מראי מקומות/שבת/כ/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png כ TriangleArrow-Left.png ב

עץ בעלמא הוא[עריכה]

רש"י פירש שכיון שעץ הוא פשיטא שאינו ראוי לפתילה אלא למדורה. וכעי"ז כתב הריטב"א שפשוט הוא שאין עושים פתילה מעץ ואע"פ שהוא דולק בה.

ובפסקי הרי"ד ביאר שאין השמן נמשך אחריהן ופשיטא שלא יועיל כפתילה[1].

בעמרניתא דאית ביה[עריכה]

כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אל פשתן[עריכה]

הריטב"א מקשה מדוע צריך התנא לאשמועינן שאין מדליקין בלכש כיון שהוא שוכא דארזא, והלא תנן לקמן (כג:) כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן.

ויישב, דהוה אמינא דהתנא פרט ואחר כך כלל. ועוד יישב, שהוה אמינא כיון שהדרך הוא שעושים פתילה מעמרניתא זו דילמא לא נמעטה מכח האי כללא שהרי אין למדין מן הכללות אע"פ שנאמר בהם חוץ[2] וכן יישב הרשב"א.

עוד יישב הרשב"א שלא מיקרי יוצא מן העץ אלא דבר שיוצא מן העץ על ידי כתישה כגון פשתן, אבל עמרניתא שבשוכא דארזא שעומדת בפני עצמה לא חשובה "יוצא מן העץ" ולכך בעינן למעטה להדיא.

כיתנא דדייק ולא נפיץ[עריכה]

טעם שנקרא חוסן[עריכה]

הערוך מבאר שנקרא חוסן כיון שהוא קשה כמו חוסן מלשון הכתוב "והיה החוסן לנעורת".





שולי הגליון


  1. ולמסקנא דהיינו עמרניתא מכל מקום אין להדליק בה כיון שאף שרכה היא ונוחה לעשות פתילה, מכל מקום אין השמן נמשך אחריה וגזרינן שמא יטה.
  2. עיין עירובין (כז.).


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף