שיטה מקובצת/בבא מציעא/ק/א

שיטה מקובצת בבא מציעא ק א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתין. המחליף פרה בחמור וכו'. ה"ר יהונתן מפרש ההלכות כתב המחליף פרה מעוברת בחמור וכיון שמשך הפרה קנה החמור בכל מקום שהיתה וטען בעל הפרה לא קנית כי אם הפרה כי לא נתכוונתי להחליף לך פרה וולדה בחמור כי הייתי יודע שלפרקה היתה עומדת ותלד קודם שתמשכנה והלוקח אומר הכל מכרת לי בחליפין אלו וכשמשכת החמור היתה הפרה מעוברת וזכיתי בה ובעוברה. ובדקיימי פרה וולדה בסימטא קמיירי או ברשות הרבים ולהכי נקט מחליף ולא נקט מוכר דהא לא קני לוקח אלא במשיכת הפרה. ע"כ דברי הרב.

ולפום האי פירושא טענתא דמוכר לאו כלום היא כיון דקא מודה דההיא פרה מעוברתא זבין ליה. הילכך ודאי מיחזי לאוקומה לטענתא דמוכר בכהאי גוונא דקטעין מוכר אין הכי נמי פרה מעוברת זבינית לך ולא הוה ידענא אי האי פרה ילדה או לא ולבסוף איגלאי לי דודאי ילדה מקמי דזבינתה ניהלך והשתא אי בעית יהיבנא לך פרה אחריתי מעוברתא ואי לא בעית ליבטיל המקח. ואידך קא טעין האי פרה ודאי מעברתא הות בעידן זביני וולדה דילידת דילי הוא וברשותא דידי ילדה ולא שקילנא מינך פרה אחריתי מעברתא דלא שוה העובר במעי אמו כמה דשוה כדמיתיליד. אבל היכא דאמר ליה פרה סתמא בההיא לית דינא ולית דיינא דלא קנה ולד כלל. ואפשר נמי לפרש המחליף פרה בחמור בדאמר ליה פרה שלי הידועה כמו שהיא עכשיו אני מחליף לך בחמורך וקטעין מוכר שבאותה שעה שמשך החמור כבר ילדה הפרה ומשום גכי נתרצה הוא באותן חליפין בלא תוספת דמים ואידך קא טעין כי בשעתא דאמשיך ליה חמור אכתי פרה מעברתא הות. וכן נראה לפרש וצריך עיון. הרמ"ך.

יש לדקדק למה אמרה המשנה מחליף בפרה ומוכר בשפחה ולא אמר מוכר בשתיהן. ויש לומר מפני שהשפחה נקנית בכסף ובחזקה והפרה אינה נקנית אלא במשיכה הילכך השפחה אף על פי שהיא ברשות המוכר יכול הלוקח לומר משלקחתיה ילדה כלומר משנתתי לך כספה ילדה ושלי הוא אבל הפרה שאינה נקנית בכסף אם היא ברשות המוכר היאך יכול הלוקח לומר משלקחתי ילדה ובמה קנאה אם לא בחליפין אלא כשהוא מחליף פרה בחמור ומשך בעל הפרה את החמור מיד הפרה נקנית ויכול הלוקח לומר משמשכת אתה את החמור ילדה הפרה והרי הולד שלי הוא ומשום הכי נקט מחליף בפרה משום דבמשיכת החמור נקנית הפרה ויכול לומר ברשותי ילדה ואף על פי שהפרה עדיין ברשות בעליה. והאי דמוקמינן בגמרא דקיימא באגם שפחה דקיימא בסימטא איבעית אימא בילוד קאמר ואפילו תימא בפרה ושפחה קאמר הכי קאמר השתא קיימי באגם וסימטא מיהו אורחא דמילתא נקט לפום טענתהון דמעיקרא נמי משלמי הכי זה אומר ברשותי ילדה ולא משכחת להו אלא במחליף בפרה ומוכר בשפחה. הראב"ד ז"ל.

המחליף פרה בחמור. פירוש שזה מוכר החמור ומחמת אותה משיכה בעל החמור קונה את הפרה. ואם תאמר אם כן הויא לה בכליו של קונה שבעל החמור מוכר חמורו דהיינו כליו כדי לקנות הפרה ואם כן תקשי ללוי דאמר בכליו של מקנה. ויש לומר דהכי פירושו המחליף פרה בחמור פירוש בהנאת. קבלת החמור דמיירי שהפרה והחמור הם של אחד ורוצה להקנות פרתו לאדם אחד ומוסר חמורו תחת סודרו כדי להקנות לו פרתו. והא דקאמר המחליף דמשמע שהאחד נותן לו שום דבר הכי פירושו המחליף פרה בהנאת קבלת החמור ובההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה. אי נמי לעולם כפירוש הראשון ולא קשיא למאן דאמר בכליו של מקנה דתנאי היא. ועוד יש לומר דהכא מיירי בחליפין דשוה בשוה וכולי עלמא מודו כדפירשתי לעיל. תלמיד הר"פ.

היו לו שני עבדים וכו'. וכתב ר"מ דאצטריכו כל הני בבי משום חידוש זה אומר איני יודע וכו' דאי משום רישא הוה אמינא התם הוא דיחלוקו ונפיק לפלגא דממונא מחזקיה משום דשואל יש לו לידע טפי ממשאיל אם שאולה מתה או שכורה מתה אבל בהמחליף פרה בחמור לרבא דמוקי לה בשמא ושמא סלקא דעתך אמינא כיון דלא היה להם לידע לא נפיק ממונא מחזקת מרא קמא. וסיפא דהיו לו שני עבדים איצטריך דאי מתרי בבי קמאי הוה אמינא התם הוא דמפקינן ממונא מחזקת מרא קמא בטענת שמא משום דלא היה לו לתובע לידע אבל בסיפא כיון דהיה לו ללוקח לידע נהי נמי דמוכר נמי היה לו לידע מכל מקום לא נפיק ממונא מחזקיה כיון דתובע יש לו לידע ולא ידע. ועוד דלוקח יש לו לידע טפי ממוכר שהמוכר הוא רגיל למכור ביום אחד לכמה לוקחין ואינו יכול לזכור הכל. הרא"ש.

המחליף פרה בחמור. צריך ליתן טעם למה הוצרכו כל הבבות הללו מפרה ושפחה ועבד ושדה מרבי. תוספות שאנץ.

ואם ישאל שואל למה לא הקשו לרב נחמן מהא מתניתין דשני עבדים ושתי שדות כמו שהקשו לו למעלה כשהלוקח אמר גדול לקחתי והמוכר אומר איני יודע אמאי זכה בגדול נימא אף על גב דברי ושמא הוא אוקים ממונא בחזקת מריה ומאן ניהו מוכר. איבעית אימא הא אוקימנא בעומדת באגם ובסימטא ואף על גב דאיכא למימר אוקמינהו אחזקת דמרא קמא כיון דברי ושמא נינהו לא אמרינן ובין לרבא ובין לסומכוס לברי יהבינן ליה ולא לשמא. איבעית אימא סיפא הא איכא עסק שבועה ביניהם למאן דאמר עבד בכסותו ושדה בעומרים קא טעין ליה הא קא מודה ליה במקצת ועל אידך מקצת אמר איני יודע וכל שכן למאן דאמר דמי עבד גדול ודמי שדה גדולה קא טעין ליה דמודה מקצת ממש הוא ולמאן דמוקים לה נמי כרבי מאיר וסבר לה כרבן גמליאל נמי הא איכא עסק שבועה ביניהם דהא קא מודה ליה בקטן ובגדול אומר איני יודע. ובענין שפחה וולדה ופרה וולדה נמי הא איכא עסק שבועה דאיהו קטעין ליה פרה וולד שפחה וולד ואיהו לא מודה אלא בפרה ושפחה ובוולדות אמר איני יודע דהיינו עסק שבועה ומתניתין בשפחה ופרה דליכא עסק שבועה כגון דתפיס מרה לשפחה ופרה ולא קא תבע אלא לולד ומשום הכי יחלוקו לסומכוס. הראב"ד.

