שיטה מקובצת/ברכות/כה/ב
שיטה מקובצת 
ברכות כה ב
ומסקנא דכוליה עלמא רישומן ניכר שרי והכא בטופח על מנת להטפיח איכא ביניהו. תנא קמא סבר לא נבלעו כגון שיש בהן טופח על מנת להטפיח כלומר שאם מניח ידו עליהם ואחר כך מניחו על דבר אחר מקבל ממנו ליחות אסורין. נבלעו דאין בהן טופח על מנת להטפיח מותרין. ור' יוסי סבר כל זמן שיש בהם טופח לחוד אסורין. והלכתא כתנא קמא דבטופח לחוד שרי:
מתני' ירד לטבול כו' ואם לאו יתכסה במים ויקרא. [גמרא] אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע. תרתי אשמעינן דאף על פי שכל גופו עומד על הצואה מותר. ועוד דאף על גב דזה הכיסוי אינו קבוע והוא עומד לינטל חשבינן ליה כיסוי מעליא:
דבוקה בסנדלו מהו. מילתא דרבא גופיה מיבעיא ליה. שמא הא דאמר רבא דוקא בגומא שאינה דבוקה בסנדלו או דילמא אורחא דמילתא נקט בגומא משום דמכסיא שפיר והוא הדין לסנדלו. תיקו:
תנו רבנן כמה יטיל לתוכן מים. פירוש לתוך מי רגלים. כל שהוא. ר' זכאי אומר רביעית. אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף. פירוש שקדמו מי רגלים והטיל מים לבסוף. אבל לכתחלה. שקדמו המים דברי הכל כל שהוא דראשון ראשון בטל אצל המים שהיו שם מתחלה:
עייל לי רביעתא במשכלתא כר' זכאי. יש אומרים דכלי שעמדו בו מי רגלים והוא קבוע לכך ודאי אסור לעולם ואין לו ביטול במים כדאיתא לעיל כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרוא קריאת שמע כנגדו ואינו מועיל נתינת המים להכשיר גוף הכלי. וטעמא משום דכיון שהוא רגיל בכך הוי מזוהם טפי. וכן נראה בסמוך. ולפי זה האי משכלתא לא היה קבוע לכך אלא דזימנא חדא איתרמי הכי. ואי נמי דדוקא כלי חרס אין להם ביטול משום דמאיסי טפי. אבל שאר כלים של מתכות או של זכוכית אם נתן בהם מים מותר. והלכתא כר' זכאי ובין בתחלה בין בסוף רביעית וכדאמר ליה רב יוסף לשמעיה ולא אמרינן בכי הא ראשון ראשון בטל. וודאי רביעית מים בתוך מי רגלים מרובין מדינא בטילי אלא דרבנן הקלו בדבר הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד העמוד לא אסירי אלא מדרבנן:
בין לפני המטה בין לאחר המטה. פירוש דלעולם אסור לקרוא קריאת שמע בעוד שאלו בבית. רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא וכו'. ומסקנא דהכי קאמרינן לאחר המטה קורא מיד כלומר כיון שהמטה מפסקת ביניהם אף על פי שאין בה רוחב ארבע אמות. אבל לפני המטה דליכא הפסק מרחיק ארבע אמות וקורא. ר' שמעון בן אלעזר אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או יניחם תחת המטה. דסבר דכולו בית כארבע אמות דמי. בעיין איפשיט מתנייתא קשיין אהדדי. שהסברות הפוכות דמאי דאמר ר' שמעון בן אלעזר לעיל אמר רבן שמעון בן גמליאל הכא. איפוך בתרייתא. דתיקום כקמייתא:
מאן שמעת ליה דאמר כולו בית כד' אמות דמי ר' שמעון בן אלעזר היא. כתב רש"י ז"ל לא ידענא באיזה מקום אמר ר' שמעון בן אלעזר האי סברא. ורבינו חננאל ז"ל פירש דשמעינן ליה התם במסכת עירובין פרק שני דאמר ר' שמעון בן אלעזר התם כל היקף שתשמישו לדירה כגון הדיר והסהר והגינה אפילו בת חמשת כורין הרי הן כרשות אחד ומותר לטלטל בכולו כיון שהוקף מתחלה לדירה דכוליה חשיב כארבע אמות. ומקשין בתוס' להאי פירושא מתרי אנפי חדא דאיך נלמוד לקריאת שמע מטלטול שבת שזה אינו תלוי בזה כלל. ועוד דהתם בעירובין הלכה כר' שמעון בן אלעזר דליכא מאן דפליג והכא פסק רבא דלא כותיה הילכך היכי ילפינן זה מזה. ולאו מילתא היא דלאו קשיא היא כלל דמה שהקשו שאין ללמוד קריאת שמע מטלטול שבת והוא אם לא היה אומר ר' שמעון בן אלעזר לענין קריאת שמע כלום והיינו רוצים לידע דעתו בקריאת שמע מה יאמר בה ונשמעינה מהתם האמת הוא שלא היינו יכולים להוכיח משבת דלא דמי. אבל השתא דשמעינן דאיירי ר' שמעון בן אלעזר הכא בקריאת שמע והתם נמי וספק לנו איזה סברא אמר מסתמא יש לתלות דמה שסובר התם סובר הכא ויכולין אנו להוכיח דעתו מהתם דכיון דלא הוי תחלת הוכחה איפשר לעשות כן. והקושיא אחריתי דהתם הלכה כר' שמעון בן אלעזר וכאן לית הלכתא כותיה מקושייתם הראשונה אנו למידים תירוצה שאין תלויה זו בזו כלל ומפני זה התם הלכתא כותיה והכא לא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |