אילת השחר/בבא קמא/יח/א

אילת השחר בבא קמא יח א

דף י"ח ע"א

תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי. ברא"ש בסוגיין כתב דהתרנגול רוצה לשתות לכן מחטט בחבל כדי שישבר הדלי ויהי' לו לשתות. וצ"ע וכי התרנגול מבין שע"י שיחטט בחבל ישבר הדלי.

מגופו משלם דלא אשכחן ח"נ דמשלם מעלי' או מעלי' משלם וכו'. הנה אם רצינו ללמוד מח"נ דקרן לכאורה כיון דקיי"ל דפלגא נזקא הוי קנסא, וממונא מקנסא הא לא ילפינן, וע"כ דהבעיא כיון דלא מצינו חיוב ח"נ במעלי', לכן אין לנו להחמיר ולחדש לחייבו מעלי', נמצא דאין זה לימוד אלא דכל שאין אנו יודעים שחייב מעלייה א"א לחייבו מעלייה, דחיוב זה חידוש דין וכ"ז שאין אנו יודעים א"א לחייב, אלא דצע"ק דהא יש גם דינים חמורים מחמת דין מגופו דיוחלט השור לר"ע, וכן מש"כ התוס' לעיל דף י"ד ע"ב בד"ה פרה, וא"כ מנ"ל להחמיר עליו בכגון זה, דהא מקנסא א"א ללמוד לחייבו, וצ"ל דכיון שיש רק או חיוב מגופו או מעלי' והחיוב מגופו נקרא קולא לגבי החיוב מעלי' לכן נשאר בהחיוב הקל, וכאילו אין זה בגדר לימוד. וצע"ק אם לא שייך כאן מה דאמרינן בפסחים דף כ"ז ע"ב כל ק"ו שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אין דנין בק"ו.

והנה לכאורה ע"כ אין טעם דהוי מגופו מחמת הח"נ, דהא לר"ט משלם קרן בחצר הניזק נ"ש ומ"מ רק מגופו, וכן לר"ע בתם שחבל באדם, וא"כ ע"כ הטעם משום דרק במשונה חייבה התורה מגופו ואין זה תלוי בח"נ, [ומש"כ בקהלות יעקב סי' ט"ז דמ"מ הסתפק אליבא דרבנן, קשה דמר"ט ומר"ע נשמע לרבנן כיון דלדידהו ודאי משלם בצרורות מעלי' א"כ גם לרבנן כן דלא מצינו שיחלקו רבנן עם ר"ט ור"ע בזה אם צרורות משלם מעלי', וגם אין סותר לרבנן דהא גם לדבריהם לא מצינו לזה סתירה].

וצ"ל משום דגם במועד אע"ג דאמרינן דאורחיה הוא מ"מ אין אורחי' גמור, דהא זאב דאייעד מבואר לעיל דף ט"ז ע"ב בתוסד"ה כי, דפטור ברה"ר, משא"כ ארי דאייעד בטריפה דהוי קרן חייב ברה"ר, והיינו דאינו אורחי' גמור ונשאר קרן, ובכל זאת משלם מעלי', וא"כ אין הטעם דמשונה משלם מגופו, דהא בתר דאייעד דמ"מ נשאר בו דין משונה משלם מעלי', א"כ יש לתלות טעם מגופו מחמת ח"נ דאע"ג דיש לפעמים גם נ"ש מגופו לר"ט מ"מ כל ח"נ משלם מגופו ולכן יש להסתפק דגם צרורות יהי' כן. (מהדו"ק)

שם. מגופו משלם דלא אשכח ח"נ דמשלם מעלייה או מעלייה משלם דלא אשכחן כאורחי' דמשלם מגופו. נמצא דהספק אם לחומרא כמו כל אורחי' או לקולא כמו ח"נ דקרן, ויש לעיין כיון דיש כלל בתורה דכל היכי דאיכא ללמוד לחומרא או לקולא אז לחומרא מקשינן, ומבואר לעיל בתוס' דף ג' ע"א בד"ה דומיא דרגל דגם בממון עבדינן לחומרא, א"כ מה מספקא לי' לרבא.

אלא כגון דשני בגחלת וכו'. צ"ל דלא אתי כר"ע דס"ל יוחלט השור דאז על החררה כבר בעל הכלב ובעל הגדי שותפים בנזק החררה כדמבואר לקמן דף ל"ו ע"ב.

וסבר לה כר' יהודה דאמר צד תמות במקומה עומדת וכו' בתם ונעשה מועד במועד מתחילתו מי שמעת לי'. קשה להבין סברת התרצן, ועוד יותר יש לתמוה דהא אם ס"ל דצרורות משלם נ"ש ע"כ זה משום דלא נתחדש הלכה דח"נ, ואז הא כחו הוא כמו רגל ממש וברגל הא לא אמר דמשלם חצי מגופו ומ"ש צרורות מרגל.

רש"י ד"ה אלא כגון דשני בגחלת. שנטלה בפיו והניחה. הנה מה שיש בזה שינוי הוא מסתמא מה שלוקח דבר שבצדו השני יש אש, אבל מה שהניחו ודאי אין זה שינוי וכי צריך שיחזיק הגחלת בלי סוף, וא"כ לכאורה היינו רש"י לשיטתו לקמן דף כ"ג דגם כשעושה דבר כי אורחי' הבא מכח שינוי כגון מה שאכל הכלב את האימרי אחרי שהרגו דינו כקרן ומשלם רק ח"נ, וה"נ כאן, ודלא כהרא"ש דחייב ע"ז כמו שן, ולדידי' צ"ע איך יפרש כאן דשני בגחלת, וע"כ צ"ל כשעושה שינוי שבהכרח יפסוק דינו ככל הזמן עושה שינוי, וא"כ אינו מוכרח דזה רק לשיטתו.

אבל נראה דכאן דכל הזמן זה המשך וגם בשעת ההנחה נמשך השינוי לכו"ע מקרי שינוי, וכל הנידון שהרא"ש חולק הוא רק כשכבר נגמר מעשה השינוי לגמרי, דהיינו בשעת אכילת האימרא, דכה"ג סובר הרא"ש דאז אין דינו כקרן.

תוד"ה במועד. הנה לפי הפירוש דהבעיא בהעדאת צרורות דאורחייהו או בין באורחי' בין בשינוי, יש לעיין כיון דאין עושין לימודים מהלכה לממ"ס אולי גם אין לעשות לימודים על הלכה למשה מסיני, ולכן הי' אפשר לפרש דצדדי הספק דההלכה דצרורות משלם ח"נ הצטמצמה רק בהזיקה פעם א', אבל במועד דבקרן שהזיק בגופו משלם נ"ש, אפשר דגם במועד שהזיק בכחו, לא נאמרה כלל לחלק כחו מגופו, ולכן כל מועד בין דאורחי' בין דשינוי משלם כמועד דגופו נ"ש, או דרק בגופו נאמרה חילוק למועד אבל בהלכה דכחו משלם ח"נ אין חילוק בין תם למועד, אלא דאם נפרש כן נמצא דלהצד דמהני העדאה הוא משום דלא נאמרה הלכה כלל בצרורות על מועד, א"כ מועד בצרורות כי אורחייהו ודאי ישלם מן העלייה כדין רגל, ולא שייך ע"ז צד תמות במקומה עומדת כיון דאין דינו מחמת דנתווסף ע"י שהועד אלא דאז אין הלכה דכחו שונה מגופו, וע"כ דהבעיא באמת ללמוד מקרן דכל היכא דחייב ח"נ בפעם הראשונה נתווסף בו חיוב בפעם רביעית נ"ש והוי כגילוי מילתא דתמיד משלם בפעם ד' נ"ש.

והנה בצרורות דהוי אורחי' לא שייך לומר על השור שהשור נעשה מועד, וכן לא שייך לחזור לתמות, דהא אם כמה פעמים לא יתיז צרורות או שלא עלה בידו להזיק בכ"ז לא שייך שיחזור לתמותו כיון דהכל בלי כונה, וע"כ דהעיקר לעשות את הבעלים למועד, א"כ לכאורה מה דילפינן משור מועד בכולי דוכתי דנעשה טבעו לנגוח מאי ראי' דהא להצד דגם בצרורות דאורחייהו נעשה מועד א"כ אין זה תלוי במה שהשור הורגל אלא דגזה"כ דאם עשה ג' פעמים חייב נ"ש כיון דהעידו ג' פעמים בבעלים א"כ איך אפשר לדמות וסתות לזה, דמנ"ל כלל דתלוי מחמת שהשור רגיל ועומד לנגוח, וכן לא יהי' נפק"מ דגם אם ראה שוורים ולא נגח ג"כ יתחייב, כיון דאינו תלוי כלל במה שרגיל השור ועומד לנגוח, וכן צ"ע דברי ר"מ לקמן דף כ"ד דקירב נגיחותיו לא כ"ש, ואף רבנן היו מודים לזה לולא משום דחילקו דבשור תלוי בהרגל ושם בגזה"כ, כמבואר לקמן דף כ"ד א', ולהנ"ל גם בשור אינו מוכרח דתלוי בהרגל. וצ"ל דמסתבר דאע"פ דתלוי בהעדאת הבעלים מ"מ כ"ז שאין השור רגיל לא הי' שייך לחייבו נ"ש דאכתי לא אייעד תורא, וע"כ דבמועד איכא תרתי גם מועדות על השור ומיני' ילפינן וסתות, וחוץ מזה יש בזה מועדות שמיעדין את הבעלים, ומ"מ צ"ע. (מהדו"ק)

בא"ד. לפי הפי' דיש העדאה באורחי' א"כ לר' אלעזר דיש העדאה לצרורות למה משלם מגופו, ע"כ דצד תמות במקומה עומדת, ולכאורה הא כאן לא שייך צד תמות, דכל הטעם הוא כמוש"כ התוס' לקמן בסו"פ דו"ה דכיון דכשהוא תם צריך שמירה מעולה גם כשנעשה מועד א"א שיפטר בשמירה פחותה, וכיון דיש לו דין תם לענין שמירה מעולה ממילא יש לו כל דיני התם, אבל בצרורות דאורחי' דהוא כרגל למה לא יהא חייב הכל מעלי' כיון דאין זה סתירה לדינו הקודם כשהי' תם, דגם כשהי' תם הלא הי' סגי לי' שמירה פחותה אף לר' יהודה דלא מסתבר דכיון דמשלם ח"נ בעי שמירה מעולה כמו בנגיחת תם, וע"כ צ"ל דמ"מ כיון דכל דין העדאה דתם נעשה מועד ילפינן מקרן דלכן גם צרורות דאורחייהו דמשלמין ח"נ ילפינן דגם בהו שייך העדאה כדכתבו בסוף הדיבור, וכיון דבנגיחה מועד משלם חצי מגופו ה"נ צרורות. ולפי"ז מובן דברי התוס' לקמן דף מ"א ע"ב ד"ה הביאהו שהקשו דאיך מועד משלם כופר שלם הא על חצי צריך להפטר דהביאהו לב"ד וישלם לך כיון דאינו משלם אלא מגופו, ובחזו"א סי' י"א ס"ק י"ז נתקשה דשם הא בתם פטור ולא שייך צד תמות לענין דין כופר, ולהנ"ל ע"כ צ"ל כיון דדין מועדות בקרן לא מצינו דישלם הכל מעלייה דחצי מגופו משלם, ממילא הי' צריך להיות גם בכופר כן, וע"ז תירצו באמת כיון דבכופר כתוב מפורש צ"ל דהוי גזה"כ דכולו משלם מן העלי', ועיין בשטמ"ק לקמן דף מ"א ע"ב בשם הר' ישעי' דמשמע דתירץ כהחזו"א. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א