אילת השחר/בבא מציעא/סט/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע חתם סופר רש"ש |
סתם אריסא למרי ארעא קמשעבד נפשי' לאתויי לי' רעיא. הנה חזינן דמ"מ לפני זה הי' נותן לו הראש עבור טירחתו, אע"ג דמשועבד להביא לו רעיא, והיינו דכעת אין השאלה מחמת רבית כיון דעל החצי של ר"א לא הי' להאריס שום אחריות כלל כמבואר בתוד"ה אי משתתפת וכמו שביאר דבריהם במהר"ם, רק אם מחויב לשלם שלא יהי' כגוזלו ע"ז אמרינן דאינו מחויב, והיינו אע"ג דהאריס לא התכוין לעבוד בחנם דהא חשב שיקבל הראש והאלי' עבור זה מ"מ פטור, אבל כשקיבל אחריות על חצי, נתן לו הראש, הרי דאפי' דבר שמחויב לעבוד בשבילו מ"מ כשיש חצי הלואה אסור, וצ"ע כיון דזה נכלל בחיובו בתור אריס למה זה רבית.
אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת. יש לעיין לפי הפירוש ברש"י דמיירי לענין אם המקבל רוצה לחזור, דהא כתבו התוס' דף ק"ה דבאמת המקבל תמיד חוזר כדין פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום, אמנם במחנ"א הל' שכירות פועלים סי' ז' מבואר דכיון דאינו דומה טיפולה א"א להפועל לחזור, ומ"מ הטעם אינו מובן, ולהפירוש דקאי על הבעה"ב דחוזר צ"ע דלמ"ל הטעם מפני שאינו דומה של הראשונה לשני' דהא הסתפקו שם בתוס' דאפשר דבין כך אין לו לחזור בתוך הזמן שפסקו, וכן ס"ל להרבה ראשונים להלכה, אלא דלהפירוש דמיירי דחוזר המקבל אחרי שנה ראשונה אפשר דהפירוש דבאמת יכול לחזור, אלא דאז אינו מקבל כפי חשבון חצי מהריוח, כיון דבשנה השני' יש יותר טיפול וממילא לא מגיע לו בעד שנה ראשונה חצי מהריוח של ב' שנים, רק צריך לאמוד כמה מגיע עבור טיפול שנה ראשונה, ומסתמא זהו ג"כ כונת המחנ"א דא"א לחזור ולקבל שכירות כפי החשבון שעבד, אבל לאידך פירושא דמיירי דהבעה"ב רוצה לחזור דלמ"ל לטעם דבשנה ראשונה הטיפול יותר.
והנה נסתפקו שם דאולי אין הבע"ה יכול לחזור כיון דחלק א' הוי מלוה וזה של המקבל ואינו יכול לתבוע זה, ואפילו החצי שהוא פקדון השליטו להשתכר בו עד הזמן ואינו יכול לקחתו מהמקבל, וא"כ למה אמרינן דבלי שיתן לו כפועל בטל אסור, ולמה אסור הא מה שהנותן נותן רשות להתעסק בחצי הפקדון הוא לזכות המקבל, דהא המקבל זוכה שאינו יכול הנותן לחזור בו כיון דקנוי להמקבל, וא"כ למה לא יוכל המקבל לשלם בטירחא עבור מה שהנותן מזכה ומשכיר חלק שלו להמקבל כדי שיהי' להמקבל ריוח בחצי מלוה, וצ"ל דאפ"ה מיחזי כרבית, וצע"ק.
תוד"ה אמר רב. בספר שערי דעה סי' קע"ז סק"ג תמה על דברי התוס' דהא נכנס לטרוח אדעתא דספק ריוח ומה זה ענין לצד א' ברבית, [כמדומני שזה קושייתו]. ונראה דכיון דס"ד דלא שכיחי טובא א"כ ברור דבעד זה אין דרך פועל להסכים, וכיון דרב לא ס"ל דסגי בטבל עמו בציר, ע"כ בעי שכר דניכר דפועל יסכים עבור זה, אלא דאם בסוף הי' באמת ריוח שפיר מהני כיון דסוף סוף קיבל דמי פועל, לכן למ"ד דצד א' ברבית מותר הי' סברא דשפיר יועיל, ואע"פ דאיכא צד א' דלא יקבל ממילא נמצא דיש כאן רבית, מ"מ כיון דאיכא צד א' דיקבל ריוח לכן מותר אף אי אח"כ לא הי' ריוח, ואח"כ הוסיפו דגם למ"ד צד א' דרבית מותר מ"מ אין להתיר כיון דאין ביד הלוה או המלוה לעשות צד א' שלא יהי' רבית, ולתירוצם דאקילו רבנן דשכיחי טובא, היינו אע"ג דבאמת אין אומד דפועל יסכים, מ"מ כיון דשכיחי טובא הקילו דנחשב כאילו קיבל שכר פעולה, וכמש"כ הריטב"א בשטמ"ק משום דעפ"י רוב איכא מותר שליש. (מהדו"ק)
בא"ד. ויש לומר דהכא אקילו רבנן משום דשכיחי טובא שיהא מותר שליש. ובריטב"א הביא דעפ"י רוב איכא טובא. והנה אם נפרש דאיכא יותר משליש אבל מ"מ אין רוב שהיותר משליש הוא שוה כדמי עמלו ממש, יקשה עדיין דלמה יהא מותר, וצריך לומר דכונתם דעפ"י רוב יש יותר משליש כ"כ ריוח כמו דמי עמלו בערך.
ויש לעיין קצת דהא לעיל רק ר' יהודה מתיר על סמך שיהי' להמתעסק ביצים מוזרות ורבנן פליגי ואסרי, אע"ג דכתבו התוס' לעיל דף ס"ח ע"ב בד"ה איכא דשכיחי טובא ביצים מוזרות, וצ"ל דהתם אפי' כשיש ביצים מוזרות ג"כ זה לא שוה כדמי עמלו ורבנן נמי הוי מודו אם הי' ביצים מוזרות שכיח באופן דיהי' שוה כל דמי עמלו, וצ"ע ברש"י שם דלכאורה לא משמע כן.
תוד"ה אי משתתפת. במהרש"א הקשה למה תמהו רק למה היתה חושבת דיקבל יותר מהראש דהא גם חצי הראש לא צריך דסגי במותר שליש, [וצע"ק דזה אם יתנה אבל כשלא התנה צריך ליתן חצי הראש וכ"כ בפנ"י], ולפירש"י ד"ה מכאן דבאיכא חצי שלו ממש באותה בהמה לא צריך כלום הא לא צריך ליתן כלום, וצ"ע וכי אשת האריס דינא גמירא, אלא דהי' קשה להתוס' דאיזה סברא היא דכשנשתתף ועובד על חצי בהמה בעיסקא יקבל יותר האריס ממה שכל הבהמה עיסקא, אבל ודאי דינים דמותר שליש וכדומה אינה יודעת. ועדיין קשה קושית המהרש"א אליבא דאמת למה צריך טעם דאריס משועבד לבעל הקרקע תיפו"ל דכיון דבגוף הבהמה זאת איכא חצי של האריס אינו מגיע לו בעד עמלו כלום לפירש"י. אך גם זה לא קשה דרש"י כתב רק דאינו משום רבית היינו אם יסכים לעבוד בחנם אבל בלי שיסכים מגיע לו לולא הטעם דאריס משועבד לבעל הקרקע, ונוכל לומר דכל קושייתם היתה דלמה חשבה דמגיע לו יותר מהראש, דאילו חצי הראש מגיע לאריס מצד דנהי דאם יסכים יועיל שזה לא יהי' רבית מ"מ הא ע"כ מיירי דלא הי' הסכמה מפורשת לטרוח בחנם, דא"כ למה אליבא דאמת הוצרך להוסיף הטעם משום דהאריס משועבד לבעל הקרקע כיון דלא קיבל עיסקא והוי שותפות ממילא כשהסכים לטרוח בחנם למה יהא אסור, וע"כ דלא הי' הסכמה על חנם וחשבה דכיון שכן מגיע לה חצי הראש, אלא דהי' קשה להם למה חשבה דמגיע להאריס יותר מהראש.
והנה על מה דתירצו התוס' דהי' טורח עבור חציו דר' אליעזר בלא עיסקא וחשבה דמגיע לו שכר הראש והאלי' כיון דטורח מחמת ר' אלעזר בלי ריוח, העירוני דמאי נפק"מ מבאם טורח עבור הבהמה בעיסקא דעובד בשביל חציו דעצמו ובשביל חצי דפקדון של ר' אלעזר ומגיע לו רק הראש, א"כ ה"נ באם הם שותפין דעובד בשביל חציו דעצמו וחציו דר' אלעזר ולמה מגיע לו יותר מהראש, וצ"ל דכשעובד בשביל העיסקא הי' נראה בעיני האנשים דמרויח מממון דר' אלעזר דגם החצי דמלוה הוא בעיניהם דמרויח מר' אלעזר, ולכן סגי לחלק דפקדון הראש, משא"כ בשותפין דממון של ר' אלעזר לא נותן כלום ולכן ס"ד דצריך לשלם יותר עבור טירחתו. (מהדו"ק)