רש"י/שבת/כ/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת


רש"י שבת כ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


רב כהנא אמר קנים שאגדן צריכין רוב. כרב הונא דלא עיילא בהן נורא ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין:

גרעינין שנתנן בחותלות אין צריכין רוב. כרב חסדא שנוחין לידלק אבל בלא חותלות מבדרי:

מדורה. לשון היסק גדול:

רבב. שומן ושעוה וכל דבר הניתך:

גבבא. שגובבין מן השדה בל"א שטובל"א:

קש. זנבות שבולין אשטרי"ס:

סילתי. לאחר שעשאום עצים דקים ובבבל נוהגין כן:

השתא פתילה. של בגד הטבולה בשמן ונוח לידלק:

אמר עולא המדליק. נר של שבת צריך שידליק ברוב היוצא מראש הפתילה חוץ לנר:

שוכא דארזא. יבש הוא ודק ויש כמין צמר בין קליפה לעץ והוא מבעירו משאחזה בו אור:

זאזא. מולש"א בלעז:

במה מדליקין. לעשות פתילה כל הני דמתני' מפרש בגמרא:

לא בזפת ולא בשעוה. לאו לענין פתילה אלא לתת במקום שמן וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן:

הכי גרסינן נחום אומר מדליקין בחלב מבושל. והוא מהותך:

גמ' עץ בעלמא הוא. ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה:

עמרניתא. כמין צמר יש בין קליפתו לעצו:

והיה החסון לנעורת. אלמא חסון לאו נעורת הוא:

כיתנא דדייק ולא נפיץ. דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו נפיץ קרפר"י לפורר ונעורת מן הדק שבו והכי קאמר קרא פשתן החזק יהפך לנעורת כלומר הגבור יהיה חלש:

גושקרא. פסולת של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת וקורין לו פולויי"ל ונופצים אותו וטווהו ועושה ממנו בגד ואסור לעשות ממנו פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות דמתניתין שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין השלהבת עומדת במקומה:

גושקרא. על שם פסולת וגם פת סובין כמו כן נקראת במסכת גיטין (דף נו:):

מטכסא. לבוש העשוי מאותו כלך:

שיראים. מעיל העשוי מעיקר המשי:

סיריקין. עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו יד"ש:

חייבין בציצית. ודלא כמאן דאמר כל בגדי צמר ופשתים דוקא חייבין בציצית מדאורייתא אי נמי מדרבנן קתני מיהא השיראים והכלך אלמא שיראין לאו היינו כלך:

אחווינא. ערבה ויש כמין צמר בין קליפה לעץ:

בפקתא. בקעה:

עץ בעלמא הוא. והיכי ליחזי לפתילה:

שברא. מין עשב ארוך וקורין אותו אורטי"א:

אוכמתא דחריצי. מקום כנוס מים גדל עליהם כמין ירקרוקת:

איפרוכי מיפרכן. ולא מצי ליעבד פתילה מינה:

אוכמתא דארבא. ספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ:

מכווץ כווץ. מפני האור ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו ולא צריך למתנייה:

עד כאן. עד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות:

מכאן ואילך פסול שמנים. שלא יתן חתיכה זפת או שעוה בנר במקום שמן:

שעוה איצטריכא ליה. לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין:

מהו דתימא לפתילה נמי. קאסר לה:

פסולתא דזיפתא. לאחר שיוצא הזפת מן העץ זב ממנו על ידי האור פסולת צלול כשמן והוא עיטרן[1]:

למקח


שולי הגליון


  1. והוא עיטרן "שקורין דוהי"ט בלשון כנען" הס"ד (הגהות הב"ח)

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף