אילת השחר/בבא מציעא/ק/א

אילת השחר בבא מציעא ק א

דף ק' ע"א

תוד"ה וליחזי. וא"ת וכי נמי הוי הולד ברשות לוקח אין זה הוכחה דקנאה דהא אמרינן בח"ה הגודרות אין להם חזקה וכו'. וכן בשפחה כיון שהיא קנוי' ללוקח הביאה את בנה עמה לבית הלוקח. והנה כבר תמה הרש"ש דלמה הוי ס"ל דאיירינן מדין הוכחה, [ויש להוסיף דלא מיבעיא אם גרסינן וליהוי אידך הממע"ה, הרי פשוט משמע דזה עדיין אינו הוכחה, אלא אפילו לא הי' זה בגירסתם מ"מ למה הוי ס"ד דמיירי מדין הוכחה], עוד יש לעיין דאם איירינן מדין הוכחה למה לא הוקשה להם גם כשהם ברשות מוכר דג"כ אין הוכחה מזה שנמצא שם כיון דכל הזמן שלפני החליפין הי' ברשות המוכר.

ואפשר דהנה הא מסקינן לעיל דף ו' ע"ב דתקפו כהן מוציאין מידו, ולהתוס' כן הוא ההלכה דתפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני להיות לו דין מוחזק, וכאן שלא ראינו אותו בבית הלוקח לפני שנולד הספק, אנו צריכים לדון בזה כתפיסה לאחר שנולד הספק דלא מהני להיות זוכה ע"י שהוא מוחזק, לכן הוי ס"ל דבשלמא המוכר יזכה מדין מוחזק דלגביו הוי תפיסה לפני שנולד הספק, אבל לגבי הלוקח לא יתכן מדין תפיסה אלא מדין הוכחה, לכן הוקשה להם דאיזה הוכחה יש.

ולפי תירוצם דבדררא דממונא מהני אפילו תפיסה שיש לה דין כלאחר שנולד הספק וזה דוקא בטוען ברי, והיינו דהיכא דאין דררא דממונא והספק ע"י הטענה אז גם ברי לא מהני תפיסה לאחר שנולד הספק, אלא שחידשו דבדררא דממונא שאני דמהני גם לאחר שנולד הספק, מ"מ בתופס בטענת שמא לא יועיל אפילו בדררא דממונא, והוקשה להם מדהפקידו שני טלאים ומת א' מהן הנפקד זוכה בטענת שמא, אלא דהתם הוי תפיסה לפני שנולד הספק.

ומה שהוצרכו להוסיף ולבאר דמ"מ להמוכר יועיל תפיסתו אפילו שטען רק טענת שמא, ולכאורה זה פשוט כיון דלהמוכר הא זה תפיסה לפני שנולד הספק, צ"ל משום דאחרי שביארו דבדררא דממונא שאני ומהני תפיסה לאחר שנולד הספק ומ"מ בשמא לא מהני, א"כ יש מקום לומר דגם ברשות מוכר לא עדיף כיון דהי' מוחזק בידו ולא בתור ולד דבתור ולד לא הי' ודאי מוחזק, ויש מקום לומר דגם להמוכר לא יועיל בטענת שמא, לכן הוצרכו לבאר דלהמוכר הוי ודאי כתפיסה לפני שנולד הספק אע"פ שלא הי' מוחזק בולד רק בעובר.

והנה מה שכתבו דבהפקיד שני טלאים הוי הנפקד ודאי מוחזק, ע"כ צ"ל דכוונתם דגם בהטלה המופקד מקרי הנפקד מוחזק כשהי' חי, דאל"כ איך הוא ודאי מוחזק הא יתכן שמת טלה שלו והטלה הנשאר הוא המופקד ולא הי' מוחזק בו מעולם ואיך יזכה בתור מוחזק, משמע דהנפקד יש לו דין מוחזק בהטלה של פקדון אע"פ שהוא עומד להיות מוחזר להבעלים.

ואע"ג דכתבו התוס' בב"ב דף ס"א ע"ב בד"ה ארעתא, דתמיד המשאיל מקרי המוחזק ולא השואל, היינו לגבי השאלה לגבי כמה זמן שיהי' אצל השואל או השוכר, היינו דברור דצריך להחזיר והנידון על כמה זמן לעכבו להשתמש בו, אבל אם הנידון אם זה בכלל צריך להחזירו שפיר מקרי מוחזק בו השוכר.

והנה שיטת הרשב"ם בב"ב דף פ"ה דחצר הנפקד שהפקדון נמצא שם שאול להמפקיד, ויש לעיין אם מדברי התוס' אין סתירה להרשב"ם, דלהרשב"ם הא מקום שהטלה נמצא הוי רשותו של המפקיד, וקשה לחלק דבטלה שהוא דבר דנייד ולא נמצא במקום אחד שאני דבזה לא אמרינן דשאול להמפקיד, ובקצוה"ח סי' קפ"ט משמע דבכל הדברים אפילו בבעלי חיים דניידי ג"כ הוי מושאל להמפקיד וצע"ק.

ועוד הילך הוא. הנה בודאי כשא' קונה פרה מעוברת כוונתו לקנות משום שיש לה גם עובר, וא"כ אם אליבא דאמת בשעת הקנין כבר ילדה הוי מקח טעות, דהא רוצה לקנות מעוברת ונמצא שאינה מעוברת, וא"כ לטענת הלוקח דילדה לפני זה והוא הא רוצה לקנות פרה מעוברת נמצא דלדבריו הוי מקח טעות, וכשהמוכר רוצה ליתן לו הפרה, אין זה כנותן לו מה שזה שייך לו, אלא כאומר אני מוכן לתת לך מה שלפי דיבורך אינו שלך, אלא שאני מוכן לתת תמורת החמור שלך פרה, דאז לשיטת הנהו דס"ל דרק היכא שאומר על הגדול שזה בעין אז הוא דהוי הילך, אבל אם הדבר שלקח כבר אינו ונותן דבר אחר אינו הילך א"כ מאי פריך הילך הוא, משמע דסגי מה שלפי דברי הנתבע זה הילך אע"ג דלדברי התובע אינו הילך.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א