וזה לשון תלמיד הר"פ. ואם תאמר תיקשי לרב נחמן מהכא. ויש לומר דרב נחמן מוקי לה בשיש עסק שבועה כגון שהמוכר אומר יודע אני שדמי עבד קטן אני חייב לך אבל מן היתרון שאתה אומר איני יודע דהשתא הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע דאמר איני יודע ומשלם ומוקי לה כהנך אמוראי דמוקמי להאי טענה במטלטלין לבד דאי כרבי אושעיא דמוקי לה גם בטענת קרקעות אם כן לענין קרקעות הוי עסק שבועה דגלגול והא פרישנא לעיל דבעסק שבועה דגלגול לא משלם כי אינו יכול לישבע. עד כאן.

גמרא: וליחזי ברשותא דמאן קיימא. פירוש ואם איתא ברשותא דחד מינייהו ואפילו דלוקח לוקמה בחזקתיה וליהוי מוכר מוציא מחברו ועליו הראיה אף על גב דקיימא לן בפרק חזקת הגודרות אין להם חזקה הני מילי היכא דידעינן ודאי דהוו לראובן דאף על גב דהשתא ברשות שמעון נינהו אין לו בהם חזקה אבל הכא דודאי האי קנויה ללוקח ולד נמי אפשר דדידיה הוי כיון דברשותיה נינהו דינא הוא דלוקמינהו בחזקתיה. הר"ן.

וזה לשון הריטב"א: וליחזי ברשותא דמאן קיימא וכו'. ולישנא משמע שאם נולד ברשות לוקח על המוכר להביא ראיה ואם תאמר והא קיימא לן הגודרות אין להם חזקה וכן העבדים. יש לומר דהכא עבד קטן המוטל בעריסה הוא שיש לו חזקה ופרה באתרא דמסירן לרועה שיש להם חזקה כדאיתא התם. אי נמי דהתם הוא דליכא אלא טענת חזקה בלחוד אבל הכא דאיכא מכר ודאי דפרה ושפחה גופייהו מהניא חזקה לגבי הולדות לענין זה. עד כאן.

כתוב בתוספות אבל מוכר הוא מוחזק מועיל אפילו הוא טוען שמא וכו'. וזה לשון תוספות שאנץ: ומיהו לגבי מוכר אם הולד ברשותו אפשר שיש לומר דבההיא דבכורות שתועיל לו חזקה שהוחזק בודאי ויכול להקשות נחזי ברשות דמאן קיימא אפילו בשמא ושמא דנחזי הולד אם הוא ברשות מוכר ונימא כיון שהוחזק המוכר בולד זה בעוד הפרה מעוברת קודם מכירה ועדיין עומד ברשותו תועיל לו חזקתו אפילו אחר שהוטל בספק כבההיא דבכורות אף על גב דלא הוי הכא לגמרי ממש כי התם דהתם הוחזק בעל הבית מתחלה בטלה חי שהוא שלו והכא לא הוחזק המוכר בודאי בולד אלא בעובר ואף על פי כן צריכין אנו לטעם שפירשתי דמשום שהוטל בספק וכל אחד טוען ברי לי פריך שפיר וניחזי ברשותא דמאן קיימא בין אי קיימא ברשות מוכר בין אי קיימת ברשות לוקח דאף ארשות לוקח קא קשיא ליה כדמשמע במאי דמשני דקיימא באגם ולא משני דקיימא ברשות לוקח. עד כאן.

ואם תאמר וכי נמי הוי הולד ברשות. לוקת וכו' ככתוב בתוספות עד סוף הדיבור. ולא דמי לתקפו כהן דמוציאין מידו דהתם כהן טוען שמא והכא טוען ברי המוחזק. הרא"ש.

הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. כך הלא גירסת הספרים ולא גרסי אלא. ומסקנא דאמר סומכוס אפילו ברי וברי. ואיכא מאן דדייק מדלא אמרינן אלא דאתירוצא קמא סמכינן דקיימא באגם ובסימטא הא אי קיימא ברשותא דחד מינייהו אפילו סומכוס מודה דהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. ואם תאמר הא לעיל גבי מתניתין דשאולה מוקמינן הך בבא דזה אומר איני יודע כסומכוס דאמר חולקין והא התם ממונא ברשותא דשואל הוא ויש לומר דהתם כיון שהוא שמא ושמא אפילו מאן דתפיס ריע חזקתיה אבל בברי וברי דלא ריע לא אמר סומכוס אלא דקיימא באגם דוקא. ואיכא נוסחי דגרסי אלא ואמרי דהשתא דאוקימנא לה כסומכוס לא צריכי לאוקמה כלל באגם או בסימטא אלא אפילו ברשותא דחד ואפילו בברי חולקין ומייתי ראיה מדפרכינן בסמוך לרבה בר רב הונא מסיפא דקתני זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע מוכר ולרבה דאמר אמר סומכוס אפילו בברי וברי אמאי ישבע מוכר יחלוקו ואם איתא דמודה סומכוס דהיכא דאיתיה ברשותא דחד מינייהו דלא אמרינן יחלוקו מאי קושיא לוקמה למתניתין בהכי דקיימא ברשות דחד ומשום הכי ישבע. אלא ודאי לסומכוס אפילו איתיה ברשותא דחד מינייהו ואפילו ברי וברי יחלוקו. זה דעת הרשב"א. ואי מהא לא איריא דהא דלא דחי ליה למתניתין בהכי משום דמשמע להו דבכולהו גווני קתני ישבע ואפילו קיימא באגם דומיא דסיפא דזה אומר איני יודע דמוקמה כסומכוס ומתוקמה בכלהו גווני בין דקיימא באגם בין ברשותא דחד מינייהו דהא שמא ושמא הוא. ומיהו כי אמר סומכוס חולקין אף בברי ושמא הני מילי היכא דאיכא דררא דממונא אבל היכא דליכא לא כדאיתא בריש מכלתין. הר"ן.

וזה לשון הריטב"א: כך הגירסא בכל הספרים הא מני סומכוס היא. ומדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא מכלל דלסומכוס נמי בעינן דקיימא בסימטא. ואם תאמר והא לעיל גבי השואל את הפרה דאוקימנא כסומכוס ליכא למימר סימטא דהא בתשלומי פרה המתה הוא דפליגי וכן גבי שור שנגח את הפרה בבבא קמא ויש לומר דהתם כיון דהנתבע טוען שמא לא בעינן סימטא אבל בברי וברי בעינן סימטא וכן תירץ ר"י ז"ל. אבל יש שפירש דהכא אלא קאמרינן ולסומכוס לא בעינן סימטא כלל. והרבה יש בתלמוד דהוה צריך לומר אלא ולא אמר. עד כאן.

אלא לרבה בר רב הונא וכו'. אמאי ישבע מוכר יחלוקו. פירוש דמשמע לן דכיון דרישא סומכוס לא הויא סיפא דלא כסומכוס. ופרקינן מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא לא אפשר דלא לישתבע וכיון דמשתבע ליכא חלוקה שוה שזה יטול מחצה בלא שבועה וחברו יטול בשבועה הריטב"א.

מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא. דמודה מקצת הוא כדבעינן למימר קמן בטוענו עבד בכסותו ושדה בעמרים למאן דמוקי לה בזוקקין ולמאן דמתרץ לה בתירוצא אחרינא מוקי לה עבדא דקטע לידיה דלאו הילך הוא וכיון דאיכא שבועה דאורייתא דאפילו מודה מקצת נמי לא שבקינן ליה אלא בשבועה כיון דבעי אשתבועי שקיל לכוליה בשבועה דתרתי לא עבדינן ביה דמשתבע ומפסיד מחצה אלא נשבע ונוטל הכל כלומר שאינו משלם כלום ומשום הכי ישבע המוכר ופטור או נוטל הכל מן האגם או מן הסימטא. הראב"ד.

מה שטענו לא הודה לו וכו'. פירוש דהא גדול וקטן חטין ושעורים נמי הוא ולמה נשבע. ובודאי דרישא נמי דקתני זכה בגדול קשיא דהא למאן דאמר חטים ושעורים פטור הוא הדין שאם אמר איני יודע פטור כדאיתא בבבא קמא. אלא הכא ניחא ליה טפי למפרך מאידך בבא משום דבעי לאפושי פירכי דהוה ליה הילך ושאין נשבעין על העבדים כי מתרצא הא מיתרצא ממילא רישא דמיירי בשיש עסק שבועה וכדרבא. הריטב"א.

בטוענו דמים דמי עבד גדול ודמי עבד קטן. ואם תאמר וכיון שטוענו דמים מכלל שכבר פרע לו דמים ועבד כנעני נקנה בכסף ואם כן למה תובעו דמים. ותירץ רש"י דמתניתין מוקמינן לה השתא באדם שתובע לחברו נתתי לך דמים הראויין שתקנה לי עבד גדול והלה אומר לא לקחתי אלא דמי עבד קטן ולא נראה דמתניתין במוכר ולוקח איירי. אלא הכא במאי עסקינן כגון שלקח על תנאי ולא נתקיים התנאי וחייב מוכר להחזיר לו מעותיו. אי נמי במקום שכותבין את השטר שלא קנה עד שיכתוב לו את השטר. וכן פירש ר"י. הריטב"א

וזה לשון תלמיד הר"פ: בטוענו דמים. פירש הקונטרס דהכי פירושו שאומר לו מסרתי לך דמים וכו'. וקשה דאם כן הוה ליה למתני במתניתין שולח ומשלח. לכך נראה כמשמעו שהלוקח אומר למוכר מסרתי לך דמים בשביל גדול שמכרת לי והלה אומר דמי עבד קטן יש לך בידי שמכרתי לך עבד קטן. ואם תאמר אם כן הוי כל טענותיהן בגוף העבד כיון שהלוקח מסר לו דמים בשביל העבד שהוא מוכר לו אם כן קנה מיד העבד ועבד נקנה בכסף והא קיימא לן דאין נשבעין על העבדים. ויש לומר דנהי דמסר לו למוכר הדמים מכל מקום לא קנה העבד דמיירי במקום שכותבים את השטר ועדיין לא כתב את השטר וחוזר בו אתד מהן ותובע הלוקח למוכר הדמים שנתן לו. עד כאן.

ולהאי אוקימתא רישא דקתני זכה בגדול לרב נחמן מיירי מפני שיש עסק שבועה ביניהם ואינו יכול לישבע שזה תובעו שנתן לו מנה לדמי עבד גדול והמוכר אומר שאיני יודע אם מנה אם חמשים של דמי עבד קטן הילכך זכה לוקח בדמי הגדול ואפילו בלא שבועה כלל וכדברירנא בפרק חזקת הבתים. הריטב"א.

ושמואל אמר בטוענו כסות. פירוש לא ניחא ליה לשמואל לאוקומי מתניתין בדמים כיון דקתני עבד גדול ועבד קטן וטפי ניחא ליה לאוקמה בכסות שהוא טפל לעבד. ואפילו הכי פרכה רבי אושעיא דמידי כסות קתני. הריטב"א.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף