שיטה מקובצת/בבא מציעא/קיח/א

שיטה מקובצת בבא מציעא קיח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא. ושמואל אמר רשאי לכופו אפללו בארבעה לבד לירד לגמרי למטה וימלא כל בית הבד מזריעת מקשאיו ומדלעיו שאין לו להטריחו לירד ולזרוע ולעלות ולזרוע וכן בכל שעה ושעה שמשקהו בכל יום. ואפשר דדוקא נקט גנה שיש עליו טורח בכל יום להשקות אבל בשדה בית הבעל שאינו צריך אלא שלש פעמים בשנה בשעת חרישה וזריעה וקצירה שמא יוכל לשכב עליו שלא ירד למטה לגמרי וצריך עיון. ה"ר יהונתן.

הא דאקשיה טעמא דפנינהו וכו'. ותקנה ליה חצרו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא וכו' קשיא לי והא מתניתין ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר זכתה לי שדי זכתה לו שדהו הכא נמי הרי קבל ומדעתו הוא. ואיכא למימר אף על פי שקבל עליו כיון שלא אמר תזכה לי חצרי זכיית החצר שלא מדעתו הוא. מיהו דרבי יוסי ברבי חנינא קשיא דהא גנה המשתמרת היא. וקשיא לי דהא לענין מכר אמרינן ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואף על פי שלא אמר תזכה לי חצרי ואם כן תיקשי ליה ברייתא אמתניתין. ואיכא למימר שאני התם דמנח מוכר עייליה לרשות לוקח וכיון שקבל עליו תו לא צריך אבל הכא ממילא אתי לה וכמציאה דמיא ובעינן הגבהה לקנוייה. ולרבי יוסי ברבי חנינא מיהא קשיא. הראב"ד.

כתוב בתוספות אבל אי לאו דרבי יוסי ברבי חנינא אתי שפיר וכו'. דהוה מצי לאוקמה בשאין משתמר דבעינן עומד בצד שדהו לכולי עלמא. גליון תוספות.

וזה לשון ה"ר יהונתן: ותקנה לו שדהו. דהא חצר שמשתמרים שם האבנים היא ובחצר המשתמרת אפילו לא יהיה בעל הגנה בתוך גנתו ואפילו לא נכנסה שם המציאה מדעתו כל שכן הכא דהוי מדעתו שהפקירום בעלים בפירוש. ע"כ.

וכתב הרמ"ך לענין פסק וזה לשונו: חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ודוקא חצר המשתמרת הוא דזכיה ליה אף על פי שאינו עומד בצד חצרו אבל אינה משתמרת אינו זוכה במה שבתוכה אלא אם כן הוא עומד בצד חצרו ואמר תזכה לי חצרי וצריך עיון היכא דלא אמר תזכה לי חצרי כיון שהוא עומד בצד חצרו ובגוזלות מפריחין הוא דבעינן הכי. עד כאן.

אבל רישא דלית ליה אגרא גביה. אף על גב דאוקים בדפנינהו מכל מקום לא גמר ומקנה כיון דליכא בל תלין. גליון תוספות.

כאן בשל חברו. כלומר בשל חברו שומעים לו. ומיהו לאו למימרא שיהא רשאי פועל ליטול תבן וקש לעצמו כמו שאמר לו זה דהא לית ליה ביה ולא מידי אלא פירוש שומעים לו שאינו מחויב לו לתת שכרו דקסלקא דעתין השתא שאין שכרו עליו כלל ומשום הכי מקשינן דחבריה נמי איהו בעי למיתב ליה דתניא וכו'. הר"ן.

וזה לשון הראב"ד: השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ואמר ליה טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו מפני ששכר עליו אבל בשל חברו שאין שכרו עליו אם אין חברו רוצה לפרעון יכול זה לומר טול מה שעשית בשכרך. ואקשיה בשלו מאי טעמא אין שומעין לו משום דאמר ליה אגרך עלי בשל חברו נמי אגריה עילויה הוא דתניא וכו' ואי קשיא לך לוקמה כגון דאמר ליה שכרכם על בעל הבית דלאו עילויה הוא. אם כן למה ליה למימר טול מה שעשית בשכרך ומאי עבידתיה גביה דנימא ליה מידי אלא שמע מינה דאמר ליה שכרך עלי ואם כן הוה ליה כדידיה. עד כאן.

כאן משל הפקר. פירש רש"י בשל הפקר שומעים לו דאמר ליה זכי ביה את דלדידי לא קני ולא דמי לשל חברו דהתם לא מצי למימר ליה זכי ביה את וכי לא אמר לו שכרך על בעל הבית על כרחו שכרו עליו אבל הכא לא. ואין זה נכון דזכי ביה את לא מהני ולא מעלי אלא אנן השוכר בשלו והראהו בשל חברו קאמרינן דנותן לו שכרו משלם משום דאטעייה ועוד דכיון דאמר ליה שלי הוא כמאן דאמר ליה שכרך עלי אבל שכרו לעשות בשל חברו והראהו בשל חברו אי פריש שכרך עלי נותן לו משלו ואי לא פריש אין לו עליו כלום ובעל הבית גופיה אי עבדיה שליח עלתה לו שליחותו ואי לא יורד לתוך של חברו שלא ברשות הוא. ואם תאמר אי הכי מאי פירכיה דרבא דחבריה נמי איהו בעי למיתב ליה לימא בשכרו לעשות בשל חברו. לאו מילתא היא דהתם אם עשאו שליח שכרו על בעל הבית הוא ואי לא עשאו שליה מאי שומעים לו לומר טול מה שעשית בשכרך והרי אין לו ולפועל במה שעשה כלום. ועוד דהתם פשיטא שאין לפועל על השוכר כלום אבל בהפקר קמשמע לן הבטה בהפקר לא קני לבעל הבית וסוף סוף הוה ליה שכרו לעשות במה שאינו שלו ופטור והוא הדין לעשות בשל חברו דפטור כדפרישית. הרמב"ן.

וזה לשון הר"ן: אלא אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל הפקר. פירש רש"י דטעמא דשומעין לו בשל הפקר משום דמצי אמר ליה זכי ביה את מה שאין כן בשל חברו דלא מצי למימר ליה הכי. ולא מחוור דאי איהו מחייב אאגריה כי אמר ליה זכה את לאו כל כמיניה. אלא הכא בשהראהו לעשות בשל הפקר בפירוש עסקינן דלא מחייב איהו אאגריה ומשום הכי מצי למימר ליה טול מה שעשית בשכרך. וכי תימא לוקמא בכהאי גוונא נמי בשל חברו כגון ששכרו לעשות בשל חברו בפירוש דלא מחייב אאגריה. לאו מילתא היא דאי הכי פשיטא אבל גבי הפקר קמשמע לן דהבטה בהפקר לא קני. ועוד דלישנא דטול מה שעשית בשכרך שומעים לו אתי שפיר בשל הפקר מבשל חברו דבשל הפקר מצי אמר ליה הכי אבל בשל חברו מאי אית ליה גביה דלימא לפועל טול מה שעשית בשכרך. עד כאן.

כאן בשל הפקר. בשלו אין שומעין לו בשל הפקר כלון דלאו ממוניה הוא ולא קני ביה מידק דקסבר רב נחמן דהמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו לפיכך שומעין לו. ואם תאמר מאי שנא משכרו סתם והראהו בשל חברו דחייב אף על פי שלא קנה הוא כלום ולא נהנה בו ובודאי כל ששכרו סתם שכרו עליו עד שיאמר שכרכם על בעל הבית וכדאמרינן לעיל אמר ליה לשמעיה צא ושכור לי פועלים ואמור להם שכרכם על בעל הבית אלמא סתמא כאלו אמר להם שכרכם עלי. נראה לי דשאני התם דנהנה בו חברו ומכל מקום הרי ההנה פועל איניש דעלמא על ידו של זה ועל מה שנשכר זה אצלו ולפיכך חייב כאלו נהנה הוא ממנו והוה ליה כעין דין ערב אבל גבי הפקר לא נהנה לא הוא ולא אחר על שכירותו. הרשב"א.

כאן בהבטה. הוה מצי לאוקמי בשהראהו בשל הפקר ובהגבהה. גליון תוספות.

והבטה בהפקר תנאי היא אי קניא ליה בהבטה או לא דאיכא מאן דאמר קני וכי נטר ליה לבעל הבית באגרא קני ליה בעל הבית ואי נטר ליה לבעל הבית בלא אגרא קני הוא לנפשיה. קשיא לי כי הוי שומר חנם נמי הא שומר דהקדש הוי וכי אין אדם נשאל לחברו חנם אין ודאי () ליה מידי. אי נמי דעבד ליה עבידתיה אבל הכא מאי עביד ליה הילכך כי לא שקיל אגרא שומר דנפשיה הוי. הראב"ד.

שומרי ספיחים בשביעית. קשה דהא משומר אסור להדיוט כדאיתא בפרק בתרא דיבמות ואם כן אסור נמי לגבוה כדאמרינן בפסחים ממשקה ישראל מן המותר לישראל. ויש לומר דהא דתניא בתורת כהנים מן המופקר אתה בוצר ואין אתה בוצר מן המשומר מדרבנן הוא וקרא אסמנתא בעלמא הוא ולגבוה כיון דלא אפשר לא גזור. אי נמי ענבי נזירך דדרשינן מיניה מן המופקר אתה בוצר ואי אתה בוצר מן המשומר משמע דוקא משומר לצורך בני אדם נזירך משמע לצרכך אבל לצורך גבוה שרי. ועוד יש לומר שלא היו מונעים בני אדם מליכנס רק מודיעין לבני אדם והם פורשים מאליהם. הרא"ש. ועיין בסוף פרק הזהב (פרק נ"ח ע"א) בתוספות דיבור המתחיל לשמור את הזרעים.

הא דאמרינן תנא קמא סבר הבטה בהפקר קני. כלומר המביא אצל מי שהביט בשבילו לא קנין דאי לא בחנם נמי אמאי לא והא קנו צבור בהבטה של זה אלא לכולי עלמא צבור לא קנו בהבטה של זה ובדידיה הוא דפליגי. כן נראה לי.

וקשיא ליה לתנא קמא היאך קנה זה והלא הוא אינו מכוון לקנות לעצמו אלא מביט לצורך צבור ואי צבור לא קנו איהו היכי קני וכי קונה בעל כרחו. ובאמת שרש"י סבור כה מההיא דמלא מים לחברו דאמר רב נחמן הרי הן כרגלי הממלא וכמו שכתבתי בפרק קמא למכלתין גבי פלוגתא דהמגביה מציאה לחברו. אלא שאין הדברים נראין כן וכמו שכתבתי שם משמו של רבינו תם. ולפיכך נראה לי דתנא קמא סבור דכיון ששומר זה יודע שאיו צבור קונין בהבטתו נותן בדעתו לקנות לעצמו כדי שלא יבואו אחרים ויטלום לעצמן ומדקנה הוא ושומר לצבור בחנם כשצבור באין ולוקחין משל זה הן לוקחין ועומר ושתי הלחם אינן באין משל צבור ורבי יוסי סבר דאיהו נמי לא קני וכי מייתו צבור השתא הוא דקא זכו. הרשב"א.

אי יהבי אגרא אין ואי לא לא. בלא אגרא נמי יביאו משל צבור כגון שאינו מתכוון לקנות. גליון תוספות.

איכא דאמרי אמר רבא הבטה בהפקר לא קני וטעמא דתנא קמא משום דחיישינן לבעלי זרועות דכיון דלא קני להו שומר אתו ושקלי ליה וכיון דשמעי דשקלי אגרא מתרומת הלשכה ממנעי ואף על גב דצבורא לא קני להו. ורבי יוסי סבר לא חיישינן ומאי אתה אומר הכי קאמרו ליה מדברינו לדבריך אין תמידין ומוספין וכו' פירוש מדברינו שאנו אומרים שתקנו להם מתרומת הלשכה לדבריך שאתה אומר שמתנדב ומניחן בלשכה הרי יש ליחיד חלק בתמידין ומוספין שבאין משם שמא לא ימסרם יפה. קשיא לי מאי שנא הני ארבע זוזי מכל משקלים שהיחידים מביאין שאין חולקים. () איכא למימר בשאר יד כולן שוה אבל הני ארבע זוזי יתירי נינהו ודיחיד הוו וחיישינן. הראב"ד.

אקני להו רבנן ארבע זוזי בלשכה כי היכי דלא ליתו בעלי זרוע ושקלינהו מינייהו. פירוש לאו למימרא דקני להו הקדש בהכי דכיון דהבטה בהפקר לא קנה כי אקני להו רבנן ארבע זוזי בלשכה מאי הוי. אלא הכי קאמר כיון דידעי בעלי זרועות דאי שקלינהו פסיד הקדש הנהו ארבע זוזי פרשי ולא שקלי אבל אי לא תקין רבנן הני הוו שקלי לנפשייהו דמימר אמרי שלא יהא הקדש נפסד על ידם לפי שימצא ויביא לו ממקום אחר. הר"ן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף