שיטה מקובצת/בבא בתרא/לז/א

שיטה מקובצת בבא בתרא לז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאו אמר רבי ישמעאל חד פירא הוי חזקה כו'. דהא דתנן אסף תבואתו ומסק את זיתיו כו' בנטיען עשרה לבית סאה מיירי וטעמא דמלתא כיון דנקנה הקרקע בקניה דכשמחזיק באילנות מחזיק בקרקע הלכך כיון שאין צורך להחזיק בקרקע בבהמה ומשטח פירי אלא באכילת האילנות סגי ליה באכילת הפירות הצומחים באילנות אף על גב דמקצתם לא אפיק והוא דבזע בזועי והוי כמאן דמחזיק בכל הקרקע. ואף על גב דאמרינן אכלה כולה חוץ מבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. שאני הכא דכיון דכל הקרקע צריך לאילנות ומחזיק בקרקע על ידי חזקת האילנות הויא חזקה באכילת פירות הצומחים אבל כשמחזיק על ידי חזקת הקרקע בידו להחזיק בכולה ארעא כשמשטם בה פירי הלכך כי לא אחזיק בבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. הר"י בעליות.

והוא דבזע בזועי. פירשו רוב המפרשים דעל לא אפיק קאי ולומר שאפילו לא אפיק אלו אותן עשרה לא היו מפוזרים בשדה לא עלתה לו חזקה לכל השדה אלא לאותו קצה שאכל ולפי פירוש זה הא דתנן מסק את זיתיו וכנס את קייצו כשהזיתים והתאנים מפוזרים בשדה ואינם נטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן וכן פירש ר"ש ז"ל שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולא לנ.טוע אלו בשדה לעצמן ואלו בשדה לעצמן. ולפי פירוש זה שלשים אילנות דוקא ולאו דוקא ממש שלשים אלא שיש שם הרבה מפוזרים אילך ואילך אבל שלשה הנטועים ממטע עשרה לבית סאה לא שאף על פי שאכל שנה זו אחד ובשנייה אחר ובשלישית האחר לא הויא חזקה וכן פירשו בתוספות אבל הראב"ד ז"ל הקשה לא בזע בזועי היכא דלא אפיק אמאי לא הויא חזקה אי בדידיה תליא מלתא הא אכל כל מה דאפיק ומאי הוה ליה למעבד. ולפיכך פירש הוא ז"ל דאסיפא קאי דכי אמרינן דאפיק ולא אכל דלא הויא חזקה היכא דבזע לאכילה דידיה דדמי כמאן דשמיט ואכיל אבל אכלן רצופין הויא אכילה גמורה והויין חזקה אהדדי הואיל וכלהו אכל בתלת שנין. ולפי פירוש זה אתיא מתניתין שפיר בכל ענין ואפילו בנטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן ושלשים לאו דוקא אלא שהדבר קצת קשה היאך אפשר דאפיק ולא אכל אף על גב דאכל קצה אחד רצוף דהויא חזקה לקצה האחר והכא לא אכל ולא החזיק בו ובאכילה אחת איך תעלה לו חזקה. הא דאמרינן הני מילי היכא דלא אפיק תימה איך תפסו הענין בדבר רחוק ושאינו מצוי לעולם שיוציאו אלו שנה זו ולא האחרים ואלו שנה השניה ולא האחרים וכן אלו שנה השלישית ולא האחרים. על כן פירש רבינו חננאל ז"ל בבנות שוח דמשעת חניטתן עד שעת לקיטתן שלש שנים והא דקאמר אבל אפיק ולא אכל לא הויא חזקה הכי קאמר אבל בשאר אילנות שטוענים בכל שנה ואפיק ולא אכל לא הויא חזקה. הרשב"א ז"ל.

זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע. כלומר שנים שקנו מאחד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע שהאילנות עומדים בתוכה אי נמי שנים שהמזיקו בנכסי הגר זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע שהאילנות עומדים בתוכה זה קנה קרקע וזה קנה אילנות בלי קרקע. הר"י ן' מיגש ז"ל.

זה קנה אילנות כו'. טעמא דרב זביד מפרש לה ואזיל בשמעתין דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ופירושא דמלתא אף על פי שהוא לוקח שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע שאני התם שהמוכר עשוי לשעבד הקרקע ללוקח כשהוא מוכר שלשה אילנות נטועים בסאה דחשיבי שדה בכך למכור קרקע שביניהם בכלל מכירתן אבל כשהוא מוכר לזה אילנות ולזה קרקע אין בדעת המוכר לשעבד את הלקוחות זה לזה אלא לזה מוכר מה שבכלל לשון מקחו ולזה מה שבכלל לשון מקחו דסתם קרקע כל דקרקע במשמע שהמוכר כל השדה מכר ולא חציו הלכך אין לנו לומר שהוא משייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע משום עין יפה כדי שיהו לו שם אילנות לעולם ואם מתו יטע אחרים במקומן ואין לנו לומר כן אלא לא קנה בעל האילנות קרקע כלל ואם מתו לא יטע אחרים תחתיהם מן הטעם שפירשנו. מתקיף לה רב פפא וכי מאחר דאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך ושקול וזיל. ואם תאמר הרי קונה שני אילנות בשדה חברו דלא קנה קרקע ואם מתו דלא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי לא מצי אמר עקור אילנך ושקול וזיל הכא נמי אף על פי שאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום למה יאמר לו עקור אילנך ושקול וזיל הלא יש לו לקיים אותם בשדהו כל זמן שהן קיימין. יש לומר בשלמא קונה שני אילנות בשדה חברו כיון דשקיל מוכר זוזי מיניה איכא למימר דמשעבד קרקע שלו להעמיד שם אילנותיו כל זמן שהם קיימים אבל הכא גבי שני לקוחות כיון דלית ליה לבעל האילנות בקרקע כלום אף על פי שלקח שלשה אילנות משום דאמרינן שאין דעתו של מוכר לשעבד הלקוחות זה לזה וכדמפרש ואזיל ליה טעמא דמלתא משום דאמר ליה כו' אם כן לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל דהא לא משעבד קרקע שלו לאילנותיו של זה שאיו לשני לקוחות הללו זה על זה כלום. עליות הר"י ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כו'. זאת הסוגיא הביא הרב ז"ל והוסיף לדבר עליה בפרק המוכר את הבית ואף על פי כן לא האיר אותה כפי הצורך. וכך היא הצעתה שנים אמרו לאמד מכרת לנו זה הקרקע והאילנות שבו אמר להם לכו והמזיקו בהם וכל אחד מכם יקנה מה שיחזיק בו ואחד יקנה הקרקע ואחד יקנה האילנות והחזיק זה בקרקע וזה באילנות ואין לחוש אם החזיקו בבת אחת או בזה אחר זה שהרי ההקנאה בבת אחת ולא שייר לעצמו כלום באותה מכירה רב זביד אמר בין בשני אילנות בין בשלשה זה קנה אילנות לבדם וזה קנה קרקע לבדו ודבר זה מתברר למטה ממה שאמרו מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלדגתא דרבי עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו' והא שני אילנות לרבי עקיבא כשלשה אילנות לרבנן וקא מפליג בין שני לקוחות ללוקת אחד מהאי טעמא גופיה ואפילו לרב זביד מיהו קיימא לן כרבי עקיבא ואפילו בלוקח אחד ואפילו בשני אילנות והיינו כדאמר ליה רב פפא לרב זביד ואי לית ליה לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. עוד אני צריך לברר מה טעם לרב פפא פשיטא ליה שאין לו לבעל הקרקע באילנות כלום והלא המוכר שדה לחברו ויש בו אילנות קנה הקרקע והאילנות כדאיתא בפרק המוכר את הספינה ואף על גב דלא אמר ליה קנה לך דקל הוצין ותאלי קני להו בסתמא ואם כן בין לרב פפא בין לרב זביד אמאי פשיטא להו דאין לבעל הקרקע באילנות כלום. ולא היא התם כיון שהוא שדה אילן מדלא שייר אילנות ודאי אגב שדה מזדבני דאי לא שדה למאי מיבעי ליה אבל היכא דשייר או זבין לה לאיניש אחרינא הא שייר. ואם תאמר כשמכר אילנות ושייר קרקע לפניו או מכרו לאחר נמי נימא הכי דהא שיירא לארעא כי הכא ואמאי יש לו לבעל האילנות בקרקע התם משום דאילנות לא קיימי אלא בקרקע וכיון דמכר לו אילן עושה פירות ודאי על דעת שיהיה לו קרקע הצריך להם מכר לו. עד כאן לשונו.

אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו'. פירשו רבינו חננאל ז"ל והר"י ן' מיגש ז"ל חצי קרקע לאו דוקא אלא בעל האילנות קנה קרקע תחתיהן וביניהם וחוצה להם כמלא אורה. וכתב ר"ש ז"ל חצי קרקע דוקא וכגון שהקרקע כולו צריך לאילנות שהם נטועים ממטע עשרה לבית סאה ואין שם קרקע אחר אלא הצריך לאילנות הלכך על כרחך קרקע שבין האילנות מכר לזה שמחזיק בקרקע ולזה שמחזיק באילנות כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע יש לנו לומר שהקנה לו קרקע הלכך הוה ליה כמי שמכר לזה קרקע ולזה קרקע וחולקים את הקרקע. אלו דבריו ז"ל. ולא עמדתי על דבריו שאם אין שם קרקע אלא הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע שבין האילנות ולזה אילנות ודאי כל הקרקע מכר לו והרי זה כמי שפירש שלא יהא קרקע לבעל האילנות דאף על גב שהקונה שלשה אילנות סתם יש לו קרקע כי משייר קרקע שביניהם וחוצה להם תנאו קיים ואין לך שיור תנאי מפורש מזה כיון שמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם כלום אמרינן דחוץ מחצי קרקע קאמר והא נמי להא דמיא ואין הדעת סובלת לחלוק ביניהן דכיון שמכר לזה אילנות ולזה הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם ודאי הוי כמי נמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע. ותו קשה לי הא דאמרינן לקמן ואפילו לרב פפא דאמר יש לו הני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידך בעין יפה זביני לך כו' ואם איתא דכשאין שם קרקע אלא שבין האילנות עסקינן מה מכרו לבעל הקרקע בעין יפה והלא פחתו לו מדינו ומדקאמר זביני לך משמע שיש שם מכר קרקע בעין יפה ואלו הוה קאמרינן כי היכי דלדידך בעין יפה מזבני לך היית יכול לפרש כי היכי דאתית למימר דבעין יפה מזבני לך וכל הקרקע מכרו לך כן יש לומר דלדידי מכרו בעין יפה ויש לי בקרקע ונראה לי שאם אין שם אלא הצריך לאילנות ודאי זה קנה כל הקרקע ומה שתחתיהם וביניהם וחוצה להן וזה שקנה אילנות יש לו ליטע אחרים במקומם משום דאמרינן כי היכי דלהאי בעין יפה להאי נמי בעין יפה וסוגיא דשמעתין נמי הכי מוכיח כדבעינן למכתב ואם באנו לפרש חצי הקרקע דאמר רב פפא חצי ממש מפרשינן לה לשמעתא כשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות ואמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה כל הקרקע ואפילו קרקע שבין האילנות דקרקע סתם קאמר ליה דמשמע כל הקרקע שהאומר שדה זו אני מוכר לך אף על פי שלא אמר כל השדה מכר את כולה ואף על גב דזבין להאי שלשה אילנות וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע הכא גבי שני לקוחות אמרינן כיון דעיקר מקחו של זה אילנות ועיקר מקחו של זה בקרקע אין בדעת המוכר לשייר במקחו של זה לצורך מקחו של זה אלא שלזה מכר כל האילנות ולזה מכר כל הקרקע והיינו דאמרינן לקמן דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ואתקיף לה רב פפא אי הכי כיון דלא שייר במקחו של בעל הקרקע ודעת המוכר לחלק במקחו לימא ליה עקור אילנך שקול כו'. אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' דאיכא למימר דלבעל הקרקע בעין יפה זבין ליה ואפילו קרקע שבין האילנות מכר לו ולא שייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע שהמוכר לשנים אינו מוכר מחלק האחד לחברו וכטעמיה דרב זביד ונהי דאמרינן יש לו קרקע ליטע אחר במקומו דאם אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל כו' אבל בשאר הקרקע חוץ ממקום האילן עצמו לא שייר לבעל האילנות מסתם מקחו של בעל הקרקע ואיכא למימר נמי כיון שהלוקח שלשה אילנות יש לו קרקע הכי נמי מסתמא לבעל האילנות מכר בתורת מקחו ודינו ולא מכר לבעל הקרקע אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות הלכך כיון דלהאי ולהאי בעין יפה זבין ליה זה קנה אילנות וחצי קרקע מן הקרקע הצריך לאילנות מלבד שאר הקרקע שאין שם אילנות וחצי קרקע שהוא מן הצריך לאילנות קאמר דאלו בשאר הקרקע שאינו צריך לאילנות מאי עבידתיה דבעל אילנות. הר"י ז"ל בעליות.

וזה לשון הרשב"א ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע רוב המפרשים פירשוה דלאו בחזקה שיש עמה טענה כגון שזה אומר לקחתי וזה אומר לא מכרתי מיירי אלא בלוקח קא מיירי וכגון שאמר לשנים לאחד מכם אני מוכר האילנות ולשני אני מוכר הקרקע והלך זה בעצמו והחזיק באילנות כגון שזמר ותקן בהם כל דהו וזה הלך בעצמו והחזיק בקרקע דרפק ביה פורתא ואמר רב זביד זה קנה האילנות כולן ואין לבעל הקרקע באילנות כלום. ואף על גב דמוכר בעלמא מכר קרקע מכר גם את האילנות שבתוכו וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא והכא פשיטא מלתא בין לרב זביד ובין לרב פפא דלית ליה לבעל הקרקע באילנות כלום. התם היינו טעמא דכיון דמכר את השדה סתם והיו בו אילנות בסתמא הכל מכר כיון שאין שם אילן חשוב בפני עצמו כחרוב המורכב וסדין השקמה דאם איתא דשייר פרושי הוה מפרש דעליה דידיה רמיא לגלויי כיון דבטילו אגב ארעא אבל הכא הא שיירן דהא מכרן לשני. וזה קנה קרקע כלומר כל הקרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ולא שנא שני אילנות ולא שנה שלשה ומטעמא דמפרשינן לקמן משום דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות את לית לך בקרקע ומיהו מודה רב זביד דכל זמן שהן חיין אינו יכול לומר לו עקור אילנך מעתה שקול וזיל ואף על גב דבעלמא אפילו לקח שני אילנות דאין לו קרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי כל ימי העץ אינו יכול לומר לו עקור אילנך התם הוא במוכר אילנות ומשייר קרקע לפניו דחזקה דשייר ולימי העץ מכרן לו דאי לא הוה ליה לגלויי אבל הכא לרב זביד דאמר דאפילו שלשה אין להם קרקע ואפילו ליטע אחרים במקומם משום דשני לקוחות הן ואמר ליה אידך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ולא מידי לדידך נמי לית לך בקרקע ולא מידי אם כן מהאי טעמא נמי לימא ליה אפילו מעתה תעקור אילנך דלית לך בארעא ולא מידי ואף על גב דיא מפרשינן בדרב זביד דלא מצי אמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אפילו הכי מדברי רב פפא דאקשי ליה הכין שמעינן דשמעה מיניה בהדיא ואי נמי מדקאמר זה קנה אילנות שמע לה דאי למעקר קיימי מהשתא לא הוה אמר זה קנה אילנות סתם אלא זה קנה אילנות וקוצץ אי נמי זה קנה עצים אי נמי אילנות לעצים ולשון ראשון נראה עיקר אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה תצי קרקע. חצי קרקע לאו דוקא אלא ליטע אחרים במקומם דמקום האילן מכר לזה כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך. ומסתברא דמשום דקונה שלשה אילנות יש לו שני ענינים בשדה האחר שיש לו קרקע והשני שיש לו זכות שאם מתו יטע אחרים במקומם והלוקח שנים אין לו לא לזה ולא לזה. והוצרכה המשנה לפורטם שנים וכדתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו' ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע וכו' ואם מתו יש לו קרקע כלומר ליטע אחר במקומו חצי קרקע ואיידי דאמר זה קנה אילנות וחצי קרקע אמר נמי זה קנה חצי קרקע וחצי קרקע דקאמר היינו כל השאר. ויש מפרשים דרב פפא חצי קרקע דוקא קאמר ומשכחת לה במוכר שלשה אילנות ובשאין בקרקע אלא כשיעור הצריך לאילנות בצמצום ולפיכך כיון שמכר לזה שלשה ואלו במוכר אחד ולוקח אחד היה קונה כל הקרקע יש לומר שכל הקרקע הקנה לו וכיון ששייר את הקרקע ומכרו לשני אי אפשר לומר שכל הצריך לאילנות מכר שאם כן מה מכר לשני זה והלכך הוה ליה דבר המוטל בספק וחולקים. ואינו מחוור בעיני דאם כן כיון שהדין הזה דוקא במוכר שלשה אילנות ודוקא בשאין שם אלא קרקע מצומצם הוה ליה לפרושי כיון שהדין מתחלף להם בשיש בו קרקע יותר מן הצריך וא"ל בשני אילנות. והראשון נראה עיקר. ובעיקר מה שהעמדנו במוכר ולוקח ולאו בחזקה שיש עמה טענה הקשו בתוספות דאם כן מה שייכא הכא בפרק הספינה הוה ליה לאתויי ואי נמי בפרק הבית והעליה דהתם מיירי במוכר שדה ובמוכר אילנות. ועוד למה הוציאה בלשון זה החזיק וזה החזיק הוה ליה למימר המוכר אילנות לאחר וקרקע לאחר. על כן פירשוה הם ז"ל בחזקת שלש ובענין שמועתנו שהיינו עוסקים בה דדבר הלמד מעניינו הוא והכי קאמר אם החזיקו שנים בקרקע שהיה ידוע לראובן זה אכל את האילנות וזה זרע את הקרקע תחת האילנות וביניהן זה עלתה לו חזקה לאילנות ולא לקרקע וזה עלתה לו חזקה לקרקע ומינה איכא למשמע ללוקח ומוכר כדאמרינן לקמן וטעמא רבה הוא דהא הני בטענה קאתו ומימר אמרי לדידי זבינא לי מניה והאי אמר לדידי זבינא לי מיניה הלכך כל שאלו קנה במוכר לשנים זה מחזיק לעצמו וזה לעצמו עלתה להם גם כן חזקתן בשלש שנים ולפי פירושם גם כן הא דאמרינן לקמן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דמשמע דבלקוחות מיירי ולא בחזקת שלש לא היא אלא בטעמא דאמרן דעיקר חזקתם בטענות קנייה אתו לה ושניהם אומרים דלקוחות הן. ומיהו לפי פירוש זה אם בא בעל האילנות בטענה שקנה בפירוש הקרקע עלתה לו חזקה מיהו למקומן של אילנות במגו דאי בעי אמר מינך זבינתינהו ואכלתינהו שני חזקה ועלתה לו חזקה דאי לא איבעי ליה למחויי כי אמר נמי לדידי זבינא לה מיניה דראובן שמכר לך את השדה נאמן ולא ליטע אחרים במקומם אלא שהמקום של אילנות שלו ליטע בהן כורכמא דרישקא ואי נמי למשטח בה פירי אי נמי לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בארעא וכדאמרינן לקמן האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא ואוקמה רבא בבא מחמת טענה ומסתמא לא עבדינן לרב זביד דפליג בה כן נראה לי.

פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע. פירוש אפילו שנים וכדאמר רב הונא בשלהי פרקין דלקמן המוכר את הבית אף על גב דאמרו רבנן הקונה שני אילנות בשל חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא כו' דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל מעתה ואפילו קודם שיבשו דלא דמי לקונה שני אילנות בתוך של חברו דאף על גב דלא קנה קרקע אין לו לעקרן כל ימי העץ מכר לו את הקרקע שהם נטועים שם דהתם היינו טעמא משום דסתמא דמלתא לא קנה זה לעצים אלא לפירות ומוכר נמי אם איתא דליקוץ מוכרן הוה ליה לפרושי אבל במוכר קרקע ומשייר באילנות סתמא דמלתא לא שייר במאי דזבין ולא מידי וכל הקרקע מכר לו הלכך אנן סהדי דמוכר נחית לשיורא כי היכי דלא לימא ליה לוקה מעתה עקור אילנך וזיל ומדנחית לשיורא שייר לפניו קרקע גמור הצריך לאילנות תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואם מתו יטע אחרים תחתיהם וכדאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית דאי נפיל הדר שתיל להו ואפילו למאי דסבירי לן מעיקרא דרב הונא אפילו לרבי עקיבא אמרה אמרינן נמי הכי וכדפירש שם רש"י ז"ל והוא הנכון שבשמועה. עד כאן לשון הרשב"א ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף