שיטה מקובצת/בבא בתרא/מ/א

שיטה מקובצת בבא בתרא מ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחאה בפני שני עדים ואין צריך לומר כתובו. תימה מאי קא משמע לן פשיטא כיון דזכותו דוא זכין לאדם שלא בפניו. וליכא למימר דהכי קאמר דאפילו לא אמר כתובו מחאה מעלייתא הוא דאם כן דומיא דהכי צריכים אנו לפרש הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו והא ליתא דבכמה דוכתי בתלמוד איכא הודאה אפילו לא אמר כתובו ובפרק זה בורר נמי אמרינן דצריך לומר אתם עדי אבל כתובו משמע דאין צריך. ואיכא למימר דאשמועינן דאף על פי שנכתב שלא מדעת המערער והמחזיק מועיל השטר לראיה שמסברא היה לנו לומר שאפילו יאמר לו המערער כתובו לא תהא כתיבתם עומדת לראיה שאין חשוב שטר אלא עדות שנכתבה מדעת מי שהיא חובתו כו' ככתוב בתוספות כדאמרינן בגטין פרק מי שאחזו אלם אינו יכול להגיד מתוך הכתב דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ובפרק ב' דכתובות כו' ככתוב בתוספות. ומכל זה נראה שלא היה ראוי לכתוב המחאה לעמוד לראיה אלא מדעת המחזיק אפילו יאמר המערער כתבו אלא תקנת חכמים היא כו' ככתוב בתוספות וסלקא דעתך אמינא אף על פי שתקנת חכמים היא שתועיל המחאה בלא דעת המחזיק מכל מקום צריך דעת המערער אף על גב דאנן סהדי דניחא ליה שיכתבו מכל מקום דעת חד מנייהו בעינן קמשמע לן דמועיל לראיה אף על פי שנכתב שלא מדעת שניהם. מיהו הוא גופא מספקא לן אם כתבו העדים עדותם וכתבו בתוכו שמדעתם נכתב כדי שיהא מלוה בשטר אם ראוי להוציא בבית דין. ומפי רבינו תם שמעתי שנוהגים לשלוח העדים כו' ככתוב בתוספות. ואם כן הוא יש תימה במאי דקאמר הכא שאין צריך לומר כתובו ואין לומר דמעיקרא לא אצטריך אלא לאשמועינן דמחאה בפני שנים ואגב הני אחריני מסיים בה הכי דבשלמא גבי מחאה אצטריך למימר לאפוקי ממאן דאמר בפני שלשה אלא מודעה למאי אצטריך. ויש לומר כו' ככתוב בתוספות. עד כאן מתוספי הרא"ש ז"ל.

הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו. פירוש משום דניחא ליה דלא תהוי בשטר כדי שיוכל לומר פרעתי או החזרתי. ועוד שלא ישתעבדו נכסיו לטרוף מן הלקוחות. ואי נמי פעמים שיכתבו שלא מדעתו וכשיפרע הוא לא ידע לבקש שיחזיר לו שטרו ויחזור ויגבה בו. ודוקא בהודאת מטלטלים אבל בהודאת קרקע אין צריך לומר כתובו דמאי איכפת ליה וכדאיתא בפרק זה בורר. והא דאמרינן הודאה בפני שנים לאו למימרא דבעינן שנים ממש הא בפני אחד לא דהא קיימא לן כרבי יהושע בן קרחה דאמר דלא בעינן שיראו שניהם כאחד אלא אפילו הודאה אחר הודאה מצטרפים אלא משום דאמרינן דמחאה ומודעה כל שאמר בפני שנים אין צריך לומר כתובו והוא הדין להודאה בפני אחד שהמעשה מתקיים ואפילו היה בפני שלשה או ארבעה צריך לומר כתובו ועוד משום דפעמים שאם הודה בפני שלשה אין צריך לומר כתובו אמר דבשנים צריך לומר כתובו ושלשה היכי דמי כגון דכתבינהו אינהו אי נמי דאמר להו הוו עלי דייני וכדאיתא בפרק זה בורר וכולה מלתא דרבא משמיה דרב נחמן הכא מילי מילי קתני. מודעה ומחאה אינם צריכים בית דין אלא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו דלמעלת בעל הקרקע כותבים ויש לו דין שטר בספר המקנה והודאה בפני שנים לעולם צריך לומר כתובו מה שאין כן בשלשה דפעמים שאין צריך לומר כתובו וכדאמרן מה שאין כן בהלואות ומתנות ומכירות דאפילו מכר ונתן ולוה בפני שלשה ואפילו כתבינהו אינהו כולם עדים הם וצריך לומר כתובו ובקיום שטרות לעולם בפני שלשה ולא בשנים ואפילו אמר להם כתובו דבית דין בעינן הא שנים הוו להם עדים מפי עדים. הרשב"א ז"ל.

קנין בפני שנים. על מה שכתבו בתוספות ועוד בפרק קמא דסנהדרין כו' כתוב בתוספות הרא"ש ואין נראה ראיה משום דאפשר שהקנה בפני שנים לקיים מה שיאמר היחיד מכל מקום נראה לי דאפילו ראיה אינו צריך דמאי שנא קנין חליפין ממשיכה מסירה הגבהה וחזקה דמועלת ביחיד. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד ז"ל: אמר אברהם לכאורה הא דאמרינן להו בפני שנים לאו מפחד כפירה הוא אלא שאין מתקיים המעשה אלא בשנים ואפילו הוא מודה לו שאם מפחד כפירה הוא גם כל המעשה שיעשה אדם עם חברו מתנות ומכירות ומחילות וחלופי חפץ בחפץ והלואות כולם צריכות שנים ויש מהם צריכות כתיבה ויש אינם צריכות ומהימנו את אלו אבל נראה כי שאר הדברים מתקיימים בהודאת שניהם ואלו אין מתקיימים אלא בעדים ולפיכך הוצרך לומר קיום שטרות לומר שאין מתקיים אלא בשלשה מעתה קנין אין מתקיים אלא בעדים וכן כתב גאון ז"ל. אלא שה"ר יצחק ז"ל חולק בדבר ואני מוסיף על דברי הגאון ז"ל כי על תפיסת הסודר בלבד נאמר מפני שאין בו שום משא ומתן ושלא בעדים מחזי כחוכא וטלולא אבל בקנין האמור במקרא שלף נעלו ונתן לרעהו אין צריך לעדות אלא מה שיודה לו. כן נראה לי. עכ"ל.

קיום שטרות בשלשה. שאין שנים יכולים לקבל עדות כו'. ואפילו לשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין כו' הני מילי בדבר שיש בו משא ומתן דמוכחא מלתא דדינא קא עבדי אבל בקיום שטרות דסהדותא בעלמא הוא דקא מסהדי לא מחזי דדייני נינהו בפחות משלשה ומחזי דעד מפי עד והיכא דהן עצמן מכירים חתימת ידי העדים ואין צריכים לקבל עדות מאחרים אפילו הכי בעינן תלתא חדא דלא פלוג רבנן בקיום שטרות ועוד דאי ליכא אלא תרי לא מהניא סהדותייהו דאמרינן מפיהם ולא מפי כתבם ואף על גב דבשטר שהוא זכותו של אדם ולהיות בידו לראיה אין אומרים לו מפיהם ולא מפי כתבם כגון שטר מכר ומחאה ומודעה הני מילי במעשה הנעשה בפני העדים כדי שיתקיים הדבר בפניהם בכגון זה רשאין להעיד בשטר דגמרינן לה מספר המקנה אבל עדות שהן יודעים מעצמם כגון שמכירים חתימת ידי העדים או שראו באחד שהלוה את חברו שלא נעשה המעשה בפניהם כדי שיהא שום קיום דבר בפני עדים בכהאי גוונא ודאי לא נתנה עדות ליכתב דלא דמיא לספר המקנה. כן נראה בעיני. ואם תאמר אלא מעתה אם הזמינום בשעת שחתמו עידי השטר שהיו יודעים ומכירים חתימתם ויעידו עליה הכי נמי דמצי למכתב סהדותייהו ואף על פי שאין שם שלשה. לא היא שהרי לא היה קיום דבר על ידיהם כשהוזמנו שם אלא עיקר קיום הדבר על ידי העדים החתומים היה. עליות הר"י ז"ל.

על מה שכתבו בתוספות והא דאמרינן בפרק ב' דכתובות כו'. לא ששמואל סובר דקיום שטרות בשנים כתוב בתוספות הרא"ש ז"ל ואומר רבינו תם דלא גרסינן כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כן ואדרבה קיימא לן כשמואל דקאי רב נחמן כותיה בסנהדרין. ונראה שיש לקיים גירסת הספרים והכי קאמר ודלמא רבנן דבי רב אשי בקיום שטרות כשמואל סבירי להו בעלמא. עד כאן.

עלה בידינו בענין הקנין קנה מידו בין בקרקע בין במטלטלים בקנין סודר בינו לבין עצמו או שחייב עצמו במנה בקנין בינו לבין עצמו הרי זה קנין גמור כיון שהוא מודה בקנין זה אינו יכול לחזור בו שלא הוצרכו העדים אלא כדי שלא יוכל לכפור בדבר. עד כאן מעליות הר"י ז"ל.

רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעה אלא אמאן דלא ציית דינא אבל אי ציית דינא אף על גב דאנוס לא כתבינן והאי מודעה לאו מודעה היא. אביי ורבא דאמרי תרווייהו אפילו עלי ועלך. איכא מאן דאמר דהא אביי ורבא במודעה דמתנות הוא דלא בעינן אונסא דהא לא שקיל ליה זוזי כי היכי דנבעי ביה אונסא אלא גלוי מלתא בעלמא הוא דבעינן דלא ניחא ליה למיתב ההיא מתנה אבל במודעה דזביני דקא שקיל זוזי לא הויא מודעה אלא עד דמברר לאונסיה כדאמרינן לקמן אמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב ביה אנן ידענא ביה באונסיה דפלניא לאו מודעה. מודעה דמאי אי דגיטא ומתנה גלויי מלתא בעלמא הוא ואי דזביני הוא והא אמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני. ומשני מודעה בלא אונסא הוא קאמר אבל היכא דאניס כמעשה דההוא פרדיסא כתבינן. ואנן לא חזי לן האי פירושא חדא דמודעה דגט ומתנה ליכא מאן דבעי אונסא מדקא מתמהינן לקמן ואמרינן מודעה דמאי אי דגיטא ומתנות גלוי מלתא בעלמא הוא מכלל דמלתא דברירא הוא וליכא דפליג עלה ואם כן היכי קאמר רבה ורב יוסף דלא כתבינן מודעה אלא אמאן דלא ציית דינא. ונראה לי דהכי פירושו כגון דתבע ליה ראובן לשמעון בדין ואמר ליה הב לי כך וכך דאית לי בידך ואמר ליה היאך לא היו דברים מעולם דליתא עליה אלא שבועה דר"נ ואצטריך למעבד עמיה פשרה ומקמי דליעבד עמיה מסר עליה מודעה ועלה קאמרי רבה ורב יוסף דהאי מודעה לאו כלום הוא משום דהא ציית דינא ואביי ורבא פליגי דאף על גב דציית דינא כיון דכפר לה אין לך אונס גדול מזה והלכתא כותייהו. הר"י ן' מיגש ז"ל.

אמרי נהרדעי כו'. מדקאמרינן לאו מודעה היא ולא אמרינן לא כתבינן מודעה כו' ככתוב בנמוקי יוסף ובמגיד משנה. ואפשר דאפילו למאי דאמרי מודה רבא היכא דאנוס מיכתב נמי כתבינן כנהרדעי דלא פליג רבא עלייהו כלל. דאי לא תימא הכי אף אנו נאמר דכי נפקא מודעה אף על גב דלא כתיב בה ידעינן באונסיה מודעה היא דחזקה על העדים שלא כתבו עד שלא הכירו וכמו שכתבנו. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף