שיטה מקובצת/בבא מציעא/עה/ב

שיטה מקובצת בבא מציעא עה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני פירוש לא יאמר מלוה ללוה. ואף על פי שיש לו דרך שם ואינו עושה בשבילו כי אם הדיבור ששואל בגלל אותו האיש שאומר לו. פירוש אחר לא יאמר הלוה לשלוחו לך ודע אם בא המלוה כדי לדרוש בשלומו. והרמב"ם פירש לא יאמר המלוה ללוה דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני כדי שתשקהו ותאכילהו ותכבדהו וכיוצא בזה. שיטה.

וזה לשון ה"ר יהונתן: רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר אדם לחברו לך ודע אם בא איש פלוני ממקום פלוני. כלומר שיאמר המלוה ללוה לך בשליחותי עד חנות פלוני אם בא שם בעל החנות מאותו כפר פלוני שהלך לשם שהוא צריך לי אמור לו שיבא אלי ואף על פי שלא טרח בעבורו שהיה לו ללוה לעבור באותו דרך שאותו חנות שם אפילו הכי אסור משום דמיחזי כרבית דבשכר מעותיו הוא שולח אותו ממקום למקום. עד כאן.

וזה לשון הרמ"ך: וכן לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני והוא לא היה רגיל מתחלה לעשות שליחותו. וכתב הר"מ כלומר שתכבדהו ותאכילהו ותשקהו כראוי וכן כל כיוצא בזה עד כאן וזה פשוט הוא שהוא אסור כמי שאומר ללוה תן לי הקרן ותן הרבית לפלוני. עד כאן.

הא דקתני במתניתין אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב וכו'. לא שכולן עוברין בכל אלה הלאוין אלא המלוה בלבד עובר בכולן והאחרים יש עובר בזה ואינו עובר בזה כדמפרש להו אביי בגמרא ואל תתמה בשלא הזכיר במשנה לא תשיך ולאחיך לא תשיך ולפי שלא רצה לשנות אלא אותם שכולם במלוה והא דאמר אביי מלוה עובר בכולן בכל השנויים במשנתינו קאמר. הראב"ד.

גמרא: ערב ועדים אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך ולא משום ולפני עור לא תתן מכשול כיון דאפשר זולתם. הריטב"א.

ניתי מר סהדי ולכתוב כתבא. ואם תאמר ולמה לי סהדי ושטרא יכתוב לו בכתב ידו. יש למדין מכאן שאם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו נאמן לומר פרעתי כדברי הגאונים והרמב"ם. ואיכא דאמרי אף זה אסור דילמא משתלי ואמר פרעתי. ואין זו ראיה דדילמא לא היה לו פנאי לכתוב עכשיו אלא דסהדי חזו השתא וכתבי שטרא במוצאי שבת וליומא אחרי. הריטב"א.

ומי שאשתו מושלת עליו. פירוש קבל לה על עצמו ממון. רבינו חננאל ז"ל.

התולה מעותיו בגוי. פירוש שאומר על מעותיו שהם של גוי כדי להעני את עצמו והיום או מחר יבא הגוי ויתבענו ואינו מקבל ממנו שיאמר לו שלא להשביע את עצמי אמרתי וכן פירש רש"י. ויש שפירש התולה מעותיו ביד גוי שנותן אותם לגוי כדי להבריחם ואולי הגוי יכפור לו בהן וזה יותר נכון בכאן. הריטב"א ז"ל.

והרמ"ך ז"ל פירש וזה לשונו: והתולה נכסיו ביד גוי כדי שיתעסק בהן הגוי בחזקת שהן של גוי והוא פותח לו פתח שיטעון שהכל שלו. וכן מי שכותב נכסיו לבנו בחייו בלא שיור מזונות ופרנסה. ואי נמי מאן דביש ליה במאתיה ולא אזיל למאתא אחריתי דקיימא לן דשינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום מקרעין גזר דין. עד כאן.

איכא דאמרי דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי. ושמעינן מהא שרוצה לומר ואינם נענים בבית דין של מעלה לפי שהם פשעו בעצמם. אבל רש"י ז"ל פירש ואינם נענים בבית דין של מטה ולא דאיק לן. שיטה.

סליק פרק חמישי איזהו נשך

פרק ששי

השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת. פירוש נקט אומנים למכלל בין פועלים שהם שכירי יום ובין קבלנים. ופריש בגמרא דהא דקתני והטעו זה את זה היינו שחזר בעל הבית בפועלים או פועלים בבעל הבית ואפילו הכי קתני שאין להם זה על זה אלא תרעומת. ומיירי בדליכא דבר האבד דאי בדאיכא דבר האבד הא קתני מציעתא שהוא שוכר עליהם או מטען. ומיירי נמי בשלא התחילו במלאכה עצמה שאם התחילו במלאכה הא קתני סיפא שאם חזרו בהם ידם על התתתונה. וסיפא בשהתחילו במלאכה היא ובדליכא דבר האבד וכדמוכח בגמרא בפלוגתא דרבי דוסא ורבנן דמיירי בהכי. והאי סיפא כרבי דוסא אוקימנא בגמרא מכלל דדכוותה היא. ומשכתת לה לרישא דליכא דבר האבד לבעל הבית בחזרת פועלים בתלתא אנפי או כשמוצא פועלים לשכור בשכרן של אלו לאלתר או שיכול להמתין במלאכה זו עד שימצא פועלים או כשלא היה בעל הבית מוצא פועלים אחרים כששכר את אלו ומצא אחר כך. ומשכחת לה דליכא פסידא לפועלים בחזרת בעל הבית בתרי אנפי או כשמוצאים פועלים להשכיר את עצמן בשכר זה או כשלא היו מוצאין לשכור את עצמן מששכרן בעל הבית ועכשיו מצאו. ואף על גב דברישא ליכא דבר האבד אפילו הכי איכא תרעומת או משום דמיחזי כחוכא או משום דקפדי על שינוי דעתא בנשכרים לאחרים כדאמרינן בגמרא גבי ספינה או משום לזות שפתים שסבורין העולם דעילה מצאו זה בזה. הריטב"א.

השוכר את החמר ואת הקדר. כלומר בעל הקרון להביא פרייפרין וחלילין לכלה ולמת ואת הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה. וכל דבר שהוא אבד. פירוש בהאי בבא איירי תנא בדאיכא דבר האבד בתרי גווני או שיש דבר האבד בממון ממש דומיא דלהעלות פשתנו מן המשרה או בדאיכא הפסד רצונו שלא נעשה כוונתו ומתאחרין מעשיו כגון ההיא דמת וכלה וקתני דבתרווייהו שוכר עליהן או מטען. ומיהו כל שלא שכר עליהן או הטען בסיפא דאיכא הפסד ממון משתלם מהן כדי שכרן או כדי החבילה שבאת לידו אבל באידך דליכא אלא הפסד רצון אין לדבר תשלומין. ובודאי דהוא הדין אם חזר בעל הבית ואיכא פסידא דפועלין דחייב בעל הבית בפסידתן וחדא מינייהו נקט תנא משום דבעי למתני דינא דשוכר עליהן עד כדי כפל שכרן דלא שייך אלא בפסידא דבעל הבית דאלו פסידא דפועלים דבר קצוב הוא שאינו אלא שכרן ונוטל להם כפועל בטל כדאיתא בגמרא. והא דקתני שחזרו בהן שחזרו מדעתן דאלו חזרו מחמת האונס פטורין דאונסא לא קבילו עלייהו. והטעם בתשלומין אלו ממה שאמרנו למעלה דכל שהבטיח לחברו וסמך חברו עליו ואלמלא הבטחתו לא היה בא לו שום הפסד חייב לשלם לו אם פשע בדבר דאלו כשנאנס פטור הוא. ואם תאמר אם כן למה אינו שוכר עליהם אלא כדי כפל שכרן בלבד או כדי חבילה. יש לומר דמסתמא היינו דאסיקו אדעתייהו שאם לא יוכלו לעשות שימצא לעולם פועלים בכפל שכרן ועל זה בלבד הבטיחוהו אלא אם כן נתנו לו חבילה שלהן להתחייב לו עד כדי דמיה וכדבעינן לפרושי בגמרא. ודעת מורי הרב שאין כל דיני משנתנו וגמרא דעלה אלא במי ששכר פועלים באמירה בלא קנין שאם נתחייבו פועלים בקנין הרי המלאכה מוטלת עליהן ואפילו אם נאנסו חייבין להשלימה על ידן או על ידי אחרים או לשלם מה שהפסיד בעל הבית והוא הדין כשקבלו כבר כל שכרן. וכבר ארוחנא בהא בחידושין הארוכין שכתבתי לפני רבינו. הריטב"א.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף