שיטה מקובצת/בבא מציעא/סט/א

שיטה מקובצת בבא מציעא סט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאו הלכה אתמר אלא שיטה איתמר. כלומר כי מה שאמר הלכה כפלוני והלכה כפלוני אינו פוסק הלכה אלא לומר שהלכה של זה תלויה בהלכה של זה דכלהו אזלי בחדא שיטתא ולמימר דשיטה נינהו ולית הילכתא כחד מינייהו. הריטב"א ז"ל.

אמר רב מותר שליש בשכרך. תימה והא צד אחד ברבית וכו' ככתוב בתוספות ויש לומר דהכא הקילו טפי שאינו נותן לו יותר ממה שלקח אלא שהוא טורח בשבילו. הרא"ש ז"ל.

וזה לשון הריטב"א ז"ל: ותירצו בתוספות דהכא גבי מה שנותנים למתעסק בשכר טרחה אף על גב דכי לא יהיב איכא אבק רבית ורבנן לא החמירו בו חכמים כולי האי דהא אמרינן לעיל דסגי בטבל עמו בציר ואפילו למאן דאמר דצריך לתת לו שכרו כפועל בטל הקילו גם כן כיון שעל הרוב איכא מותר שליש. עד כאן.

ושמואל אמר לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר. פירוש לאו למימרא דסגי ליה בקציצת דינר לחוד דאם כן שמואל דאמר כמאן דהא ליכא ככלהו תנאי דלעיל דקאמר אלא או כפועל בטל או שכרו משלם או שיטבל עמו בציר אלא הכי פירושו שצריך לקוץ עמו שאם לא יהא שם מותר שליש שיתן לו דינר בשכר פעולתו כדי שלא ילך לביתו ריקן.

ומי אמר רב הכי והאמר רב ריש עגלא לפטומא פירוש בשכר עמלו. מאי לאו דאמר ליה מותר שליש. דאלו ריש עגלא לחוד ליכא למימר דאם כן רב דאמר כמאן. ומהדרינן דהכי קאמר או מותר שליש או ריש עגלא. פירוש דסבירא ליה לרב דבעסק של עגל דיו בריש עגלא לשכרו כפועל בטל כי בעסק מועט כזה הקילו. ואיבעית אימא דלעולם במילי דעלמא לא סגי במותר שליש וכי קאמר רב דמותר שליש לבדו מותר כגון דאית ליה למתעסק בהמות לדידיה שצריך לטרוח בהן ואמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי כלומר שאין טרחו נוסף כל כך בשביל עגל אחד ולפיכך דיו במותר שליש או בריש עגלא. ואם תאמר ואפילו לית ליה בהמה לדידיה. נימא דכיון דהעגל הזה פלגא מלוה ופלגא פקדון והוא צריך לטרוח בחלקו אין טורח נוסף לו כל כך בשביל חלקו של חברו דאמרינן ליה גביל לפלגא גביל לכולא וליסגי ליה בריש עגלא. ויש לומר דלא דמי דכי אית ליה בהמות לדידיה בלא עסק זה שייך לומר גביל לתורי אנל הכא דבלא עסק זה לא הוה ליה לטרוח לא היה זה מקבל זה העגל לטרוח בכולו אלמלא פלגא של מלוה והוה ליה אבק רבית אם אינו נותן לו שכר טרחו. ויש שפירשו דהשתא דאתינן להכי אפשר דרב ושמואל לא פליגי ודשמואל בדלית ליה בהמות דידיה. ואינו נראה כן לפי לשון הגמרא. ומכל מקום הלכתא כרב באיסורי. ומיהו לא התיר רב אלא מותר שליש דשכיח אבל אם התנה על יותר ממותר שליש כגון מותר מחצה וכיוצא בה אסור. הריטב"א.

וכתב הראב"ד וזה לשונו: הא דאמר רב ריש עגלא לפטומא ושמואל דאמר קוצץ לו דינר כאדם בטל. אי נמי כי אמרינן שכרו כפועל הני מילי בסתם אבל במפרש אפילו בפחות מכאן ורב מילתא כי אורחא אשמועינן וכן שמואל. ע"כ.

גביל לתורא גביל לתורי מסתברא לי דלא אמר רב אלא בשכר עמלו אבל מזונו בחלקו יהיב ליה דהא לא שייך למימר גביל לתורי במזון. שיטה.

רבי אלעזר מהגרוניא זבן בהמה יהב ליה לאריסיה לפטומי פירוש למחצית שכר. ויהיב ליה רישא באגר טרחיה ויהיב ליה פלגא רווחא. והא דיהיב ליה רישא בלחוד באגר טרחיה אפשר דהוו ליה בהמות לדידיה אי נמי דאריסא למארי ארעא משתעבד סגי ליה בריש עגלא. אמרה ליה דביתהו אלו משתתפת בהדיה יהיב לך באליתא. כך גורס רש"י. ואליה לאו דוקא אלא לומר שהיה נוטל מחצית כל הבשר ואפילו חצי האליה שהוא נתח טוב. ואית דגרסי יהיב לך דאלוותא כלומר בכל החתיכות. השתא שותפי אנן. פירוש ובשותפות ליכא משום רבית דהא אין כאן מלוה אלא חצי הקרן שלך וחצי הקרן שלי הוא פקדון גמור מאי אמרת קא טרחנא טפי פורתא כלומר ואין לי ליטול טרחך בחנם הא אמרי אינשי אריסי למרי ארעא משתעבד וכדי הוא האריס לטרוח גופו בכיוצא בזה בשביל בעל הקרקע. הריטב"א.

באתונות שמונה עשר חדש בסתם. אם שם לו אתונות למחצה שכר אינו רשאי להסתלק מקבלנותו עד שמונה עשר חדש שתהא ראויה להרגילה למשאוי. ובשמסרן לו כשהן קטנות הוא דמיחזי לפרושי דאי לאו הכי למה ליה להטפל בהן שמונה עשר חדש. ומיחזי נמי דכדין אתונות כן דין פרדות ופרדין וחמורים אבל שאר מיני בהמה טמאה כגון סוס וגמל דין גודרות דיינינן להו דתייב ליטפל בהן עשרים וארבעה חדש שטפולן וטרחן מרובה עד זמן שתי שנים ואפשר לומר דאי קבלינהו להנהו בהמות והן משנה אחת שאינו חייב ליטפל בהן אלא עד תשלום שמונה עשר חודש לאתונות וכיוצא בהן ועד תשלום עשרים וארבעה חדש לכל שאר גודרות דאמרינן בהם ובגודרות שהם בהמה גסה ודקה עשרים וארבעה חדש. הרמ"ך.

וזה לשון הרשב"א. הגודרות עשרים וארבעה חדש. פירש רש"י גודרות צאן. והראב"ד גריס גודדיות והם סוסיאות או פרדות. ונראין דבריו דבתוספתא שני לה הכין השם בהמה טמאה לחברו עד מתי חייב ליטפל בה סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש ובגודדיות עשרים וארבעה חדש אלמא כולה בבהמה טמאה מיירי. ונראה שהרב גורס בגמרין השם בהמה טמאה וכן כתוב בפירושיו. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: תנו רבנן השם בהמה טמאה לחברו וכו'. גודרות סוסיות ופרדות. ומתניתא דקתני עד שיהיו משולשין ובחמורה עד שתהא טוענת ההיא במקבל העגלים והסייחין עצמן לגדלן עד שיהיו בני עושי שכר לבעלים. עד כאן.

ואם בא לחלוק בתוך זמנו חברו מעכב עליו. ומדקתני חייב ליטפל בה משמע דלהחמיר על המתעסק בא התנא והכי קאמר שאם בא המתעסק לחלוק בתוך זמן זה חברו בעל העסק מעכב עליו מטעמא דמפרש ואזיל שאין דומה טפולה של שנה זו לטפולה של שנה אחרת כי מזונות השנה השנית מרובין יותר מן השנה הראשונה. וכן פירש רש"י.

ורבינו פירש ואם בא לחלוק אחד מהם בתוך זמנו חברו מעכב עליו ולא מיבעיא שמעכב בעל העסק דהא פשיטא דהא קתני חייב ליטפל בה אלא אפילו המתעסק יכול לעכב לפי שאינו דומה טיפולה וכו'. כלומר שיכול המתעסק לומר כי בשנה השניה הטרחא מועט להכניס ולהוציא ושבחה מרובה.

מכאן ואילך נוטל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חברו. פירוש כגון שהיו הולדות שהן שבח שוין עשרין דינרין העשרה שנופלין לו בחלקו הרי הוא שלו לגמרי והעשרה של חברו נעשין קרן וכיון שכן יש לו ליטול במה שישביחו הוולדות דאלו מכאן ואילך חצי הריוח לגמרי בשביל חלקו שהוא שלו וחצי מחצית הריוח שכופל לחברו כדין עסק דעלמא ואפשר דבלאו הכי בעי למשקל שכר עמלו ומזונו ולא חש התנא לפרש דהא פשיטא. אבל רש"י פירש דאין לו ליטול כלום לשכר עמלו דכיון דכבר הוא שותף בולדות וחצי הקרן שלהם שלו ויש לו לטרוח בחלקו כי קא טרח משום דידיה קא טרח ולא מיחזי כרבית. ולא נהירא. ומיהו במותר שליש סגי ליה מטעמא דאמרינן גביל לתורא וכו'. הריטב"א.

הנהו תרי כותאי דעבדו עסקא וכו'. חלק וכו' וזמן החלוקה היא. לשנה אחריתי עבד אידך הכי בחמרא אמר רבא מאן פלג לך. ואף על גב דזמן חלוקה היא צריכי תלתא למשמייה לאשווייה חלקיה ואי לאו לאו חלוקה היא. הראב"ד.

מאן פלג לך. פירש רש"י מי שם לך שמא לא נישומה יפה. פירוש לפירושו שמא שוה היתה יותר ממה ששמתה אותה ליטול בשבח אחר כן וכיון שהשומא בטלה לא תטול כלום דהיה לך להתנות בבית דין כענין ששנינו ראו מה שהניח לי אבא וכו' וכיון דליתא לשומא לא מצי לאתנויי ועוד נהגו לגדל הוה ואין לך ותרי טעמי לאפטורי לאידך לגמרי קאמר וכן כתב ה"ר משה שאם לא שם והתנה בשלשה אין לו בשכר כלום וכו' הרמב"ן.

אבל בתוספות אומרים דטעמא קמא דמאן פלג לך לא סגי אלא לבטולי חלוקה אבל ודאי חצי מחצה שקיל בשל חברו אף על פי שלא התנה וכדתניא בברייתא סתמא מכאן ואילך נוטל וכו'. הילכך הני תרי טעמי צריכי להדדי נינהו דקמא מבטל חלוקה ובתרא פטר ליה לבעל הבית לגמרי וטעמא דמילתא כיון דעסקא הוא מעיקרא לא בעי לאתנויי עלה דלמחצית שכר איתיהב ולא דמי לאחין השותפין. ומכל מקום הני מילי במידי דצריך שומא אבל בזוזי דכמאן דפליגי מצי למפלג מנפשיה ושקיל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חברו ובירושלמי ראיתי כן יתר מכאן חלקו של בעל הבית והשום עליו הכל כמנהג המדינה פירוש דהיינו דקתני בגמרא דילן מכאן ואילך נוטל והכל כמנהג המדינה דקתני שאם נהגו לגדל ולהתעסק יותר יגדלו ויתעסק ובעי התם מהו חלקו של בעל הבית והשום עליו בר נש יהב לחבריה מאה דינרין עבדין עשרין דינרין אהין נסיב פלגא ואהין נסיב פלגא של בעל הבית אית עבדין עלון קרן בר נש לא עבדין אלא נסבין ויהבין נסבין ויהבין ובסופה אינון פלגין משמע מהאי לישנא דמנפשייהו נעשין קרן בלא תנאי כלל לא בפני שנים במעות ולא בפני שלשה בדברים הצריכים שומא אלא שבני אדם אין נוהגין לחוש לכך אלא נושאין ונותנים עד שחולקין הכל בתורת ריוח. הרמב"ן והר"ן.

וזה לשון הריטב"א: מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל. יש שפירש דדוקא בהא דאיכא הני טעמי אבל זוזי דלא בעו שומא כיון דלמחצית שכר אתיהיב ליה כל היכא דאיכא רווחא יכיל למשקל פלגא דידיה ולארווחא לנפשיה ובאידך שקיל פלגא כדין עסק במה שירויח מכאן ואילך וכן בכל פעם ופעם שיהא שם ריוח ואין לו להמתין עד סוף הזמן שיטול חצי הריוח ביחד דאם כן פסיד טובא וכיון דלמחצית שכר אתיהיב ליה ולא פירשו כלום בכל שכר ושכר שיעשו דינרי וארווחו עשרין דינרין שקיל לגרמיה עשרה דינרין ואידך איתעביד עלווי קרן כלומר המאה ועשר נעשין קרן שיטול כמה שירויחו מכאן ואילך כדין המתעסק ברם בר נש לא עבדין הכי נסבין ויהבין ולבסוף אינון פלגין כלומר הדין כמו שאמרנו אבל המתעסקים (אין) נוהגים אלא שנושאין ונותנין בעסק ואין חולקין בריוח אלא בסוף והוא הדין בעסק דבעי שומא אלא דכי בעי למשקל אגריה בעי למפלג בפני שלשה שמאין ואין צריך להתנות ולומר שהוא מרויח לעצמו במה שנוטל לחלקו דאף על גב דגבי יתומים גדולים וקטנים שרצו להשביח הנכסין לעצמן צריכין תנאי בבית דין כדאיתא בפרק מי שמת התם בנכסי ירושה דאחין מחלו אהדדי אבל בזה שקבל עסק ממחצית שכר אינו צריך תנאי בית דין ואפילו קבעו זמן לעסק וכל שכן בשלא קבעו לו זמן וכן פירשו מקצת רבותינו בעלי התוספות וכן דעת רבינו. עד כאן.

וכתב הרמ"ך וזה לשונו: היכא דנשתתפו לזמן ידוע לא מצי חד מינייהו לאערומי ולמפלג בגו זימניה היכא דאתני איהו מעיקרא לאיעסוקי בכוליה ממונא ואי פלג לאו מידי עבד אף על גב דפלג בבית דין מומחין וכן כתב הר"מ במז"ל בהלכות שלוחין. וכן נמי אי הוו פירי דהאידנא זילי ולקמיה מתייקרי אף על גב דלא אתנו ולא קבעו זימנא לא מצי חד מיניה פליג בלא דעתא דחבריה ואפילו בבי דינא. מיהו היכא דאתנו לאיעסוקי בההוא ממונא תרווייהו ואזל חד מינייהו למדינתא אחריתי ושבק עיסקא בידא דחבריה אף על גב דקבעו זימנא מעיקרא מצי פליג בבי דינא ואיעסוקי במנתא דיליה ושביק מנתא דחבריה בבי דינא. עד כאן.

בספר החכמה לה"ר ברוך ז"ל סימן קס"ט ובפירוש רבינו חננאל מצאתי דיצא הוא דמעכב עד דמטי זמן מכירתה כגון הא דגרסינן בגיטין בפרק כל הגט בשלשה פרקים בשנה מוכרין את התבואה וכו'. עד למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי. עד כאן.

ורב עמרם גאון ז"ל כתב הני בי תרי דעבדו עיסקא בהדי הדדי ועדיין לא פלוג עסקיהון ורווח טובא מה שאין כן באחרים דינא הוא דמעכב דאמרינן כיון דחזא ליה דרווח טפי ידע ליה דהאי מזלא דחד מנהון הוא. ומנא לן דאמרינן הכי דאמרינן בעלמא הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו ואמרינן למאי הילכתא אמר רב פפא לא למזבן מיניה ולא לזבוני ליה אלא לאשתתופי בהדיה אלמא איכא למיחש להכי. עד כאן מהספר הנזכר.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף