שיח השדה/שבת/פב/ב
במשא דכו"ע כו'. הנה התוס' הקשו על רש"י (בד"ה למשמשי') מנ"ל לרבנן דמשמשי' כשרץ. עוד הק' (בד"ה ור"א) אהא דפריך ור"ע למאי הילכתא איתקש לשרץ הא איצטריך דלא לטמא באבן מסמא ע"ש.
ונראה דהנה רש"י מפרש דהא דפריך ולוקשה לנבלה היינו דתו לא צריך לאקושי לא לנדה ולא לשרץ (כמש"כ בתד"ה ולוקשה) וא"כ צ"ע מאי קמשני אלא מה נדה אינה לאברים דמ"מ תיקשי לא לוקשה לשרץ ולוקשה לנבלה דהא דמיא טפי לנבלה מלשרץ (דהא גם רש"י אית לי' סברא זו דהו"ל טפי לאקושי לדומה כמש"כ תד"ה ור"א ליישב הגירסא וקו' זו הק' מהרש"א (בתד"ה ולר"ע) וקושייתו שם רק לרש"י דלתוס' צריך לאקושה לשרץ אף לרבנן משום משמשי' כמש"כ בתד"ה למשמשי') ונראה דבאמת אקשה מש"ה לשרץ למשמשי' לתי' הגמ' וא"כ אף לרבנן ידעי' דמשמשי' כשרץ וא"כ יש ליישב גם גירסא בר"א ור"ע למאי הילכתא איתקש לשרץ למשמשי' דק"ל דאי דלא ליטמא באבן מסמא לחוד לוקשה לנבלה דדמיא טפי לנבלה וע"כ דהוקש לשרץ למשמשי' ולפ"ז ר"א אליבא דר"ע ממש כמו רבה אליבא דרבנן, ולפ"ז עולה לד' רש"י דלרבה אליבא דרבנן הוקש לנדה דמטמא במשא ודאינה לאברים דאם לטמא במשא לחוד לוקש לנבלה ואם דאינה לאברים לחוד יליף מנכרינהו מינך דבעי למילף חומרא מנדה כמש"כ התוס' [בד"ה אמר], ולשרץ הוקש דאין מטמא באבן מסמא ולא באהל ומשמשי' לא במשא ולא באבן מסמא דאי דלא מטמא ע"ז באבן מסמא ואהל לחוד ולא למשמשי' לוקש לנבלה כמשכ"ל ואי למשמשי' לחוד כיון דטומאת ע"ז דרבנן מקיש נמי כל קולא כדמסיק בסוף סוגיא, ולמת דאינה בכעדשה ודקבר דוקא בתלוש דאי לכעדשה לחוד לוקש לנבלה [כמ"ש בתד"ה ולוקשה] ואי לתלוש לחוד כיון דטומאת ע"ז דרבנן יליף כולהו קולא, ולר"ע הוקש לנדה לטמא באבן מסמא ומשא דלחומרא מקיש מנכרינהו [כמש"כ תד"ה ולר"ע], ולשרץ למשמשי' ושאינה באהל הכל לקולא ולמת דאינה בכעדשה ודקבר בתלוש ויליף תרוייהו משום דטומאה דרבנן [והא דקבר צע"ק], ולר"א לרבנן הוקש לנדה דאינה לאברים [ול"ס להו דנכרינהו לחומרא] ולשרץ דאין מטמא לא במשא ולא במסמא ולא באהל [ומשמשי' כמותה בלא קראי לרש"י] ולמת דאינו בכעדשה [הכל לקולא] ודקבר בתלוש [והא דקבר צ"ע] ולר"ע הכל כמ"ש לרבה לרבנן זהו תוכן הסוגיא לרש"י:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |