חידושי הרי"מ/בבא בתרא/מ/א

חידושי הרי"מ בבא בתרא מ א

דף מ' ע"א

מודעא בפני ב' ואין צריך לומר כתובו. בתוספות תמהו כיון דזכותו פשיטא דאצ"ל כתובו. ותי' אינו מספיק דאם כתב שציוה לא מחזי כשיקרא והא גם אי מחזי כשיקרא סבירא ליה לרבי נחמן דכשר דאמר בהכותב ליתא כו' מדר"נ. גם עיקר חסר ולא הוזכר דכתבו שציוה כלל:

ולע"ד י"ל דרבי נחמן לטעמיה דאמר מודעא היו דברינו אין נאמנין ואמר לקמן מ"ח דמודה בשטר מודעא דאתי שטרא ומרעא ליה לשטרא ופירשב"ם דכיון דקדים חתים אשטר מודעא ע"ש. אבל שיחתמו אחר כך לא מהני דלא עדיף מנחקרה עתה בב"ד דלא מהימני לרבי נחמן עיין שם. ואם כן היה נראה דכשלא ציוה לעידי מודעא לכתוב לו קודם המכר. אינו יכול לכתוב וממילא לא מהני אחר כך. והוא למה שכתב רמב"ן דמודעא בפני ב' י"ל דוקא דבפני א' אמרינן דכיון דידע דלא יהיה נאמן גמר ומקני בשעת מכר ומבטל למודעא עיין שם. וממילא לרבי נחמן דאין נאמנים אחר כך אם כן כשלא ציוה לכתוב ואינו יודע אם כתבו והוא מוכר אחר כך בפני עדים הנ"ל וחתומים על השטר שייך גם כן כמו בעד אחד כנ"ל. דכיון שיודע שלא יהי' נאמנים אחר כך לומר שמסר מודעא קודם שוב גמר ומקני ומבטל למודעא כנ"ל. אם כן אף דבאמת כתב קודם המכר לא מהני כלל ושוב אין רשאין ליתן לו שטר מודעא הקודמת דשלא כדין הוא שיראה מודעא הקודמת מה שבאמת לא מהני כנ"ל. וקמשמע לן דא"צ לומר להם כתבו כמו בקנין דמסתמא מסר מודעא בפניהם שיכתבו. וי"ל שפיר אחר כך שמכר בפניהם סמך על זה דמסתמא כבר כתבו אף שלא ציוה ויועיל לבטל המכר כנ"ל. ומדויק הסמיכות בפני ב' כנ"ל ומ"מ אצ"ל כתבו כנ"ל:

או דסלקא דעתך דהדין דאין כותבין מעצמם דאין זכין כו' במקום שחב לאחרים וכאן אם יהיה הדין דאין כותבין סתמא גמר ומקני כשמוכר אחר כך ויהיה דלוקח כדין. וקמשמע לן דלא דעל כל פנים אנוס הוא ואמרינן דרשאין לכתוב ושוב יכול לסמוך ע"ז שכתבו כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף