהרי מכל מקום הרי הוא כאלו הבעל בכאן שהרי נתרוקנה רשותו לאב וכל שכן בשלא הפר הבעל שהרי יש כאן רשות הרבה יש בו לאב כדי לירש. והא בשלא נתארסה היא ולפיכך אפילו בית הלל דפליגי בסיפא מודו בהא דנתרוקנה רשותו לאב אבל אם נתארסה לאחר פליגי בה לקמן עלה בברייתא. ובבא תליתאה נמי דגרסינן שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר ודאי קשיא דכאן היה לו לומר זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל דהא לא נשתייר להפר אלא חלקו של אב ומה שאין הבעל מפירו מפני שלא נתרוקנה לו רשותו הוא. אלא עיקר הגירסא בזו שמע בעלה ולא הפר לה. וכן היא בספר ספרדי ישן. ולהך גירסא לא תיקשי לך אכתי לימא טעמא מפני שלא נתרוקנה רשות לבעל. דאיכא למימר דהיינו ההוא טעמא גופיה שהרי הדבר ידוע שאין ארוס לחודיה מפר אלא בהדי אב ואשתכח דיש רשות האב על הארוס בהפרתו ורשותו הא לא ירית ליה בעל. וזהו שאין הבעל מפר אלא בשותפות כלומר בשותפותיה דאב וכיון שמת האב אין הבעל מפר שהרי לא נתרוקנה לו חלק שותפותו של אב. והשתא קמה לה נוסחא דהנך תלת בבי אדוכתה. ובכל הנך בבי דאמרינן ולא הספיק האב לשמוע עד שמת וכן לא הספיק הבעל לשמוע כונת הענין הוא לומר שלא הספיק להפר עד שמת ומעתה הוא הדין אם שמע ולא הספיק להפר עד שמת הואיל ומת ביום שמוע אלא דתנא אורחא דמילתא נקט דבשדעתם להפר מיד ששומעין מפירין קודם שתחטפם מיתה אבל שלא לשמוע קודם שמת הרי זה באיפשר מצוי שלא היה בעיר. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף