מנחת חינוך/פד
מנחת חינוך 
פד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להפקיר כו'. ומביא הרב המחבר במצוה זו דין עבודה ושייך לפרשת תשא בעשה דחריש וקציר כו' כמ"ש המ"ל כאן בהגהותיו ואי"ה שם אכתוב דין עבודה וכאן מ"ע להפקיר כל פירות שמטה וסיים הרהמ"ח דנוהגת בזוב"נ בא"י ועובר ע"ז ונעל שדהו וכרמו בטל עשה ומצוה זו הוא בר"מ פ"ד מה' שמיטה ויובל הכ"ד ועיין כסף משנה שם בשם המכילתא. ואני מסופק אי המצוה אקרקפתא דגברא הוא דרחמנא ציוהו להפקיר פירותיו בשביעית ומחויב לקיים להפקיר ואם מפקיר ה"ז הפקר אבל אם אינו מפקיר אינו מופקר ונהי דעובר על עשה מכל מקום אינו הפקר רק עובר על גזירת השי"ת אם כן אין אחר רשאי ליטלו והרי הוא גזל ביד אחרים כ"ז שלא הפקיר. ומבואר בכ"מ ור"מ פ"ו מהמ"ע דשביעית פטור מן מעשר כיון דהוא הפקר והפקר פטור מן המעשר אם כן כ"ז שלא הפקיר כיון דל"ה הפקר חייב לעשר. א"ד הפקר זה א"צ הבעלים להפקיר רק הוא אפקעתא דמלכא שהוא ממילא הפקר רק אם נעל כרמו עובר על עשה זו והרי הוא גוזל הרבים אבל ממילא הוי הפקר אם כן פטור ממעשר בכ"ע. וכן אם אחר זכה בע"כ דבעלים הרי הוא שלו דזוכה מן הפקר אף דלא הפקירו הבעלים. שוב האיר השי"ת את עיני ומצאתי במהרי"ט ח"א סי' מ"ב האריך וחלק על רבינו ב"י לענין פירות עכו"ם בקרקע עכו"ם ודעת הב"י דאינו אפקעתא דמלכא רק מצוה עליו ודעת המהרי"ט דהוא אפקעתא דמלכא וה"ר מפ' אין בין המודר דמבואר שם דרחמנא אפקרי' וכן בפ' המפקיד כו' נטושין בע"כ ע"ש. וגם מצאתי בפאת השלחן שנדפס מחדש לחכם מאה"ק האריך לפלפל וחלק על המהר"יט ודחה ראיותיו ודעתו שהוא רק מ"ע להפקיר ומביא מכ"מ ע"ש באורך. והנה בד"ז אכתוב אי"ה בפ' בהר על כל פנים ספיקא דילי ושאילתינו כשאילת הגדולים הנ"ל. ולכאורה י"ל דהרב המחבר כתב דנוהג בזכרים ובנקבות ואי אמרי' דהמ"ע הוא אקרקפתא דמחויב להפקיר דכן גזירת הכתוב אם כן למה הנשים חייבים במצוה זו הא מ"ע שהז"ג נשים פטורות. אך י"ל דל"ה זמ"ג דפירות שביעית לעולם הם בקדושתן ואפילו בשאר שנים שגדלו בשביעית ל"ה זמ"ג. אך זה ניחא להר"מ ה' ציצית דכסות יום פטור בלילה בכ"ע ע"כ הוי ציצית זמ"ג אם כן ניחא כאן אבל להרא"ש וכ"כ תוס' קדושין ל"ד ע"א ד"ה ותפילין ועיין בטואו"ח סי' ח"י דסוברים דכסות יום חייב אף בלילה וכסות לילה פטור אף ביום ואף דכסות יום חייב תמיד מכל מקום ה"ל מ"ע שהז"ג כיון דשם לילה גורם פטור אם כן נהי דפירות שביעית תמיד בקדושתם מכל מקום פירות שאר שנים אין נוהג בהם קדושה אף בשביעית אם כן ה"ל שוה לציצית דהזמן גורם המצוה אם כן יהיו נשים פטורות ממ"ע זו. אע"כ דהוא אפקעתא דמלכא ואין חילוק בין אנשים לנשים דהתורה אפקרי' אך אם נעל כרמו עובר בעשה גם הנשים עוברים במצות עשה כיון שהוא בשוא"ת ולא בקו"ע אפשר דהנשים חייבות כמ"ש בח"ז בשם הפ"מ. אך אפשר דהרהמ"ח הולך תמיד בשיטת הר"מ ול"ה מ"ע שהז"ג כיון דעל פ"ש מוטל המ"ע תמיד כמ"ש. ולדעת הרא"ש דהוי מ"ע שהז"ג אפשר דאה"נ נשים פטורות ממצוה זו דאקרקפתא דגברא מנחי ובמפורשים ור"מ אינו מבואר ד"ז אף דלהר"מ נשים חייבות כמ"ש ואפשר דלרא"ש באמת פטורים ממצוה זו. אך באמת זו משנה וגמרא מפורשת קדושין נ' ע"ב ובש"ס שם נ"ב מעשה בא' שליקט כלכלה של תאנים ושלהם היתה ושל שביעית היתה. ובש"ס שם טעמא דשל שביעית היתה דהפקר כו' מבואר להדיא דאף בנשים פירות שביעית הוי הפקר ע"ש ומבואר בפ"י. אם כן לדעת הרא"ש דה"ל מצות עשה שהז"ג ע"כ דאפקעתא דמלכא הוא ונשים גם כן בכלל זה דאי ה"ל מצוה היו נשים פטורות דה"ל מ"ע שהז"ג. אם כן לדעת הרא"ש מוכח דה"ל אפקעתא דמלכא. אך לדעת הר"מ לא מוכח דאפשר הוי ליה מצוה אקרקפתא דגברי מכל מקום נשים חייבות דל"ה מ"ע שהז"ג אם כן לדעת הר"מ הספק במק"ע.
והנה אם נימא דמצוה זו אקרקפתא דגברי אם כן חרש שוטה וקטן שיש להם שדה בירושה או שניתן להם במתנה כמבואר בח"מ וחרש שוטה וקטן לאו בני מצות נינהו אם כן אין פירותם הפקר בשביעית וחייב בתו"מ ואסור ליקח פירותיהם אך אם נאמר דהוא אפקעתא דמלכא גם פירות של חרש שוטה וקטן הוי הפקר גמור. וא"ל הא דתנן שומרי ספיחים בשביעית לצורך לחה"פ ושהל"ח נוטלין שכרן כו' ובתוספות מנחות פ' כל הקרבנות ובכ"מ פלפלו הא מן המשומר אסור באכילה ע"ש ולמה לא היו לוקחין בפירות חרש שוטה וקטן דאפשר לא הי' סמוך לירושלים פירות שלהם ואם הי' באקראי אפשר דאה"נ דהיו לוקחים משלהם או דאפילו הי' מכל מקום אינם בני הקנאה מן התורה כידוע וז"פ. ואם הפירות של חרש שוטה וקטן נשארו אחר שביעית ונתגדלו צריכים להפקיר פירותיהם אח"כ דעיקר המצוה ע"מ שגדל בשביעית יש עליהם קדושת שביעית אפילו בשאר שנים עיין ר"מ ה' שמיטה. והמצוה ל"ד בשנה השביעית [אלא] בכל שעה חל המצוה כנ"פ. ובתוס' במקומות הנ"ל הביאו פלוגתא אי הפירות מן המשומר אסור באכילה א"ל ע"ש באורך גבי שומרי ספיחים. ומצד הסברא בשלמא אי אמרינן דהיה אפקעתא דמלכא דהתורה הפקירה אם כן זה שכתבה התורה ואת ענבי נזיריך כו' מצווים כל ישראל שלא לשמור הפירות כי העשה אינו מוטל על הבעלים לשיטה זו רק ממילא הוי הפקר דהתורה הפקירה ומצווים כל ישראל שלא לשמור הפירות ואם נשמרו אסורים הפירות לשיטות אלו אבל אי נימא דהמצוה הוא על הבעלים שיפקירו אם כן אם הבעלים קיימו המצוה והפקירו ואחרים היו שומרים הפירות אין סברא שיאסרו וי"ל פי' הכתוב ענבי נזיריך היינו שהבעלים הפרישום כו' אבל אם הבעלים כדין עשו מן התורה שיאסרו אם אחרים שומרים אם כן לסברא זו הי' ניחא מה ששומרים ספיחים דאינם נאסרין כלל בשמירת אחרים אך ד"ז לענין איסור הפירות וגם דיני ביעור ודין פירות ששית בשביעית ופירות שביעית בשמינית ובאיזה פירות הולכין אחר עונת המעשרות יבוארו אי"ה בפרשת בהר שם נאמרו כללותיה ופרטותיה:
ב[עריכה]
ונוהגת כו'. נראה דסובר דבזה"ז ואף בזמן בית שני אינו נוהג מן התורה כמו יובל דלא הי' נוהג רק בזמן שכל יושביה עליה ומשגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות מן התורה עיין בש"ס ור"מ פ"ד מהלכות שמיטה. ובכ"מ כתב דנראה מדברי הר"מ דשמיטה נוהג בזמן הזה מן התורה וע' משנה למלך שם ואי"ה לקמן פרשת בהר יבואר וגם אי שמיטת קרקע תלוי ביובל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |