שיח השדה/עירובין/יז/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש גליוני הש"ס שיח השדה |
לוקין על ע"ת כו'. הראשונים נחלקו אם תחומין די"ב מיל מה"ת ולכאו' יש ראי' מלק' נ"ה ב' מתיב ר"ח ויחנו כו' ומאי פריך והא מסתמא ס"ל תחומין דרבנן אע"כ די"ב מיל דאורייתא ובדוחק י"ל דפריך למ"ד תחומין דאורייתא.
והגר"א באו"ח סי' תנ"ד הביא ראי' מעירובין מ"ה ב' ספק דדבריהם כו' אלמא דגם תחומין די"ב מיל דרבנן דהא מיא דעיבא אזיל יותר מי"ב מיל ולפמש"כ הרמב"ן בעירובין י"ז דאין איסור תחומין מה"ת אלא במהלך ברגליו י"ב מיל אבל לא ביוצא מתחומו מיושב זה אבל צ"ע מסוגיא דעירובין ע"ט ב' ל"צ אלא לר"ע דמבואר דגם בזה תחומין דאורייתא.
ולהסוברים דתחום בהמה וכלים לר"ע דרבנן (כמש"כ בבה"ל ר"ס ת"ד) מיושב הא דעירובין מ"ה ב' אבל ק' מהא דע"ט ב' וצ"ל כיון דתחומין דאורייתא החמירו גם בזה וכן י"ל לד' רמב"ן הנ"ל.
ועמש"כ בהערות לשבת נ"ג ב' ראיה להסוברים דתחום בהמה וכלים דרבנן. ועוד יש להביא ראי' מלק' ק"ג א' מחוץ לתחום כר"ע דא' תחומין דאורייתא ומסיק דהוא שבות וצ"ע דהא ר"ע עצמו קאמר שם במשנה והן משום שבות כו' ודוחק גדול לומר כמש"כ הרמב"ם בפיה"מ דלדבריו דר"א קאמר לה אבל לד' רלב"ח דשביתת בהמתו דרבנן י"ל דר"ע מיירי בשביתת בהמתו חוץ לתחום והאדם אין יוצא מתחומו וס"ד דגמ' בעירובין דמיירי דגם האדם יוצא מתחומו אבל למסקנא לא מיירי רק בתחום הבהמה ועי' בפיה"מ בפסחים שם ועי' באו"ש ה' שבת.
ועי' בחינוך מצוה פ"ד שכתב שהיוצא חוץ לי"ב מיל לוקה מכת מרדות והנה הרמב"ם כ' שלוקה מה"ת והמנ"ח לא העיר בזה, ונ' דדעת החינוך דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכדפריך בשמעתין והא דמשני מי כתיב אל יוציא כו' ס"ל דכל הני סוגיות שהביאו התו' שם דילפי' מיני' הוצאה חולקין עליו וס"ל כר' יונתן ולכך אין לוקה ומש"כ דלוקה מכת מרדות הוא מבואר בפסחים נ"ב א' ר"נ בר אסיא כו' דאפי' על אלפים לוקה מכת מרדות:
אל תפנו אל האובות וי"ג אל האלילים. צ"ע דבאמת לא לקי עלייהו דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד עי' רש"י בחומש ועמש"כ בהערות לשבת קנ"ו ב', ועי' תו' שהקשו דלאו שאין בו מעשה הוא וצ"ע למה לא פריך הגמ' מאל תאכלו ממנו נא דמבואר בספ"ב דפסחים דלוקה וכן אל תטמאו את נפשותיכם דמבואר לקמן כ"ח א' דלקי:
[תוספות ישנים] ד"ה וארבעה. דרחבים אמה. עי' בברייתא דמס' מדות הי"ד דעמודים היו כל א' עוביו אמה על אמה ומדברי התוס' כאן מוכח דשם לא מיירי בעמודי החצר דאל"ה לא תירצו כלום (וזה דלא כמש"כ שם בהגה"ה דקאי על עמודי החצר) וצ"ע: