שיח השדה/מנחות/פא/א

שיח השדה מנחות פא א

מאן לימא לן כו' דילמא אם שיירו אינו משוייר. צ"ע מה תי' בזה הא אכתי משכח"ל שפיר שיביא בהמה מעוברת ויתנה אם הראשונה תודה גם זו תהא תודה וולדה ולד תודה ואם הראשונה תמורה אינו מקדיש את זו כלל ולאחר שתלד יקדיש אותה ואת ולדה לתודות ויביא שמונים וצע"ג. ובמכתב לקמן סוף המס' (באוצר הספרים היהודי הוכנס כאן להלן) הארכתי בזה ושם כ' מה שתי' לי ע"ז מרן החזו"א (שליט"א) זצ"ל:

מכתב להגר"מ סולוביציק (שליט"א) זצ"ל

מה שהקשינו במנחות פ"א א' יביא בהמה מעוברת ויתנה אי תודה היא זו תהא תודה והולד שיולד יהא ולד תודה ואי תמורה היא זו תהא חולין ולכשיולד יפריש שתיהן תודות וכ' כת"ר לתרץ דבכה"ג כיון שאין ההקדש ודאי יש לחוש שיבא למכשול ליהנות בה ותו כיון שאין ההקדש מוחלט כמה תקלות יכולות לבא ואין זו עצה המצלת אותו מן החטא וכמו שתי' אח"כ בגמ' שאין נכון לנדור וכ"ש כה"ג עכ"ל.

ולענ"ד תי' זה ק' מגמ' ומסברא דלמה יהא בספק הקדש יותר תקלות מבודאי הקדש והרי בקדושין י"ב א' אמר דספק חמור מודאי וכ"ה בתו"כ ויקרא באורך בפ' אשם תלוי ובודאי כל הנזהר בודאי נזהר בספק ואף דספק קשה לאינשי יותר ליזהר כמ"ש רש"י בסנהדרין ק"ג א' ד"ה שלא לא מצינו סברא זו בשום מקום ועי' אדר"נ פ"ל כל העובר עברה בספק כאילו עשאה בודאי כו' וגם בשמעתין אמר שיפריש חלות מספק ורק משום חולין בעזרה אסור הא לא"ה ליכא למיחש ואף די"ל דשא"ה שיאכלנו מיד אבל כאן ישהה ועוד אטו כאן מי לא מצי למיתי סמוך ללידה וכ"מ ל' הגמ' וימתין לה כו' ולימא כו' משמע סמוך ללידה [שו"ר דליתא דאפי' סמוך ללידה יצטרך להמתין אח"כ ח' ימים דאסור להקדיש מחוסר זמן ורק במעי אמו שרי כמש"כ תו' תמורה י' ב' ד"ה ואזדא], ומגמ', מדברי התוס' בקדושין נ"ה ב' ד"ה קדשים וא"ת ומאי קשה כו' ויאמר אם זו עולה כו' ולא רצה לתרץ שימתין לה עד שתומם כו' הרי התו' הקשו שיאמר עתה אם היא עולה הרי אני גוזלה ואח"כ ימתין עד שתומם ויאמר אם היא שלמים אני פודה אותה אלמא אע"ג דמפקעה מתחלה מודאי הקדש לספק הקדש אין בכך כלום מפני תיקון הבהמה ואע"ג דהתם גם מעיקרא היתה ספק הקדש ז"א דאזלי' בתר רובא דהוי הקדש כדמשמע שם הסוגיא ובשקלים ובפסחים דף ט' תדע דדוקא מירושלים למגדל עדר חיישי', עוד יל"ע דבר"ה ה' ב' מבואר דבתודה שנתערבה בתמורתה כיון שאין לה תקנה אינו עובר משום בל תאחר עד שהגמ' מתמי' ע"ז ל"ל קרא ויל"ע דהנה התו' בגיטין כ"ח ב' הק' אמאי ערל וטמא משלחין קרבנותיהן הא בעי סמיכה ותירצו דמיירי שהי' עובר בבל תאחר אם הי' ממתין ולכך התירו לו לשלוח בלי סמיכה ולכאו' צ"ע כיון שחכמים אסרו לו להביא משום סמיכה אמאי יעבור בב"ת וצ"ל כיון שמדאורייתא יכול להביא עובר בב"ת ובאמת הוא מבואר בירושלמי פ"ק דר"ה לענין שלמה שנתו בעצרת אע"ג דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט כיון שאם עבר והביא כשר עובר בב"ת א"כ כאן בתודה שנתערבה הרי יש לו עצה ובשלמא הא דמתרץ הגמ' טוב אשר לא תדור י"ל דמדאורייתא היא כדמשמע בנדרים ע"ז ב' כ"ב א' י' א' ובנזיר ב' ב' ובכ"ד וכן הא דחולין בעזרה כבר האריכו התוס' בכ"ד אם הוא דאורייתא ועכ"פ משום סרך דאורייתא וכן הא דאין מפרישין תחלה למותרות כדפירש"י בכת"י שאין נתפס כלל למותרות אבל מש"כ כת"ר שאינו דרך נכון משום תקלה ודאי שאינו דאורייתא א"כ צריך לעבור בב"ת וידעתי שיש מקום לומר דשא"ה דהקרבן כשר מדאורייתא לכן עובר בב"ת משא"כ כאן דהקרבן צריך תיקון אף דרבנן מפריעים לו מעשות התיקון תו מיקרי פסול מדאורייתא ול"ש ב"ת אבל לא נהירא דזה הי' שייך אילו התודה היתה פסולה ומדאורייתא יכול לתקנה אבל כאן שהתודה עומדת כשרה אלא שאין יכול להכניס את הלחם בודאי כל טצדקי דאית לי' למעבד חייב לעשות להביא חובתו ואף שאין יכול מדרבנן עובר בב"ת ועדיין צ"ע בזה:

והנה בשטמ"ק במנחות הקשה הא יש לו עצה אחרת להקדיש מתחלה את הולד ואח"כ את האם דזה יכול אף אם שיירו אינו משויר ועובר ירך אמו כמבואר בתמורה י' א' דבעי לאוקמי מתני' דעובר ירך אמו ואפ"ה ולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימין אלמא דבכה"ג הוי כתרי גופי לכו"ע וכת"ר יצא לידון בדבר החדש דהתם לאו טעמא דכתרי גופי' נינהו רק משום דכשמקדיש הולד קודם הו"ל כאומר רגלה של זו עולה דחלה הקדושה רק על חלק מהבהמה ואח"כ מקדיש החלק השני בקדושה אחרת דדבריו קיימין וכעין סברא זו כ' בחזו"א קדשים ב' סי' י"ג סק"י, ולענ"ד אין לומר כן דהרי ר' יוסי בהדיא ס"ל בתמורה י' א' דהאומר רגלה של זו עולה פשטה קדושה בכולה והיכי קאמר ר' יוסי הכא דבב"א דבריו קיימין ואף שי"ל בזה דר' יוסי ס"ל כדס"ל להלן גבי תמורת עולה תמורת שלמים דבב"א דבריו קיימין ול"ש בב"א פשטה קדושה בכולה מ"מ אמאי לא פליג נמי ר' יוסי ברישא דמתני' גבי ולדה עולה והיא שלמים ולימא אם לכך נתכוין דבריו קיימין ואם כנמלך לא אמר כלום דפשטה קדושה בכולה וע"כ דבהא כ"ע מודו דכתרי גופי הוי ול"ש פשטה קדושה ומה שהביא כת"ר ראי' דהא ר"א בא להוכיח ממתני' דעובר ירך אמו ואפ"ה בב"א דבריו קיימין לר' יוסי לענ"ד גם לד' השטמ"ק זה נכון דגם בב"א כתרי גופי הוי ורק לשייר אינו יכול (ועי' כעין סברא זו בע"ב תד"ה דת"ק וכאן פשוט יותר):

ומש"כ כת"ר עוד דהיכא שמתפיס אח"כ שם תודה גם על אמו נהי' הולד למפרע ולד תודה ולא קדושת פה, מלבד שלא הבנתי הסברא הא בהדיא מבואר בגמ' כ"ה א' ה"ז ולד שלמים ה"ז שלמים בעי למיתני הרי בהדיא דלא כדברי כת"ר שאינו ולד שלמים רק שלמים עצמו ומה שתמה כת"ר אם מפריש תודה מעוברת וכי יביא שמונים חלות לענ"ד מסוגיא זו דתמורה מבואר להדיא דיהא צריך להביא פ' וכ"נ שם מד' רש"י ותו' (ד"ה היא), אמנם לכאו' הוא תמוה משמעתין דמנחות דקאמר דהולד יהא מותר ואינו מביא אלא מ' ונ' לענ"ד דדוקא משום שאמר בהדיא שהולד יהא מותר וא"ש בהכי הא דקאמר הגמ' והאי ליהוי מותר דלכאו' ל"ל למימר הכי הא ממילא הוי ולד תודה, ומ"מ לא הוי מפריש תחלה למותרות דלעיל אין יכול לחול קדושת מותר סתם על בהמה שאינה מותר כמ"ש רש"י כת"י כנ"ל אבל בולדות שפיר חל וזו נ' ג"כ כונת רש"י ז"ל בשמעתין ע"ש:

והנה מו"ח הגאון שליט"א השיב לי על קושיתי דלמסקנא דמסיק טוב אשר לא תדור מיושב גם הקו' הקודמת שאין טוב כלל לנדור ואע"ג דרש"י מפ' רק על הרי עלי אין טוב לנדור הרי בנדרים דף ט' ודף י' מסיק דגם כל נדר אין לנדור רק כהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה והקדישה וכאן ל"ש זה שצריך להקדיש מעיקרא לפני שתלד ואין מקריב עד אחר שתלד והביא ראי' מד' הרמב"ם שפסק שיירו משוייר ופסק כברייתא דר"ח דאין לו תקנה ואמאי הא בגמ' מבואר דאי שיירו משוייר יש לו תקנה (אשר גם כת"ר נתקשה בזה) אע"כ דלמסקנא בטל קו' זו ובזה מיושב ג"כ כל מה שנתקשה בזה כת"ר בד' הרמב"ם:

הק' כת"ר על מה שכ' הלח"מ פ"ה מפסוה"מ ה"ו דהרמב"ם ס"ל דשיירו אינו משוייר והא דפסק כר' יוחנן הוא משום דאדם מתכפר בשבח הקדש [וכמו שפסק בעצמו שם בהכ"ד] והק' כת"ר הרי הרמב"ם כ' דהו"ל כב' חטאות לאחריות שכ' לפני כן דמתכפר באחת והשני' תרעה ואי משום אדם מתכפר בשבח הקדש א"כ אם נתכפר באם הו"ל הולד ולד חטאת ולמיתה אזלא כמש"כ רש"י תמורה כ"ב ב', וכבר נתקשה בזה בחזו"א קדשים ב' סי' ל"ח סק"ו ואאמו"ר בקה"י ח"ז סי' נ' ע"ש באורך ולענ"ד דדעת הרמב"ם אינו כן אלא דלעולם אין מתה אם הקדיש מעוברת וראי' לד' הרמב"ם דאל"ה אמאי נקט ר' יוחנן הפריש חטאת מעוברת הא כל ולד חטאת יכול להתכפר בו אם ירצה וכדמשמע בולד תודה מנחות פ' ב' וע"כ דבכל ולד חטאת שדינו למיתה ודאי דאין יכול להתכפר בו ורק המפריש מעוברת אין דינו למיתה ויכול להתכפר בו וד' רש"י ז"ל צ"ע [ומצאתי בחזו"א שם שנתקשה בזה ע"ש מש"כ, ודוחק דזה אין מוכח ממילתי'], ובזה מיושב כמין חומר קו' התוס' מנחות פ' א' ד"ה מאי אהא דקאמר התם לאפוקי מדשמואל והקשו אמאי לאפוקי ע"ש ותי' מה שתי' אבל לד' הרמב"ם שפסק גם בחטאת אדם מתכפר בשבח הקדש לא יתכן תירוצם ונשאר בקושיא ולפמש"כ א"ש דבחטאת שם נתעברה אח"כ ודאי תמות ואין מתכפר ובתודה כה"ג אין טעונה לחם ודו"ק:

ובסוף הנני לכתוב לו מה שתי' לי מרן החזו"א (שליט"א) זצ"ל על קושיתי דלמאי דס"ל למקשן שיירו משוייר שפיר פריך שיפריש אבל למאי שתירץ דשיירו אין משוייר א"כ כל המפריש בהמה מעוברת הו"ל כמפריש תחלה למותרות כיון דחד גופא הוא ודקדק כך מל' רש"י אך לא נתברר לי כ"כ:

נדפס בתיקונים למהדורה י': שו"ר בחזו"א תמורה סי' ל"ג סק"י ע"ש.

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף