שיטה מקובצת/נדרים/ה/א

שיטה מקובצת נדרים ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תנן האומר לחבירו הריני עליך חרם המודר אסור. חבירו שהיה מדבר עמו אסור לאכול משלו מפני שעושה את שלו כחרם וכהקדש אצל חבירו. מודר הוא דאסור לאכול משל זה אבל מדיר אינו אסור לאכול משל חברו. אלמא לא אמרינן דעשה זה את ממון חבירו כחרם וכהקדש אצל עצמו וקשיא לר' יוסי בר חנינא דאמר גבי מודרני הימך דשניהם אסורים ומדיר נמי אסור דהריני עליך חרם ומודרני אני ממך חדא נינהו. ומשני הא דאמרינן הכא דמודר אסור אבל מדיר לא כגון דפריש ואמר הריני עליך חרם ואת עלי לא שלא אהא אני אסור בשלך (אבל הכא דאמר הריני עליך חרם). ותו פרכינן והתנן האומר לחבירו הרי את עלי חרם שיהא שלך אסור כחרם וכהקדש הנודר אסור מפני שהוא אסר נפשו בשל חבירו אבל חבירו אינו אסור בשלו. אלמא אף על גב דאמר סתמא נמי לא אמרינן שניהם אסורין וגבי מודרני הימך אמאי אמר שניהם אסורין. ומשני התם משום הכי מודר מותר בדפריש ואמר ואנא עלך לא אבל אני לא אהא אסור עליך. אבל היכא דאמר סתמא לעולם אימא לך דשניהם אסורים כדר' יוסי בר חנינא. וקא דייק תלמודא (אבל היכא דאמר סתמא לעולם אימא לך דשניהם אסורים כדר' יוסי בר חנינא אמר הריני עליך חרם דלא פריש טפי.) והא מדקאמר סיפא דהיכא דפריש שניהם אסורין מכלל דהא דקתני רישא מותרין בדמדיר סתמא עסקינן דאי בסתמא שניהם אסורין ליתני סתמא וכל שכן הדין. ופרכינן והא מתניתין הימך תנן דאמר סתמא ואפילו הכי אוקימנא למילתיה דשמואל דאתי לפרושי למתניתין דהכי קאמר בכולן עד שיאמר אבל מודרני הימך שניהם אסורין אף על גב דאמר סתמא. והשתא קשיא מתניתין דהריני עליך חרם לשמואל דקתני דאין שניהם אסורין עד שיפרש. אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. כלומר הכי מתרצינן לה לשמואל ולא כדקא סלקא דעתין מעיקרא. בכולן בין שאמר מודרני ממך בין שאמר מופרשני ממך בין שאמר מרוחקני ממך טעמא דסיים בה ואמר שאני אוכל לך בסיפא או שאני טועם לך התם הוא דאין אסור אלא באכילה משום דשאוכל לך קאמר. אבל מוררני ממך אסור בשל חבירו אפילו ליהנות ממנו אבל חבירו מותר בשלו אף לענין אכילה. אי הכי לימא שמואל הכי. אי הכי דמוקמת לטעמיה דשמואל בהכי דכיון דבלא איתמר מילתיה דשמואל הוה שמעינן דאסור דקתני במתניתין אכולהו קאי בין אמר מודרני ממך לחוד בין אמר שאני אוכל לך לחוד ומשמע נמי אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. הכי הוה ליה לשמואל למימר ואם לא אמר אלא שאני אוכל לך שאני טועם לך אינו אסור אלא באכילה. כלומר טעמא דקתני מתניתין אסור דמשמע אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה דאמר מודרני הימך לחוד. אבל אמר ושאני אוכל ושאני טועם לך לחוד והוא הדין אי פתח במודרני הימך וסיים בשאני אוכל לך או בשאני טועם לך התם הוא דאינו אסור אלא באכילה. (משמע) דהשתא כי אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך הוא דאין אסור אלא באכילה משמע דאסור דקתני במתניתין באיסור אכילה מיירי והא ליכא למימר הכי דעל כרחך כיון דקתני אסור סתמא אחד איסור אכילה - משום דביה עסקינן - ואחד איסור הנאה. ולעיל דמוקמינן לטעמיה לשמואל כדר' יוסי בר חנינא היינו טעמא דלא פרכינן כי האי גוונא משום דמתניתין נמי דייקא כותיה דמדקתני אסור ולא קתני אסורין שמע מינה הוא אסור וחבירו מותר. אבל הכא לא דייקא מתניתין כוותיה כרפרישנא. הג"ה. לשון קצר: הא מודרני ממך גרידא אסור בהנאה ואסור דמתניתין קאי אתרוייהו למודרני בהנאה ולשאני אוכל באכילה. אי הכי דשמואל להחמיר בא ולאמר דמודרני אסור אפילו בהנאה לימא הכי ואי לא אמר וכו'. דמדקאמר עד שיאמר וקאי אאיסור דמתניתין משמע דלהקל בא. אלא אי אתמר הכי איתמר ולהקל בא כו' כדמפרש ואזיל. אלא הכי איתמר כלומר אלא לעולם טעמא דמילתיה דשמואל כדקא סלקא דעתין מעיקרא והכי קאמר טעמא דאמר בכולן וכו' בין מודרני בין מופרשני בין מרוחקני אינו אסור לא באכילה ולא בשתיה ולא בהנאה עד שיפרש מאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך. ומאי טעמא לא איתסר משום דהאי דקאמר מודרני ממך דילמא הכי קאמר מודרני הימך שלא אהא מספר עמך. והיכא דאמר מופרשני ממך נמי איכא למימר דהכי קאמר מופרשני הימך שלא אהא נושא ונותן עמך. וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי היכא דאמר לנו שלא הדיר עצמו מאכילה ושתיה מהימנינן ליה. והאי דקתני לעיל בברייתא מודרני הימך מופרשני הימך מרוחקני הימך אסור הכי קאמר אסור לספר עמו ולישא וליתן עמו ולישב בארבע אמות שלו. כ"ש.

ואית ספרים דכתיב בהו לימא שמואל הכי ואי לא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור בהנאה. והכי מסתברא לישנא דתלמודא (אלא). ומדקאמר עד שיאמר משמע להחמיר קאתי והכי קאמר בכולן אינו אסור עד שיאמר שאני אוכל לך. וכי שנינן לעיל לשמואל אבל אמר מודרני הימך לחודיה שניהן אסורין הוה ליה למיפרך נמי דהוה ליה לשמואל למימר (שמואל) הכי ואי לא אמר אלא שאני אוכל לך לחודיה אין שניהן אסורין אלא הוא אסור וחבירו מותר. דעד שיאמר משמע לחומרא דשניהם אסורין. והאי דלא מקשי הכי משום דפריך אחריתי הריני עליך חרם כו'. אלא מאי מילתיה דשמואל איתא כמשמעותא ולהחמיר א"ה אולי צ"ל ולהקל הוא בא במודרני הימך לא משמע איסור (הנאה) אכילה. שיטה.

תנן הריני עליך חרם. משנה היא בהשותפין לקמן. המודר אסור אבל לא המדיר. ואת אמרת שניהם אסורין ואם כן הכא נמי נימא הרי ממונך עלי חרם כלומר חרם עלי שלא אהנה מממונך ומדיר נמי ליתסר. וכן הרי את עלי חרם נודר אסור ומודר מותר ואמאי נימא דהכי נמי קאמר הרי אתה על ממוני חרם ואסורין שניהם. כגון דאמר וכו'. ואי תיקשי מאי למימרא לשון חרם אתא לאשמועינן דיכול בלשון חרם לאסור ממון זה על זה לבד אף על גב דאינו אסור לכל העולם כחרם דקרא. והא מדתני סיפא אבל סתמא לא. דאם כן ליתני סתמא וכל שכן הדין. וקשיא לר' יוסי בר' חנינא. היה יכול לתרץ נעשה הא סתמא נעשה כמי שאמר ואת עלי דשניהם אסורים אלא משום דברישא לא מתנינן בהדיא ואת עלי אלא תלמודא הוא דמפרש לה. אלא אי אתמר דר' יוסי לקולא איתמר. ואשמועינן דמתניתין לאו אתרוייהו קאמר וכדיוקא דמתניתין דהשותפין. והא מתניתין הימך תנן. לאו דוקא הימך דהוא הדין הריני כמתניתין דהשותפין אלא חד מתרי לישני נקט. ואוקמה שמואל וכו'. אם כן לא אתא לאשמועינן כר' יוסי בר' חנינא. אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. לא ידענא אמאי נקט מעיקרא. אבל מודר אני ממך לבד אסור אפילו בהנאה. אי הכי דשמואל לאשמועינן חומרא בא נימא הכי ואם לא אמר שאני אוכל לך אסור בהנאה. אבל עד שיאמר משמע דלהקל בא. והוא הרין דלעיל דשני דשמואל קאמר אבל מודרני שניהם אסורים מצי למיפרך הכי לימא שמואל אם לא אמר שניהם אסורין. אלא הכי איתמר דלקולא אמר שמואל דמודר אני ממך לבד לא משמע איסור אכילה כדקאמר מעיקרא מאי טעמא דילמא לא משתעינא בהדך קאמר. וברייתא דלעיל דקתני מודרני אסור בלא שאני טועם יש לומר אסור נמי דקאמר היינו לאשתעויי בהדיה. והאי דילמא לא הוי ספק אלא פירושו שיש לנו לתלות דלא משתעינא בהדך קאמר דהכי משמע יותר ממשמעות דבר אחר. ויש מפרשים דספיקא הוי דכיון דיש לו לתלות בהכי ובהכי אפילו יד לא הוי. וזה אינו דעל כרחך יד הוי מדקאמר אסור. הרא"ם ז"ל.

טעמא דאמר שאני אוכל לך הוא דאין אסור אלא באכילה אבל מודרני ממך לחודיה אסור אפילו בהנאה. ואין לשון זה מדוקדק דהשתא משמע דחידושיה דשמואל במודרני ממך לא משמע איסור אכילה בלבד אלא שאר הנאות. וליתא דאם כן מאי קא משמע לן פשיטא דמודרני ממך אי איפשר דלישתמע מיניה איסור אכילה בלבד אלא איסור הנאה וכמאן דאמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים או שאינו אסור כלל לא באכילה ולא בהנאה כמאן דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. ואפילו איכא למשמע מיניה מידי איסור אכילה אי אפשר אלא לכל היותר דלא משתעינא בהדך ולא עבידנא משא ומתן בהדך ולא קאימנא בארבע אמות דידך וכדאמרינן בסמוך. אלא ודאי הא דשמואל לאשמועינן דידים שאין מוכיחות הויין ידים וכאילו אמר אם לא אמר שאני אוכל לך אסור בהנאה וכדאקשינן אי הכי לימא אם לא אמר שאני אוכל לך אסור אפילו בהנאה. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הריטב"א ז"ל: אלא מעיקרא דשמואל הכי איתמר. כלומר עיקר דבריו של שמואל כך דאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך הוא דאין אסור אלא באכילה דילמא דאסור במתניתין משמע ליה אסור באכילה ולא בהנאה. אבל במודרני ממך לחודיה אסור אפילו בהנאה. ומודרני ממך דקתני בברייתא אסור היינו בהנאה והכי קאמר שמואל בכולן אסור בהנאה עד שיאמר שאני אוכל לך. ושמואל לא אתי לאשמועינן אלא איסור הנאה במודרני ממך. וקשה אם כן מאי קא משמע לן שמואל דמודרני ממך לחודיה לא משמע איסור אכילה בלחוד אלא שאר הנאות הא פשיטא דמודרני ממך לא משמע איסור אכילה טפי מאיסור הנאה. וי"ל דהא קא משמע לן דאף על פי שלא אמר שאני אוכל לך מודרני ממך לחודיה אסור בהנאה דידים שאין מוכיחות הויין ידים. ואקשינן אי הכי לימא שמואל הכי ואם לא אמר שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור בהנאה. ומדקאמר עד שיאמר משמע דכשאמר שאני טועם לך אוסר עצמו יותר ממודרני ממך לחודיה. והא ליתא דאדרבה מודרני ממך לחודיה חמיר טפי. והוא הדין דלעיל כי שני שמואל אבל מודרני שניהם אסורין הוה מצי למיפרך הכי לימא שמואל אם לא אמר שניהם אסורים. עד כאן.

ולאו למימרא דליתסר ליה לאישתעויי בהדיה ולמיעבד משא ומתן בהדיה ולמיקם בארבע אמות דיליה דהא סתמא קאמר תלמודא לא משמע דאמר אסור דמשמע שום איסור. ותו דכי האי גוונא לאו איסור חפצא הוא אלא כוונתו להרחקה בעלמא. הרנב"י ז"ל.

וכן כתב הרשב"א ז"ל וז"ל: אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור מאי טעמא דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך משמע. כלומר וכיון דאיכא למשמע הכין ואיכא למשמע שאר הנאות וליכא ידים מוכיחות לשום איסור הילכך אינו אסור כלל וכדאמרינן אבל אמר מודרני ממך לא משמע דאמר אסור כלל. ויש מי שפירש דלאישתעויי בהדיה מיהא אסור כברייתא דלעיל דקתני מודרני ממך אסור שאני אוכל לך אסור ומודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר וכולהו סבירי להו דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים. והראשון עיקר ואידך תנא סבירא ליה ידים שאין מוכיחות הויין ידים. וא"ת אם כן רבא דאמר לקמן אנא דאמרי אפילו לרבנן כלומר דליכא מאן דאמר הויין ידים כמאן מוקי לה לברייתא דלעיל דהא על כרחין אידך ברייתא למאי דפרישנא הויין ידים סבירא לה. ונראה לי דרבא מוקי לה בשהיו מסרבין בו ליהנות או לאשתעויי ואמר מודרני ממך דכיון דמסרבין בו הויין ידים. והוא הדין דהוה מצי לשנויי הכין לעיל ברייתא לשמואל אלא דעד השתא לא הוה סלקא דעתין דשמואל משום ידים שאין מוכיחות אתי ליה אלא משום דלא משמע דאמר שום איסור ואפילו שאין מוכיחות לא הויין והילכך אפילו במסרבין בו לא אמר כלום. והיינו דכי אוקימנא לדשמואל בהאי טעמא דידים שאין מוכיחות תו לא אקשינן עליה מאידך ברייתא או משום דממילא שמעינן דשמואל מוקי לה לאידך ברייתא כמאן דאמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים או אפילו כמאן דאמר לא הויין ידים ובמסרבין בו דידים (שאין) מוכיחות (מיהא) הויין. ודר' יוסי בר חנינא לא פליג אדשמואל אלא באומר מודר אני לך מאכילה שניהם אסורין מודרני ממך מאכילה הוא אסור וחבירו מותר. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף