שיטה מקובצת/בבא קמא/יח/א

שיטה מקובצת בבא קמא יח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא חבל משונה הוא. משמע דאי הוה קאי אדלי ניחא שפיר. ותימא דהא מעיקרא נמי מצי פריך והא חבל משונה הוא דהא שבירת הדלי עם פסיקת החבל היא. ופירש ה"ר יהודה מקורביל דהכי פירושו בשלמא אי בהיזק דלי איירי איכא לאוקמה כגון שנקרו בצד קשר הדלי הרגיל להגיע במים ואורחייהו לנקר בלחלוחית המים אבל אי איירי בהיזק חבל אם כן נפסקה למעלה דאי במקום הקשר הרגיל ליגע במים מה היזק שייך ביה אי איפסיק מעט מראש החבל ואם כן משונה הוא דמה שלמעלה אינו רגיל ליגע במים. ה"ר ישעיה ותלמיד הר"פ ז"ל.

אבל הראב"ד ז"ל כתב וז"ל והא חבל משונה הוא. מעיקרא נמי מצי לאקשויי והא דמוקים לרב ביבי כדקא אזיל מיניה מיניה אפילו בחבל דלא מטווס בלישה קאמר דכיון דקא אזיל מיניה ומיניה והא בעי למישתי מיא מיניה אפילו לגבי חבל נמי לאו משונה הוא דכיון דאורחייהו למישתי מיא אורחייהו נמי למחטט בחבל דלי כדי שיפול לארץ וישתו ממנו ודמי לנהמי ופלוסי סלא דאייתו לקמן. ע"כ.

אמר רב ביבי בר אביי דקא אזיל דלי מיניה מיניה. הרי"ף ז"ל פסק ההיא דרבא דאמר זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו פטור והוא ז"ל פסק גם כן כי הא דרב ביבי. ונראה לי שהרב ז"ל יפרש דהא דרב ביבי לאו לדחויי בעלמא אמרה אלא בדוקא אמרה דאם איתא הוה ליה למימר אמר רב ביבי בר אביי לא דקא אזיל מיניה מיניה ומשום דכל שאינו נוגע בכלי אלא שמחטט בחבל דמאוס בלישה ומתוך כך נפסק החבל ונשבר הדלי אי אפשר לשלם נזק שלם על הדלי דכל שאינו פועל בגופו אינו אלא כצרורות וכיון דקתני משלם נזק שלם על כרחך נגע בגופו של כלי והילכך בדאזיל מיניה מיניה הוא. אלא דאכתי קשיא לי למה ליה למימר דאזיל מיניה מיניה לימא דאזיל מיניה ותו לא דמיניה מיניה משמע שהוא דוחפו עד שנשבר. ושמא עיקרא דמילתא דאזיל מיניה הוא ולא שמחטט בחבל לבד ומשום דבעלמא אמרינן כי האי לישנא דאזיל מיניה מיניה וכדאמרינן התם בשלהי רבי ישמעאל דעבודה זרה אמר נמי הכא. וספרים נמי מצאתי דלא גרסי מיניה מיניה אלא דאזיל מיניה והיא גירסא ישרה לפי פסק הרב ז"ל. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הרב המאירי ז"ל תרנגולין שהיו מנקרין בחבל הדלי עד שהחלישו את כחו ואחר כך נפסק החבל לכובד הדלי אם היה החבל כרוך בלישה חייב נזק שלם על החבל אבל על הדלי יש אומרים שחייב נזק שלם משום שכל שדרכו בהפסקת החבל דרכו בהפלת הדלי ואינו חייב חצי נזק מדין צרורות דבתר מעיקרא אזלינן זהו דעת רוב המפרשים. אלא שגדולי הפוסקים לא נתברר לנו דעתם והוא שבענין זרק כלי מראש הגג פסקו שהשני פטור אלמא בתר מעיקרא אזלינן ואם כן אף בכאן היה לנו לחייבו בנזק שלם אף דלא אזיל מיניה מיניה ואם כן מה הוצרכו להביא דאזיל מיניה מיניה. ושמא בזורק כלי פוסקין בתר מעיקרא להקל אצל המשבר ובזו פוסקים בתר השתא להקל אצל בעל התרנגול לדונו בצרורות זיל הכא לקולא וזיל הכא לקולא הואיל ולא נתבררה השאלה בסוגיא זו אלא שהשיבו בה דרך דחייה ומשא ומתן. ולדעת זה יש לומר שעל הדלי אינו חייב נזק שלם אלא אם כן אזיל מיניה מיניה. וכן דרסה על הכלי ונתגלגל ונשבר במקום אחר אינו משלם אלא חצי נזק וכן זרק כלי מראש הגג פטור אף הראשון שהרי הוא אומר שמא אחר הסוף אנו הולכים וכן השני פטור שמא אחר העיקר אנו הולכים אלא שבכולם אם תפס הניזק את השאר אין מוציאין מידו. ומכל מקום כל שלא קדם אחר ושברו חייב הראשון אף אם אתה אומר בתר השתא אזלינן שאין דין צרורות באדם. לא היה חבל זה כרוך בלישה הרי זה משונה ואף על החבל אינו משלם אלא חצי נזק. ועל הדלי אף לדעת הפוסקים דבתר מעיקרא אזלינן יש אומרים בזו שאינו אלא בחצי נזק הואיל והחבל משונה אף הדלי משונה וכן כתבו גדולי הדורות שלפנינו. ומכל מקום אחר שנפל הדלי מתגלגל ומסייע התרנגול בגלגולו ונשבר אף בזו הם מפרשים שמשלם נזק שלם. ואפשר שלדעת זה הביאו גדולי הפוסקים דאזיל מיניה מיניה. ולא נראה לי כן אלא הואיל ובתר מעיקרא אזלינן חייב על הדלי נזק שלם אף בלא אזיל מיניה מיניה מכיון שנפסק דרכו בנפילת הדלי והרי הוא כתרנגול שהושיט ראשו בכוס שהיו בו זרעים וכו' שאלמלא שאנו באים בה מטעם צרורות היינו מחייבים אותו בנזק שלם ובזו הואיל והפקענו ממנה דין צרורות הואיל ובתר מעיקרא אזלינן אף הוא חייב נזק שלם. ע"כ.

שמעתא דהעדאה. בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם וכו'. קשה מאי בעי על כרחך מגופו משלם מקל וחומר ומה קרן דחייב ברשות הרבים משלם מגופו חצי נזק צרורות דפטור ברשות הרבים אינו דין דמגופו משלם. וכי תימא דהיא גופה נילף שיהא קרן בחצר הניזק משלם מן העלייה מקל וחומר ומה רגל שפטור ברשות הרבים משלם ברשות הניזק מן העלייה קרן שחייב ברשות הרבים אינו דין שישלם מן העלייה ברשות הניזק איכא למימר דיו מה ברשות הרבים מגופו אף ברשות הניזק מגופו. וי"ל שאין להקשות מכח קל וחומר דסברא דרבא דבעי חצי נזק צרורות מגופו משלם הכי פירושו מגופו משלם דנימא דהלכתא באה להקל לגמרי שישלם חצי נזק וגם ישלם מגופו או דילמא מן העלייה משלם כלומר דנהי שבאת הלכתא להקל היינו דוקא לענין תשלומין אבל מן העלייה משלם כמו שהיתה אם היה לה דין רגל. גליון.

דלא אשכחן כי אורחיה דמשלם מגופו. וקשה והרי למאן דאמר פלגא נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי דהוי כי אורחיה כמו שאמרו התוספות לעיל בדיבור המתחיל והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא ואפילו הכי משלם מגופו. וי"ל דלא הוי כי אורחיה לגמרי אלא קצת כי אורחיה כמו שכתב הגליון לעיל. גליון.

מאן דאמר מועד קסבר מעלייה משלם. ואם תאמר אימא דכולי עלמא מגופו משלם ומאן דאמר מועד לפטרו ברשות הרבים כרגל. ויש לומר דלשון מועד משמע להחמיר ולא להקל. מהר"י כהן צדק ז"ל.

ותסברא לרבי אלעזר דאמר נזק שלם משלם נזק שלם מגופו מי אשכחן. כלומר נזק שלם בכי אורחיה בצרורות מי אשכחן דאפילו תמצא לומר כסומכוס מן העלייה משלם ולא מגופו. קשיא לי מאי קשיא דילמא בהא גופה קמיפלגי דלמאן דאמר חצי נזק משלם מגופו ולרבי אלעזר נזק שלם משלם מן העלייה. ואפשר דכי תנינן עלה בתוספתא מגופו משלם אכולהו קאי ובתר דברי רבי אלעזר מתניא. הרשב"א ז"ל.

אלא הכי במאי עסקינן דשני בגחלת. פירש רש"י ז"ל אבל צרורות כי אורחייהו בין רבי אלעזר ובין רבנן כסומכוס סבירי להו ולא פירש דכולי עלמא כרבנן דסומכוס סבירי להו משום דאם רבי אלעזר דאמר הכא גבי גדיש משלם נזק שלם סבר כרבנן דסומכוס אם כן תפשוט דאין שנוי לרביע נזק מדקא משלם נזק שלם לרבי אלעזר דמחצי נזק בא לנזק שלם דאי יש שנוי דצרורות על ידי שנוי משלם רביע נזק איך יבוא מרביע נזק לנזק שלם לרבי אלעזר. לפיכך הוצרך רש"י לפרש דעל כרחך בצרורות כי אורחייהו כסומכוס סבירא להו. ויש פירושים אחרים שכתוב בהם דעל כרחך כרבנן סבירי להו. ונראה לי דלפי אותם פירושים כיון רש"י ז"ל לפרש דשני בגחלת שהניחה בפיו ולא פירש שזרק בפיו משום דהנחה בפיו הוי שנוי והוי קרן כיון שלא זרקה דזריקה הוי צרורות והנחה על ידי שנוי הוי קרן ולא צרורות והלכך כיון דהוי קרן יכול לסבור רבי אלעזר בצרורות כי אורחייהו כרבנן דסומכוס דמשלם חצי נזק והכא גבי גדיש הוי ליה קרן דמשונה וסבר כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק משלם נזק שלם כמו שאומר התלמוד. ולקמן שפירש רש"י ז"ל שנטל הגחלת בידו וזרק על הגדיש היינו משום דזריקה הוי שנוי והוי כחו והוו צרורות. וא"ת לפי אותם הפירושים למה הכא אמרינן דכולי עלמא כרבנן סבירא להו ולקמן קאמר דכולי עלמא סבירא להו כסומכוס ולמה לא אמר נמי כרבנן דסומכוס. וי"ל דלכך פירש רש"י הכא שהניח הגחלת בפיו דלא איירי אלא על מקום גחלת דהוי קרן כדפירשתי ולא על הגדיש כלו אבל לקמן פירש שלקח הגחלת בידו וזרקה על הגדיש משום דאיירי בכוליה גדיש שחייב עליו משום צרורות נמצא דצרורות סבר רבי אלעזר משלם נזק שלם והיינו על כרחך כסומכוס. גליון.

וזה לשונו אלא כגון דשני בהא גחלת דאדייה אדויי והוי צרורות על ידי שנוי. עד כאן.

ולא היא מאי טעמא מוקמת וכו'. תימה לי היכי שייך למימר בכי הא ולא היא דאטו מאן דמוקי לה כרבי טרפון מאן דלא סבר הכי מדחי לה בלא היא ומאן לימא לן דלא היא. ונראה לי דהכא לישנא קייטא הוא ובטעמא דחי לה מדרבי טרפון ולא פירש ולקמן פירש טעמא כי הדריה לאוקמה כרבי טרפון דאקשיה אימר דשמעת ליה לרבי טרפון נזק שלם מגופו מי שמעת ליה. אי נמי יש לומר דכלפי שאמר ותסברא נזק שלם מגופו מי איכא ומשום דוחקא דהאי קשיא הוה מוקמי לה כרבי טרפון אמר ליה ולא היא כלומר האי קושיא לא היא מאי טעמא מוקמת לה כרבי טרפון משום נזק שלם רבי אלעזר סבר לה כסומכוס. הרשב"א ז"ל.

וסבר לה כרבי יהודה דאמר צד תמות וכו'. והכי נמי רבי אלעזר מוסיף בצרורות חצי נזק על חיוב דרבנן אבל בחצי נזק שרבנן מחייבין לא פליג רבי אלעזר עלייהו ומשלם מגופו. הרא"ש ז"ל.

במועד מתחילתו מי שמעת ליה וכו'. הקשו בתוספות על פירוש רש"י ז"ל דהיכי פשיט הא דרבא דילמא צרורות כאורחייהו מן העלייה וכו'. ונראה דעת רש"י ז"ל שמשוה כי אורחייהו לשני ואייעד דאם איתא דכי אורחייהו משלם מן עלייה משום דכיון דכי אורחיה בעלמא היה ראוי לשלם נזק שלם ומן העלייה כגון רגל ואתאי הילכתא בצרורות וגרעא חצי ולהכי דין הוא שישלם כי אורחיה מן העלייה אם כן היכא דשני ואייעד כיון דאלו הוה מועד בעלמא היה לו לשלם מן הדין נזק שלם חצי מגופו דצד תמות במקומה עומדת וחצי מן העלייה השתא דהוו צרורות על ידי שנוי דאתאי הילכתא וגרעא החצי אין ראוי שישלם מגופו אלא חצי של חצי נזק צרורות דהיינו רביע ורביע מן העלייה ומדתני עלה משלם חצי נזק מגופו לגמרי משום הכי פשיט רבא דחצי נזק צרורות כאורחיה משלם מגופו. גליון.

עוד כתבו בתוספות אלא בא לומר וכו'. עד דאין זה סוגיית התלמוד וכו'. למאי נפקא מינה באוקמתא אחריתי כבר דחה שפיר דלא מצי למיפשט בעיא דרבא. הרא"ש ז"ל.

עוד כתבו בתוספות וכן משמע מדקאמר או דילמא תולדה דרגל היא. פירוש דאיכא לפרושי או דילמא תולדה דרגל היא לענין דלא שייך ביה העדאה מדקאמר תולדה דרגל היא ולא קאמר או דילמא לרגל מדמינן לה. אבל קשה דלקמן בעי ר' ירמיה היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה וקאמר או דילמא תולדה דרגל היא אלמא אף על גב דהוי משונה דביעוט שינוי הוא אפילו הכי קאמר או דילמא כתולדה דרגל היא. גליון.

וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל ואי מיירי בצרורות על ידי שנוי צריך לומר או דילמא בתולדה דרגל היא ואין לה העדאה ודוחק. ע"כ.

עוד כתבו בתוספות ותימה דלקמן מוכח דמיירי על ידי שנוי גבי הא דבעי רב אשי יש שנוי וכו'. וי"ל דודאי רבא בכי אורחיה בעי ומכל מקום אם יש שנוי פשיטא דאין העדאה בצרורות בשנוי דלא מצי אתי מרביע נזק לנזק שלם ועיקר העדאה בקרן כתיב דכיון דאין העדאה בצרורות דקרן כל שכן בצרורות דרגל. הרא"ש ז"ל.

עוד כתבו בתוספות וכן לקמן פריך והא משונה הוא. וי"ל דהכי פריך לקמן בשלמא אי מוקמינן פלוגתייהו בהעדאה ניחא דמפשטא בעיא דרבא דבכי אורחיה נמי פליגי והא דנקט גללים לרבותא דרבי אלעזר נקטיה דאף על גב דהוי משונה אפילו הכי סבירא ליה דלא משלם אלא חצי נזק משום דאין העדאה. אבל אכתי קשה דמנא ליה דנקטיה לרבותא דרבי אלעזר כי היכי דלפשוט בעיא דרבא נימא דדוקא נקטיה ומשום רבי יהודה דמשום דהוי משונה הוא דאמר דיש העדאה ומשלם נזק שלם אבל כי אורחיה אין העדאה. גליון.

עוד כתבו בתוספות ונראה דבתרווייהו מיבעיא ליה וכו'. והא דקאמר הכא אלא הא דבעי רבא על צרורות כי אורחייהו קאמר ואפילו בשנוי נמי מצי למיפשט דלרבנן אין העדאה דכיון דכי אורחיה אינו משלם אלא חצי נזק כל שכן בהעדאה דשנוי. הרא"ש ז"ל.

ורבינו נתנאל הקדוש תירץ דסבירא ליה לרבא דהלכה למשה איתמר דצרורות חצי נזק בין באורחיה בין על ידי שנוי וקמיבעיא ליה משום דעל ידי שנוי צריך העדאה ובכי אורחיה לא שייך העדאה וההלכה השוותן מיבעיא ליה הי מינייהו עיקר אי לקרן מדמינן להו ועל ידי שנוי עיקר ואית להו העדאה דהא שייכא בהו וכיון דאית בהו העדאה הוא הדין לכי אורחיה אף על גב דלא שייך בהו מסברא גזרת הכתוב היא שהשוותן או דילמא תולדה דרגל היא כלומר הנהו דכי אורחייהו דדמיין לרגל עיקר ולית בהו העדאה דשייכא בהו והוא הדין בעל ידי שנוי שהשוותן ההלכה. ה"ר ישעיה ז"ל.

עוד כתבו בסוף הדיבור לאו פירכא היא כיון דדמייה רחמנא לקרן בחצי נזק וכו'. ומהאי טעמא נמי מיבעיא ליה אי חייב ברשות הרבים. הרא"ש ז"ל. והראייה דלעיל דאמר חצי נזק הוא רוצה לדמותם לקרן ומגופו. תלמיד ה"ר פרץ ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף