שיח השדה/שבת/כ/ב
רש"י ד"ה שוכא כו' כמין צמר כו' והוא מבעירו כו'. וצ"ל דדוקא בשל בבל דהא לקמן רפ"ב אמרי' דעמרניתא דשוכא דארזא האור מסכססת בהן ואין דולק יפה:
בגמ' מיתיבי השיראין והכלך חייבין בציצית. והק' במהדו"ב וכן רעק"א בגליון הש"ס אמאי לא פריך ממתני' דכלאים פ"ט מ"ב השיריים והכלך אין בהן משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין וכ"ש לגי' המהרש"ל דגריס ואב"א פרושי קמפרש מאי כלך שיראין והא במתני' דכלאים א"א לפרש כך, ונראה דהר"מ בפיה"מ שם כ' דאסורין מפני מראית העין שהא' עשוי חלק כעין פשתים והשני עשוי שעיר כעין צמר ונ' דלכך לא פריך משם דהו"א חד מינא הוא אלא שהא' חלק והא' שעיר ולכן יש בו מראית העין אבל מין א' הוא ולכן פריך מציצית דא"א לומר דמין א' הוא דמה איצטריך לאשמעי' שתיהן אם מין א' הוא דלענין ציצית אין שום נ"מ אם חלק או שעיר, והתוס' כתבו אנן שירא פרנדא קרי לי' קאי נמי אמטכסא ועי' במהדו"ב שהק' מאי פריך מציצית לפ"ז מנ"ל דקאי אתרויהו דילמא קאי אמטכסא לחוד אבל כלך מין אחר הוא [ויש שם ט"ס וצ"ל ולזה פליגי דלרבין מטכסא כו'] ונ' דהגמ' ידע דאביי לא בא לחלוק ארבין אלא להודיעו דקרו לי' נמי שירא פרנדא ולא להקשות עליו: